ממשבר הקורונה למשבר האקלים

"משבר האקלים הוא לא רק סוגיה סביבתית בוערת, אלא גם סוגיה כלכלית, חברתית וביטחונית. שינוי האקלים וההידרדרות הסביבתית, מהווים איום קיומי על ישראל ועל העולם. על מנת להתגבר על האתגרים הללו, ישראל זקוקה לאסטרטגית צמיחה חדשה שתהפוך אותה למדינה עם כלכלה, מודרנית ותחרותית. החזון שלי הוא להפוך מדינת ישראל לכלכלה בת קיימא" כך אמרה השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל, בכנס. עוד אמרה גמליאל, כי "מגפת הקורונה המחישה כיצד משברים גלובליים המתחילים בסביבה יכולים להשפיע על הכלכלה, הבריאות ואיכות חיינו".

גמליאל הוסיפה, כי "אני מאמינה שגם המערכת הפיננסית צריכה  וחייבת להיות חלק אינטגרלי מהמהפכה הסביבתית בישראל, ולאפשר למשקיעים לבחור מדעת כיצד לפעול לפי תפיסת עולמם, להשקיע בתאגידים ובמכשירים פיננסים שמטמיעים שיקולים סביבתיים, ולמשוך השקעות מגורמים מזהמים שמתעלמים מהשלכות פעילותם על הסביבה".

דוד יהלומי, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, התייחס ליעדי פליטות הפחמן: "בכוונתנו להפחית קרוב ל-50% מפליטות הפחמן מפסולת עד 2030, ועד 2050 להגיע להפחתה דרמטית של כ-92%. בעבודה שעשינו בשנת 2018 במסגרתה בוצע מיפוי של כל האזורים המבונים במדינת ישראל, נמצא כי ניתן לייצר קרוב ל-50% מתצרוכת החשמל בישראל באמצעות השטחים המבונים ולשים עליהם פאנלים סולאריים. אנחנו יכולים להגיע ל-40% של אנרגיה מתחדשת עד 2030". יהלומי הוסיף, כי "אנו רחוקים מהסטנדרטים של האיחוד האירופי. בעוד שמדינות שונות הפחיתו ב-18% את פליטות הפחמן, ישראל עלתה ב-17%. צריך להבין שסביבה ירוקה יותר היא גם כלכלית יותר. נהיה חייבים לתמחר את מחירי הפחמן כי אם לא נעשה את זה האירופאים יעשו את זה בשבילנו, ואז גם נצטרך לשלם לאירופה לאותם תעשיינים אשר עומדים בדרישות וגם לא נהיה תחרותיים".

לדברי עופר מלכה, מנכ"ל משרד התחבורה, "התחבורה הציבורית היא מרכיב מרכזי בפיתוח האסטרטגי והכלכלי במדינת ישראל. אנחנו יכולים לראות בעקבות הקורונה שאפשר לפתח מרכזי תעסוקה מקומיים. לפני המשבר, לא עלתה האפשרות לעבוד מהבית, אבל האמת היא שחברה לא צריכה להתרכז במקום אחד, היא יכולה לעשות מרכזי תעסוקה אזוריים. שרת התחבורה מובילה היום רעיון של מרכזי תחבורה שיש בהם גם פיתוח עסקי - אדם המגיע לתחנת רכבת ובתוכה יש את צרכי המסחר היומיומי שלו, זה יפחית את הצורך בנסיעה ויעודד שימוש בתחבורה ציבורית".

דוד לפלר, מנכ"ל המשרד משרד הכלכלה והתעשייה: "הפרויקט הלאומי הגדול נולד מהסכמי פריז, במסגרתם הייתה התחייבות עולמית למעבר לכלכלה דלת פחמן, וישראל התחייבה להוריד 40% מפליטות הפחמן שלה עד 2050. אנחנו מנסים להעביר את הגזים בהם משתמשים במפעלי התעשייה בגזים שפחות פוגעים באוזון, ורוצים להגיע להפחה של 16% בשנה בפליטת הגזים האלה".  לפלר התייחס למצב בישראל לעומת העולם: "במרכז העשייה שלנו נמצא הקונספט "כלכלה מעגלית". בעולם המערבי המתקדם שאנחנו רוצים להיות חלק ממנו לא נוכל להמשיך לזהם את הסביבה. 90% מהטיפול בזיהום בישראל הוא בנקודת הקצה, בסוף התהליך, כאשר כבר יצא זיהום לסביבה ורק אז אנחנו מנסים לטפל בו. בעולם המגמה אחרת – 50% מהטיפול בזיהום הוא במקור של יצירת הזיהום, בהתייעלות התהליכים במפעלים".

דלית זילבר, מנכ"לית מנהל תכנון: "הנושא של בניה ירוקה נחתם ב-2020 ויכנס לתוקף במרץ 2022. התחדשות עירונית עושה לנו עיר טובה יותר עם תוספת יחידות דיור בתוך המרקמים הקיימים. התוכנית האסטרטגית של מדינת ישראל ושל מנהל התכנון מדברת על כך שתוספת של כ-60% יחידות דיור מסך יחידות הדיור לשנת 2020-2040, תהיה במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית. זה אתגר מאוד גדול". בנושא אנרגיה מתחדשת ציינה, כי: "אנו מקדמים תכנית מתאר ארצית לכפל שימושים בכל המתקנים והאנרגיה המתחדשת. כך למשל, חקלאות - אם זה על גגות, על מאגרי מים או על מחלפים - צריך למצוא את האמצעים המשלימים, לא רק תכנון, אלא כל מה שיאפשר לנו כיסוי פוטו וולטאי. היעדים שהמדינה הציבה מצוינים, אבל צריך לדעת איך הם לא יחסלו לנו את כל השטחים הפתוחים".

אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה: "משבר האקלים מחייב אותנו בהסתכלות מעבר לטווח תכנון רגיל. דבר תלוי בדבר - אם לוקחים רכבים ומעבירים לחשמל אז זה מגדיל את הביקוש לחשמל וצריך להבטיח שרשת החשמל תהיה אמינה. אם החשמל בישראל לא יהיה אמין ובמחיר סביר, אף אחד לא יעבור לרכב חשמלי". אדירי הרחיב לגבי תכנית לצמצום פליטת הפחמן: "בשנתיים האחרונות בנינו תכנית קונקרטית ל-2030 המורכבת מכמה אמצעי מדיניות. הראשון - סגירת כל התחנות הפחמיות בישראל עד שנת 2025, והפסקה מוחלטת של ייצור חשמל בפחם; הגדלת יעד האנרגיות המתחדשות של ישראל ל-30% עד לשנת 2030; תכנית העצמה אנרגטית של 1.3% בשנה; ויעד כללי של מעבר לתחבורה חשמלית, ותחבורה נטולת דלקים פוסיליים". עוד הדגיש אדירי, כי "התכניות מביאות להפחתה של למעלה מ-90% מזיהום האוויר מייצור חשמל ובייחד עם ההתייעלות האנרגטית למעלה מ-50% הפחתה מפליטות ה-CO2. אם לא נעמוד ביעדי הביניים האלה זה סימן בולט שסטינו מהדרך ל-2050, שהיעדים שאנו מציבים לגביה הם להגיע ל-80% הפחתה של גזי החממה".

על אתגר משבר האקלים מול המחויבות הבינלאומית אמרה דפנה אבירם ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה: "בשנתיים החולפות הוביל המשרד להגנת הסביבה יחד עם ארבעה משרדי ממשלה, בשיתוף פעולה יוצא דופן ומעורר הערכה, יחד עם המכון הישראלי לדמוקרטיה ובליווי ארגון ה-OECD מהלך מורכב ומאתגר לגיבוש יעדים בינלאומיים לקראת מעבר לכלכלה דלת פחמן. משבר האקלים מתקדם לעברנו בצעדי ענק והציבור מבין זאת - ממצאי סקר שערכנו לאחרונה מראים, כי רוב הציבור בישראל מודע לסיכוני ההתחממות הגלובלית, מוטרד מכך וסבור כי על ממשלת ישראל להיערך בהתאם. הדרך לצמצום צריכת האנרגיה המזהמת ומעבר לאנרגיה ירוקה ויעילה יותר עוברת דרך הסרת חסמים בירוקרטים ורגולטוריים, בנייה בתקן ירוק, התקנת פאנלים סולאריים על גגות, פיתוח תשתיות של תחבורה ציבורית, רכבים חשמליים, עידוד המגזר העסקי לפיתוח טכנולוגיות של אגירה ואנרגיה מתחדשת, השקעה והתאמת רשת החשמל ועידוד התייעלות אנרגטית"."

ד"ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ושינויי אקלים במשרד להגנת הסביבה, הציג את היעדים הלאומיים ואת ההשפעות של האסטרטגיה שגובשה: ניתן להפחית בין 80% ל85% מפליטות גזי החממה של ישראל עד לשנת 2050 ביחס לשנת הבסיס (2015). זו הפעם הראשונה שישראל מציגה אסטרטגיה כוללת אשר תביא להפחתה אבסולוטית בפליטות כבר בשנת 2030 ולכלכלה דלת פחמן בשנת 2050. האסטרטגיה תוביל לגמילה של ישראל מדלקים פוסיליים ומעבר מלא לאנרגיות מתחדשות. כמו בעולם, גם התעשייה בישראל תעבור שינויים מרחיקי לכת. האסטרטגיה הזו תאפשר לנו להפחית למעלה מ-50% מפליטות גזי החממה ב-2050". פרואקטור הוסיף, כי: "נזקי הזיהום צפויים לגדול במהירות עקב עליה במספר הרכבים והגודש בדרכים. אבל יישום האסטרטגיה הלאומית למעבר לתחבורה חשמלית ולהפחתת הנסועה בדרכים תאפשר לנו לעצור את הזיהום בעשור הקרוב ולהפחיתו כמעט לאפס עד 2050. מימוש החזון והמעבר לכלכלה דלת פחמן, הם תעודת הביטוח המספקת לישראל את החוסן להתמודדות עם שינוי האקלים ולשגשוג בעולם דל פחמן".

יובל לסטר, ראש אגף מדיניות סביבתית במשרד להגנת הסביבה ציין, כי: "כבר בשבועות הקרובים נניח על שולחן הממשלה תזכיר חוק להתמודדות עם שינויי האקלים. ונמשיך לקדם את מדיניות ממשלת ישראל לתמחור פחמן. נעבוד יחד עם הרשויות המקומיות להכנת תוכניות יישום מקומיות. נפעל לקדם תעשייה ישראלית דלת פחמן, תחרותית, חדשנית ובעלת פריון גבוה. המעבר לכלכלה דלת פחמן יפגוש את כל תושבי ישראל - אנו מאמינים שיישום תכנית זו ישפר את איכות החיים שלהם, והם מצדם ייקחו אחריות על הרגלי הצריכה שלהם תוך שהם מפנימים את האחריות שלהם לדורות העתיד".

"אנו חיים בתקופה שבה מוזרמים סכומי עתק לתעשיות ולכלכלות בכל רחבי העולם כולל בישראל. בגלל הקורונה הארנק של משרדי האוצר ושל בנקים מרכזיים נפתח בצורה אגרסיבית מאוד, וחשוב מאוד לנסות ולהשקיע חלק מהכספים האלה בדברים שיביאו תוחלת לטווח הארוך. אין דבר יותר ברור, במיוחד בתקופה הזאת, מהצורך להשקיע בהאטת קצב התחממות כדור הארץ ובכלכלה דלת פחמן. ההשקעות האלה הן עם תשואה כמעט וודאית מהרבה מאוד בחינות, ומי שלא ישקיע פשוט לא יישאר תחרותי. הדרישות של כל העולם מתקדמות בקצב מואץ בנושאים האלה, חברות מתחילות להיות יותר תחרותיות, והתחום הזה יהיה מאוד רווחי", כך אמר חן ליכטנשטיין, מנהל כספים ראשי של סינג'נטה גרופ בכנס אלי הורביץ לכלכלה ולחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אשר נערך היום בירושלים.

דפנה אבירם ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה: "כשמדברים על תשתיות ותשתיות תחבורה, המגזר העסקי לא יכול לקחת לבדו את האתגר ולהביא הכל - נדרש תקציב. יש לנו במסגרת תקציב הקורונה 5 מיליארד שקלים שהוקצו לצורך האצת הצמיחה ואפשר להפנות חלק ניכר מהם להאצת צמיחה ירוקה. מדובר במגה מהלך בינלאומי ומי שלא יעלה עליו פשוט יישאר מאחור, לא יוכל לסחור עם העולם, לא יוכל למשוך משקיעים או ליהנות מהחיסכון בעלויות האנרגיה".

ניצן משה, יו"ר ועדת איכות הסביבה של התאחדות התעשיינים: "השפעות האקלים הן חלק אינטגרלי מהתעשייה בארץ ובעולם. בחרנו להציב יעד של הפחתת פליטות ועשינו מעשה. הצגנו ירידה מ-4.2 מיליון טון ב-2008, והיום אנחנו עומדים על 3.2 מיליון טון, כאשר המטרה היא להגיע ל-2.3 מיליון טון ב-2030. שמנו יעד שאפתני ואנחנו גאים בו, וכל זאת בלי רגולציה שהייתה מעלינו. התעשייה יכולה וצריכה להוביל קפיצת מדרגה של ישראל בתחום הקיימות בפרט, ובתחום הפליטות בכלל. יש כאן חברות סולידריות לסביבה, לקהילה, לעובדים שלנו, בעיני זה משהו בסיסי". 

הראל שליסל, רכז תעשיה ומסחר באגף התקציבים, משרד האוצר: "אם נעשה השוואה של ייצור חשמל מאנרגיה סולרית בהשוואה בינלאומית, תראו שישראל היא בין המדינות המובילות בעולם היום, לא ב-2030. קל וחומר כשמסתכלים על מערכת שכמעט כל כולה תישען על מערכת ייצור סולארי. אנחנו הולכים להיות אחת המדינות המובילות בתחום הזה". שליסל עוד הוסיף כי: "בהשוואה לייצור קונבנציונאלי וייצור אנרגיית רוח, הנושא הסולארי הוא יעיל בהרבה, בעשרות ובמאות אחוזים, צריכים לייצר את הקרקע המתאימה לו בצורה יותר יעילה. הייצור מוגבל במהלך היום לשעות השמש הוא מייצר עקומת ברווז שככל שנכניס יותר ייצור סולארי למערכת, הפער בין שעות השמש ליתר השעות יהיה יותר משמעותי. כאן נכנסת האגירה. היא תאפשר לנו לנצל יותר טוב את הרשת, להביא ליעילות ותחסוך בהקמת קווים. נדבך נוסף הוא נושא תעריף החשמל - אם המחירים לא יהיו תחרותיים ואטרקטיביים, הצרכנים, התעשייה והמגזר העסקי לא יעברו כ"כ מהר לחשמל סולרי".

ד"ר דב חנין, מוביל יוזמת "שינוי כיוון", אוניברסיטת תל אביב: "הערכת המצב האחרונה של IPCC אומרת שאם אנחנו רוצים להימנע מקטסטרופה סביבתית כלכלית וחברתית ולעמוד ביעדי פריז העולם צריך להפחית ב-50% את פליטות גזי החממה עד שנת 2030. בישראל מדברים על  27% הפחתת גזי חממה עד שנת 2030 - זה לא מספיק. אנחנו חלק מהעולם ואנחנו לא יכולים להציב לעצמנו יעד שהוא כ"כ יותר נמוך לעומת מה שקורה במדינות המפותחות". עוד הוסיף ד"ר חנין על הפער בין יעדי ישראל למדינות העולם: "משרד האנרגיה מדבר על הפחתה של 80% מהפליטות במשק האנרגיה עד 2050, משרד הכלכלה בנייר שלו מדבר על הפחתת 40% מהפליטות בתעשייה עד 2050. בעולם המפותח הסטנדרט הוא 0 פליטות עד שנת 2050. אלה הם הסטנדרטים שהעולם הולך להתיישר אליהם - מי שלא יעמוד בהם יהיה מחוץ למועדון, ויהיו לכך השלכות לא רק סביבתיות, אלא קודם כל כלכליות".

בשיח על 'בין שינוי אקלים לסיכון פיננסים' גלית כהן, סמנכ"לית תכנון ומדיניות במשרד להגנת הסביבה אמרה כי: "בדו"ח הערכת סיכונים גלובליים שפרסם השנה הפורום העולמי לכלכלה, דורג סיכון שינויי האקלים בראש מבחינת חומרה וסבירות התממשות. מדיניות המעבר לכלכלה דלת פחמן באה לידי ביטוי בהצבת יעדים שאפתניים להפחת פליטות גזי חממה. 120 מדינות כבר החלו בתהליך מעבר לכלכלה מאופסת פליטות. הרוב המוחלט של המדינות המובילות הציבו יעד של 100% אנרגיות מתחדשות עד 2050, חלקן אף הציבו יעד גדול מזה 2030. השוק לא נשאר אדיש למדיניות זו, ולצורך לפתור את כשל השוק שהוביל את משבר האקלים. נכון להיום למעלה מ-30 גופים פיננסים המנהלים למעלה מ-5 טריליון דולר, יתחייבו במסגרת יוזמה של האו"ם לפורטפוליו מאופס פליטות עד 2050. מספר המצטרפים עולה. כ-1200 מצטרפים ברחבי העולם הודיעו על הפסקה הדרגתית של מימון פעילויות עתירות גזי חממה". עוד הוסיפה כהן: "לפי דוח של הועידה הבינלאומית לשינוי אקלים של האו"ם והבנק העולמי, השקעה גלובלית של כשני טריליון דולר בעשור הקרוב, צפויה לחסוך נזקים של למעלה מ-7 מיליון דולר".

---

בשנתיים האחרונות מוביל המכון הישראלי לדמוקרטיה בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה, משרד התחבורה, משרד האנרגיה, משרד הכלכלה, משרד האוצר- מנהל תכנון, וארגון ה-OECD  תהליך רב מגזרי וחוצה משרדים לגיבוש חזון למעבר לכלכלה דלת זיהום ומשגשגת עד 2050.

"אם תסתכלו ב-s&p, קרוב ל-86% מהחברות היום מדווחות ESG לעומת לפני עשור. עשינו בבלקרוק מחקר שבחן קרוב ל-25 טריליון דולר השקעות על פני 27 מדינות כדי לראות מה ההשפעות. אירופה היא באופן מובהק מתקדמת הרבה יותר בחשיבות הניתנת ל- ESG, מאשר ארה"ב ואסיה. כאשר שואלים את המשקיעים מה מניע אותם בנושא הESG, באירופה אומרים כי זה הדבר הנכון לעשות, בעוד שבארה"ב ואסיה אומרים שהם צריכים לנהל את הסיכון, וכי הבורדים שלנו דורשים את זה. והבורדים שלנו דורשים - זה אומר שהמשקיעים דורשים. עוד נתון דרמטי, כששואלים את אותם משקיעים לאן הם חושבים שההשקעות האלו תגענה בעוד 5 שנים, התשובה היא פי 5. כלומר, התנועה הטקטונית הזו היא חזקה ביותר באירופה מאשר בארה"ב ואסיה", כך אמרה ענת לוין, מנכ"לית בלקרוק ישראל על כיצד השוק הפיננסי העולמי מתאים את עצמו ל-ESG, בכנס אלי הורביץ לכלכלה.

בהקשר של השפעות האקלים על השקעות הדגישה לוין, כי: "היום יש במניות פי 5 קרנות שהן מתואמות ESG מאשר כל תחום אחר. המחקר מראה במפורש שבמהלך 5 שנים קרובות הנושאים האלו יגיעו גם להשקעות שלנו באגרות חוב, באשראי. המספרים יוכפלו ב-5 שנים הקרובות. מי שלא ייקח את זה בחשבון בנושא אגרות חוב שלו וההנפקות שלו, במפורש כנראה ייפגע. כבר היום יש מכרזים בעולם שחברות לא יכולות לגשת אליהן, וכדאי שחברות ישראליות יתנו על כך את הדעת, בגלל שהן לא עומדות בתקופה של 3-5 שנים בהגדרות האירופאיות לנושאים האלו".

יאיר אבידן, המפקח על הבנקים: "לאחרונה הצטרפנו לארגון ה-NGFS, ארגון מוביל שחברים בו עשרות בנקים מרכזיים, שהתפקיד שלו לחזק את ניהול סביבתי בר קיימא לאורך זמן, ובימים האחרונים הוצאנו מכתב הבהרה צופה פני עתיד בנושא".

משה ברקת, הממונה על שוק הון ביטוח וחיסכון: "סיכוני האקלים מוגדרים החל מ-2015 בוועידת ז'נבה, אשר הגדירה את סיכוני האקלים כמשמעותיים ביותר לצד סיכוני סייבר וסיכונים טכנולוגיים בעולם הביטוח. צריך להכווין יותר את חברות הביטוח, מכיוון שהמודעות לסיכוני אקלים לא משמעותית כמו סיכונים פיננסיים וסיכונים אחרים שמתעוררים. בשנה האחרונה עובדים במישור הזה של הנחיות עפ"י המתודולוגיות הבינלאומיות".

מאיר לוין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי): "יותר ויותר ברור שהפקטור הסביבתי הוא פקטור שחברה צריכה לקחת בחשבון, לנהל ולהשקיע משאבים בו, ומצד שני משקיעים מוכנים להשקיע בחברות שלוקחות את השיקולים הסביבתיים בחשבון מתוך ציפייה לרווח". במענה לשאלה האם סבורים כי יש לפעול בשיתוף פעולה לסיכוני ESG בכלל, ולסיכוני אקלים בפרט, כדי להתקדם ברגולציה הפיננסית בתחומים אלו ולהחלת סטנדרטים בדומה לאלו שמתפתחים באיחוד האירופאי, השיב יאיר אבידן, המפקח על הבנקים כי "צריך להיות שיתוף פעולה בין הרגולטורים, לקבוע סטנדרטיזציה. יש למצוא מכנה משותף נכון, בטיפול ובניהול של הסיכון הפיזי וסיכוני המעבר, וטיפול בתרחישי קיצון. ככל שזה בוודאי משפיע על אזורי הפגיעות והיציבות של המערכת הפיננסית, אנחנו צריכים לשנס מותניים ולעבוד יחד". 

ענת גואטה, יו"ר רשות ניירות ערך אמרה: "אני חושבת במיוחד בנושא הזה שזה קריטי, לשתף פעולה ולעבוד ביחד, מכיוון ששלושתנו (המפקח על הבנקים, הממונה על שוק הון ביטוח וחיסכון והרשות לניירות ערך) חלקים של אותו שלם. החיבור הזה בלי שיתוף פעולה לא יקרה. הערכים המוספים של שיתוף פעולה כזה יהיו קודם כל היכולת של התאגידים לקבל זרמי השקעות בעלויות מופחתות, ודבר שני לייצר נוכחות דומיננטית ומשמעותית יותר של משקיעים זרים בישראל, שהרדאר שלהם לא יודע לקרוא מה שהוא לא ESG".

משה ברקת, הממונה על שוק הון ביטוח וחיסכון ציין, כי "בסופו של דבר צריך לזכור שאנחנו לא עוסקים בערכים, אנחנו עוסקים בסיכונים פיננסיים והערכים צריכים להיות מתורגמים לתוך הסיכונים הפיננסיים. אם אנחנו נאבד את הקשר בין החיבור של שיקולים פיננסיים לבין הכנסת כל מיני שיקולים אחרים, תיווצר תחרות בין השיקולים השונים  ואז ניכנס לעולם של העדפות פרסונאליות ולא של סיכונים פיננסיים. צריך להבחין בקו הזה ולא לעבור אותו יותר מדי, גם אנחנו כרגולטורים פיננסיים".

מאיר לוין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הוסיף, כי "הרגולציה הסביבתית חייבת לקבוע את הסטנדרטים באופן שיאותתו ויבהירו לרגולטור הפיננסי וגם לתאגידים עצמם, מהן התנהגויות מסוכנות ועד כמה. גם הרגולטור הסביבתי צריך לאותת על השינוי הנורמטיבי העתידי וגם על תקופות המעבר. השקעה בחברות צריכה להיות מבוססת על העתיד הנורמטיבי של התעשיות בהן הן פועלות כדי לחשב את הסיכון שהן מציבות למשקיעים, ולכן הרגולטור הסביבתי צריך לייצר בהירות לאותם הסדרים והרגולטור הפיננסי צריך להכיר את אותם הסדרים".