האסטרטגיה הכלכלית של הממשלה הבאה - לאן פנינו?

בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה, הכנס הכלכלי המוביל בישראל של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המתקיים היום בירושלים, במסגרת מושב "האסטרטגיה הכלכלית של הממשלה הבאה - לאן פנינו?", נכחו בכירי החברה והכלכלה הישראלית.

לדברי יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "דווקא בתקופה של מבוי סתום פוליטי חסר תקדים, כלכלת ישראל נתפסת בצדק כאי של יציבות. נתוני המאקרו של המשק מרשימים ביותר. בעשור האחרון ישראל צמחה בקצב שהוא יותר מכפול מממוצע מדינות ה-OECD. שיעור האבטלה בשפל היסטורי של כ- 3.4%. יחס החוב/תוצר נמוך בהשוואה בינ"ל והשקל הישראלי הסתבר כאחת מהשקעות המטבע המוצלחות ביותר בעשור האחרון, לכן, אפשר לסכם במשפט אחד – המשק במצב טוב מתמיד. אבל כשצוללים מעט פנימה, מתגלות מגמות מדאיגות. התפקיד, האחריות והמחויבות שלנו הם לזהות את המגמות ולהציע פתרונות וכיוונים חדשים כך שהמשק ימשיך לשגשג ולהציע הזדמנויות גם בעתיד".

פרופ' אבי שמחון, ראש המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי של ראש הממשלה: "הממשלה עכשיו מאוחדת ברצון להשקיע בתשתיות, ואני גם מאמין שאנחנו בדרך הנכונה. תחבורה ציבורית זו הבעיה הגדולה". עוד הוסיף שמחון, כי "כמות ההון לעובד בישראל מאוד נמוכה. אם מדברים על פריון זה דבר בסיסי". לסיכום אמר, כי "צוואר הבקבוק הן האוניברסיטאות- סטודנטים רוצים ללמוד מדעי המחשב והאוניברסיטאות לא מסוגלות לקבל אותם".

משרד החינוך לא יודע לנהל את ההון שיש לו; שגם אם יוסיפו עוד כבישים זה לא יעזור לפקקים שאול מרידור על משרד החינוך ועל התחבורה

שאול מרידור, הממונה על התקציבים, משרד האוצר: "המדיניות הפיסקלית לצד הרבה מאוד צעדים הביאה לצמיחה די גבוהה. בבדיקה שערכנו תקרת הגירעון נכונה כדי לשמר את המצב. יחס חוב תוצר בישראל עומד על 2.5% . תקרת הגרעון היתה 2.9% ובפועל נסיים אותו בגירעון גבוה בהרבה.

אנחנו צריכים לעשות צעדים כדי להתכנס לרמה סבירה שמאפשרת צמיחה לאורך זמן ולא שמה עלינו עוד נטל של חובות. אבל לא די במדיניות פיסקלית אחראית אלא צריך להסתכל מה בעינינו הדברים החשובים – למשל, סיפור התשתיות בישראל, התחבורה, ניתן לראות את הגידול המשמעותי בכמות כלי הרכב, ואני רוצה לומר שאין שום סיכוי בעולם שבבניית נתיבים וכבישים אנחנו נצליח להדביק את הפער. בכבישים שונים בארץ בשעות השיא ובמטרופולין תל אביב אנו חוזים בעומסים מהגדולים בעולם ואנחנו רק בפרומו למה שצפוי בשנים הקרובות".

מרידור הציג שקף המתייחס לנתוני התקציב לתלמיד בישראל אמר: "אני לא רוצה להיכנס לוויכוח אם יש או אין מספיק כסף, אבל בטוח שהוא לא מנוהל. כמות הכסף לא הלכה בשום צורה לשאלת ההישגים שמערכת החינוך אמורה להעביר את התלמידים שלנו אליה".

רוני חזקיהו, החשב הכללי, משרד האוצר: "בסך הכל, השנה אני מניח שנתכנס לגרעון של 3.7% ולהערכתי יחס חוב תוצר לא יעלה ואולי אפילו ירד; צריך להתייחס לנתון הזה כטוב"

רוני חזקיהו, החשב הכללי, משרד האוצר:"בסך הכל השנה אני מניח שנתכנס לגרעון של 3.7% ולהערכתי יחס חוב תוצר לא יעלה ואולי אפילו ירד. צריך להתייחס לנתון הזה כטוב. יש הזדמנות לממשלה הבאה לייצר מהלכים משמעותיים - התשתיות בעיקר בתחום התחבורה הציבורית, הפחתת הנטל הבירוקרטי, עדיין יש המון מה לעשות, וגם בכל סיפור התעסוקה. זו ההזדמנות שלנו לעשות את הדברים האלה על מנת ליצור מצב שבו הממשלה תוכל להגדיל את הצמיחה לרמה של מעל 3% בשנים הקרובות, כי יש דבר אחד שהוא ברור - אנחנו לא יכולים להקטין את ההוצאות אנחנו מדינה צעירה שצריכה להמשיך להשקיע בכל סוגי התשתיות".

ענת גואטה, יו"ר הרשות לניירות ערך: "שוק ההון שלנו מנותק מהצלחת ההייטק. שוק ההון הישראלי לא מהווה עדיין כתובת רלווונטית לפיתוח חברות קטנות ובינוניות. מרבית חברות הסטארט המצליחות בוחרות באמצעי מימון אחרים - ויש לזה השפעות שליליות על הכלכלה הישראלית. הפרדוקס הזה של היעדר שוק ההון מהסטארט אפ הוא מה שאני קוראת לו באופן מטאפורי הפער במדד הג'יני של אומת הסטארט אפ. בעוד שהיא משגשגת, יש במה להתגאות - עדיין מרבית אזרחי המדינה לא זוכים להנות מזה".

ד"ר עמי אפלבום, יו"ר רשות החדשנות: "ישראל מדורגת במקום החמישי בעולם בחדשנות. אבל אם הכל כל כך טוב איך יכול להיות שאנחנו במקום 21 בתמ"ג לנפש? איך יכול להיות שאנחנו עם עומסי תנועה מתישים? תחשבו כמה הון וכמה פיריון יורד לטמיון בגלל שאנחנו יושבים בפקקים במקום לנסוע בתחב"צ מהירה ויעיל. "אנחנו חייבים לחבר את ההייטק לתעשיית הייצור. יש המון הזדמנויות. אנחנו רואים שאחד הכשלים שחברה שיש לה מוצר ורוצה לפתח אותו- הרגולטור לא מסייע. אנחנו רוצים שהמפתחים יהיו פה בישראל, ומדובר במאמץ אדיר".

פרופ' קרנית פלוג, סגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "בהיעדר ממשלה שיכולה להעביר החלטות כלכליות, נפגעת היכולת לקבל החלטות. במצב הנוכחי הכל מטופל רק לפי מה שוועדת הכספים מוכנה לעשות";

פרופ' קרנית פלוג, סגנית נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ונגידת בנק ישראל לשעבר, אמרה כי: "בהיעדר ממשלה שיכולה להעביר החלטות כלכליות, נפגעת היכולת לקבל החלטות שמטופלות בדרך כלל – אך כרגע הכל מטופל רק לפי מה שוועדת הכספים מוכנה לעשות.

תקציב המדינה שכולל מענה לגידול באוכלוסייה, הטייס האוטומטי שלוקח בחשבון קצבאות לפי חוק, הסכמי שכר וכו' היה דורש עלייה של משהו כמו 20 מיליארד ש"ח – וכל זה לא קיים. לכן, דברים ייעשו לא לפי שום סדר עדיפויות, יקוצצו באופן עמוק או לא יתוקצבו כלל, כמו למשל קידום רופאים לפריפריה וכל נושא החינוך הלא פורמלי והתקשרויות חדשות להשקעה בתשתית.

התמונה הכללית היא שיש אומנם התקדמות ביצירת התשתית לתכנון אסטרטגי אבל בתחום היישום יש לנו עוד הרבה לאן לשאוף. המתח המובנה בין ממשלה נבחרת לבין קידום סדרי עדיפויות בטווח הקצר מתעצם כשיש ממשלות קצרות טווח ולא יציבות פוליטית. אני חושבת שהנושא החשוב ביותר שיכול לסייע ביישום תכניות אסטרטגיות לאורך זמן הוא דרג מקצועי יציב שיבטיח את השיקולים הראויים לטווח הארוך".

יו"ר נשיאות הארגונים העסקיים שרגא ברוש: "הצמיחה נעלמה מהדיון הציבורי ובמקומה בא יוקר המחיה בשנים האחרונות. מעטים יודעים שרוב השרים שהולכים לקבל החלטות כאלה ואחרות בודקים את זה דרך יוקר המחיה. כאשר הולכים לחסל את מלט הרטוב אז אפשר להביא מלט ממקום אחר במחיר היצף; כשהולכים להביא ברזל מטורקיה זה יוזיל את הבניה - והממשלה לא מוכנה להודות שהגורם המרכזי לעליית יוקר המחיה זה הממשלה בעצמה. החל מבקבוק חלב ודרך דירה. אם באמת אנחנו רוצים לטפל ביוקר המחיה יש לעשות תכנית אסטרטגית איך להוריד את יוקר המחיה. אבל לאפשר ייבוא גבינות מפולין כשמע"מ על מוצרי המזון עומד על 7 אחוז ולא 17 אז רואים איפה ההבדל."

ברוש הוסיף, כי "לפני כמה שנים מנכ"ל משרד ראש הממשלה הצהיר שיפחיתו ברגולציה. אני לא אומר שלא עשו כלום אבל בכל תחום שקשה לעשות עוזבים, ואין ממשלה שתעשה תכנית אסטרטגית על הקיצוץ ברגולציה המיותרת ותאכוף את זה. בלי לעשות תכנית אסטרטגית ועם נחישות לבצע אותה לא יהיה שינוי ברגולציה".

הליודורו טמפרנו ארויו, יועץ ומנהל עניינים כלכליים ופיננסיים בנציבות האירופית, אמר כי "בסך הכל האיחוד האירופי וישראל הן שותפות קרובות, עם פרויקטים כלכליים משותפים רבים, החולקים ערכים, זיקה תרבותית והיסטוריה משותפת. הפוטנציאל הגדול יותר של חיזוק היחסים בין ישראל לאיחוד תלוי בהרחבת הליברליזציה למגזר השירותים והרחבה נוספת למסגרות הרגולטוריות שלנו. אנחנו מקווים שישראל תנקוט צעדים בזירה הפוליטית, ומקווים שהשלטון הבא יעזור לזה לקרות"

מייקל אייזנברג, שותף-מנהל, קרן הון-סיכון Aleph: "מי שמחזיק את המשק בישראל זה השוק הפרטי. המדינה נכנסת לתקופה עם מעט מאוד מרחב תמרון כי אין תכנית אסטרטגית ורזרבות.

רא"ל (מיל') ח"כ בני גנץ, יו"ר כחול לבן: "מדינת ישראל כשלה בעשור האחרון ובשנים האחרונות ביתר שאת בהבאת ההצלחה לאזרחים בראייה לטווח ארוך. יכול להיות שהאזרחים נהנים משמיים פתוחים, קונים מכונית חדשה וטסים ליומיים לרודוס, אבל לא בטוח שהדברים בראייה ארוכת טווח טובים. המצב בבריאות, בחינוך הורע בשנים האחרונות. וזה לא שאין לנו רופאים טובים, או מורים טובים - הם מצוינים, אבל המערכות אינן מוצלחות. המטרה שלי היא לשמר את ההצלחה הכלכלית לשמור על שקיפות ואחריות ולא לנהוג בפופוליזם ולהביא לכך שההישגים יגיעו ליעדם- לאזרחי המדינה ויצמצמו את הפערים בחברה הישראלית".

לדברי גנץ, בראש סדר העדיפויות במדינת ישראל צריכים להיות החינוך וההשכלה, כי הם קובעים גם את עתיד הכלכלה והבטחון. במקום השני נמצא פיתוח תשתיות לאומיות, גם בצפון וגם בדרום. לאחר מכן כל מה שקשור בחוק, דמוקרטיה ושיוויון בפני כולם - על זה הבחירות האלה. אם יימשך הזלזוזל בשלטון החוק ואם יפרצו הנורמות הערכיות שלנו מדינת ישראל תהפוך למדינה נחשלת ולא לעולם חוסן."

רא"ל (מיל') ח"כ בני גנץ, יו"ר כחול לבן: "שרי הממשלה עוסקים באופן יומיומי בהתנגחות עם הדרג המקצועי – מצב שפוגע באזרחי ישראל; הפערים הולכים וגדלים כל הזמן; אם יימשך הזלזוזל בשלטון החוק ואם יפרצו הנורמות הערכיות שלנו מדינת ישראל תהפוך למדינה נחשלת"

גנץ הוסיף כי "משאבים תקציביים הם חשובים אבל הם לא הדבר היחידי. רה"מ נפגש עם מנכ"ל משרד החינוך 4 פעמים בשנתיים האחרונות וזה לא מצב תקין. אנחנו צריכים להתעסק בביטחון, שלא נתבלבל אנחנו בכל זאת במזרח התיכון. אין ספק שצריך לדאוג לזה - אבל זה לא הדבר היחידי. משאבי הזמן והכסף צריכים ללכת קודם כל לאן שצריך לפי סדר עדיפויות לאומי."

גנץ התייחס גם למצב הנוכחי של הממשלה, שריה והעומד בראשה: "המצב הנוכחי של שרי ממשלת ישראל הוא בלתי נסבל - אני בעד דיאלוג אבל נגד מונולוג של שרי הליכוד. ראש הממשלה חייב לעבוד יחד עם המומחים והמקצוענים. יש גם שיקולים פוליטיים, אך המצב הנוכחי בו שרי הממשלה עוסקים באופן יומיומי בהתנגחות עם הדרג המקצועי – פוגע באזרחי ישראל. במקום בו ראש ממשלה עסוק בחסינות אין ממשלת אחדות. במקום שבו מסתירים גירעון יש שחיתות ודילים פוליטיים על חשבון האזרחים."

בסיום דבריו אמר: "הפערים הולכים וגדלים כל הזמן. חזקים שורדים בזכות הכוח, החלשים נחלשים ומוחלשים אף יותר. יש סכנה שמדינת ישראל תהפוך למדינה נחשלת או לאזורים נחשלים. אנחנו עוד לא שם ועל זה הבחירות האלה בין היתר."

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל: "על הממשלה שתיבחר להיערך מבחינת זמינות המקורות למימון השקעות. אין לנו הפריבילגיה להשתהות"

פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל: "שני אתגרים שהממשלה הבאה לא תוכל להתעלם מהם: האתגר התקציבי והצורך להגדיל את פריון העבודה בישראל. הצעדים שננקטו בעבר יצרו אמינות וזה נכס אסטרטגי חשוב. למרות אי הוודאות הפוליטית השווקים חושבים שכשתוקם הממשלה היא תדע להתמודד עם פערים תקציביים."

ירון התייחס גם לחינוך ולפריון במשק: "מספר שנות הלימוד גבוה בישראל ממדינות אחרות, אך כשמתרגמים זאת למיומנויות זה לא נראה ככה. לומדים הרבה ומפיקים מכך מעט. ההוצאה בחינוך אכן גדלה בעשור האחרון אך זה קרה אחרי ירידה בעשור הקודם. הבעיה כפולה, גם בהשקעה לא מספקת בחינוך וגם באופן בו אנחנו מתעלים את התקציב."

לגבי השאלה המתבקשת, מאיפה יבוא הכסף? אמר הנגיד: "העלות השנתית היא 3% מהתוצר, התועלת בטווח הארוך תהיה כ-20%, האם ניתן ליישם את ההמלצות, ואיך ניתן לקדם צעדים כה משמעותיים במצב הפוליטי שהגענו אליו? אמרנו ואני חוזר עכשיו - על הממשלה יהיה להיערך מבחינת המסגרות הפיסקליות וזמינות מקורות למימון השקעות. על אף המצב התקציבי והפוליטי אין פריבילגיה להשתהות, ודווקא המצב הנוכחי מאפשר לנו זמן להיערך עם תכניות ארוכות טווח. יש להכין תכניות שאותן ניתן יהיה להציג לממשלה ולכנסת. הצעדים יחייבו דיון במערכת הפוליטית, אולם יש לא מעט צעדים שמצד אחד לא מצריכים השקעה משמעותית בעת הנוכחית אבל כן מצריכים בניית תשתיות."

הקלה בנטל הרגולטורי – האמנם?

עוז כ"ץ, מנהל מינהל תעשיות במשרד הכלכלה, דיבר על הרגולציה הישראלית שמכבידה על תהליך הקמת המפעלים ברחבי הארץ: "הרגולציה הנוכחית מקשה על הפריון והתעשייה. השלבים שצריך לעבור יזם ישראלי כדי להקים את המפעל עוברים באיתור קרקע, תיאום עם הרשות המקומית, טופס איכלוס ולבסוף רישיון עסק והיתרים להפעלה. כל התהליך הזה אורך כ- 5 שנים ויש 40 גופים שונים שצריך לעבור בדרך. עלינו לראות איך אפשר לקצר את התהליך לשנה כמו שקורה במדינות אחרות. אנחנו רוצים שהרעיונות הטובים יישארו בישראל.

הגדרנו יעד של 8,000 דונם לתעשייה עד שנת 2040, תעשייה שתפוזר בין המחוזות השונים. היתר הבנייה וההקמה בישראל לוקח כיום כ-600 ימים בממוצע בעיניים של היזם. במקומות שאין השפעה מאסיבית על התעשייה יכולים להעניק פטור מהיתר, וזה הכיוון אליו הולכים".

ד"ר אייל פאר, המכון הישראלי לדמוקרטיה, האוניברסיטה העברית בירושלים, דיבר על הפחתת הנטל הרגולטורי: "כשעושים תהליכים להקל על הרגולציה צריך לעשות זאת בצורה זהירה ושקולה כי הקלה יכולה לחשוף את הציבור לסיכונים של התנהלות פסולה מצד המפוקחים. רגולציה התנהגותית ותגובתית עולה בשנים האחרונות ברוב המקומות בעולם. אפשר להתאים את הכלי להטרוגניות של המפוקחים. אם יש אוכלוסייה גדולה עם מידה גדולה של שיתוף פעולה, אפשר להסתמך על רגולציה עצמית וככל שהאוכלוסייה קטנה יותר ויש בה פחות שיתוף פעולה, לא נוכל לוותר על הבדיקות הספציפיות של הרגולציה".

על החלטת משרד ראש הממשלה לחייב בדיקת רגולציה לפני הכנסתה לפעולה אמר עו"ד מאיר לוין, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה: "ההחלטה החדשה קובעת כי כשרגולטור בישראל רוצה לקבוע רגולציה הוא צריך לבדוק אם יש צורך בכך או אם יש חלופות. הוא צריך לבדוק מה העלויות, לבדוק בעלי עניין ולהעריך את התועלת. אני יכול לומר שגם ללא החלטת ממשלה, צריך לעשות הערכת השפעות רגולציה תמיד. רגולטור שרוצה לפעול במידתיות, לפני שהוא מביא רגולציה חדשה, צריך לבדוק מה המשמעות שלה. לאור מרכזיות הרגולציה הפיננסית יש מקום לפחות לחשוב באופן רציני על יישור הקו, והכנסת הרגולטורים הפיננסים כחלק מההסדרה. המסר צריך להיות שרגולטור פיננסי מחויב לאותן שאלות בדיוק כמו כל רגולטור אחר".

לוין הוסיף, כי "אני מאמין שהממשלה צריכה לפעול באמצעות רגולציה מבוססת אמון ושיפור יחסי אמון בין מפקחים למפוקחים, עליה לעשות זאת בזהירות, כשהאינטרס הציבורי לנגד עיניה. כשפועלים באמצעות תצהיר מראש זה מקל על הנטל הרגולטורי. מערכת האמון בין מפקח למפוקח, מאפשרת לבעלי העסקים להשיג את המטרה באפקטיביות ולמדינה הדבר מאפשר לשמור על האינטרס הציבורי. צריך להפעיל אמצעי פיקוח ואכיפה משמעותיים יותר כדי שהאמון לא יופר, זה הבסיס".

עו"ד לוין סיכם: "יש עוד אתגר משמעותי שחייב לעמוד בפני הרגולטורים בישראל וגם בעולם וזה אתגר החדשנות הטכנולוגי. אנחנו בפתח מהפכה תעשייתית רביעית, מל"טים, הנדסה גנטית עם יכולת כלכלית אדירה אבל גם סיכונים חדשים.

ד"ר רון תומר, בעלי "אוניפארם" התייחס לרגולציה כמסכלת צמיחה של מפעלים והוסיף: "רגולטורים צאו לנו מהמפעלים! תנו לנו רגולציה מבוססת אמון תנו לנו להתנהל. כתעשיינים אנחנו לא צריכים להיות חשודים מראש, צאו מהמפעלים ותנו לעבוד. אני פוגש הרבה תעשיינים אבל אני מרגיש שלא עובדים בשבילי לפתור את הבעיות שהמדינה מייצרת לי, אנחנו נמצאים במקום של כלים שלובים. רגולציה יכולה להוביל חדשנות אבל גם לסכל. אני בעד רגולציה חדשה ומודרנית אבל אנחנו עדיין לא נמצאים שם. המטרה שלנו לייצר, לתת כלים לתעשייה מתקדמת".

דור בלוך, אגף תקציבים, משרד הכלכלה: "הממשלה מכבידה על המגזר הפרטי ומגבילה את היכולת לצמוח. מה שאנחנו לומדים הוא שעדיין לא הצלחנו להשפיע על הצורה בה רגולציה פוגשת את העסק בשטח. בהקשר של מסלולים ירוקים הרפורמה לא יצאה לדרך. הרגולציה צריכה להשתפר במתן וודאות לעסקים ולמפעלים על הרגולציה שתושת עליהם".

לכל תמונות הכנס

כנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה 2019

התהליך האסטרטגי ישראל 2050: כלכלה משגשגת בסביבה מקיימת

דפנה אבירם ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרכזת פרויקט ישראל 2050 התייחסה לגורמים שיובילו להצלחת תכנית "ישראל 2050" ואמרה: " על גורמי הממשל לקחת בחשבון גם את ההשלכות הכלכליות-חברתיות של יישום התוכנית על מנת שהתכנית תצליח. חשוב למנוע מראש מצב שהמעבר לכלכלה נקייה יפגע בשכבות החלשות (למשל בתרחיש של מיסוי דלקים מזהמים או ייקור מחירי הדיור בשל תקן בנייה ירוקה). התעלמות מפגיעה אפשרית באוכלוסיות החלשות בשלב המעבר לכלכלה ירוקה עלולה להוביל לתסיסה חברתית, הפגנות מחאה והתנגדויות שיפגעו ביציבות השלטון ובאיתנות המשק, זאת תוך פגיעה בחלשים והעמקת אי השוויון".

במטרה למפות ולשקף לגורמי הממשל וארגוני חברה אזרחית את ההשלכות החברתיות הפוטנציאליות של תכנית "ישראל 2050", הציגה אבירם ניצן דו"ח מקיף של המכון הישראלי לדמוקרטיה, המציג "לוח מחוונים" לכיווני ההשפעה הצפויים של הפרויקט על איכות החיים של תושבי המדינה בשורה ארוכה של תחומים.

הדוח מציג צפי להשפעה חיובית על רוב תחומי איכות החיים, בהם איכות הסביבה, הבריאות, הביטחון האישי, רווחה אישית וחברתית, פנאי תרבות וקהילה, חינוך והשכלה ומעורבות אזרחית, בהיבטים כלכליים של תעסוקה, דיור, תשתיות ורמת חיים חומרית. לגביהם נדרשת מעורבות ממשלתית, כדי להבטיח הימנעות מפגיעה באוכלוסיות החלשות בשלב המעבר ועד ההגעה ליעדים ארוכי הטווח של בנייה וכלכלה ירוקה.

עם זאת, הדוח מתריע כי יישום התוכנית עלול לגרור עלייה במחירי השכירות, שעשויה לדחוק החוצה את האוכלוסיות החלשות, אשר לא תוכלנה לעמוד בדמי השכירות הגבוהים בבניינים החדשים, הירוקים והגבוהים, ולכן תסתפקנה בדיור בתנאים נחותים המערבים גם הוצאות גבוהות יחסית על אנרגיה ומים. על גורמי הממשל להבטיח שגם האוכלוסיות החלשות יוכלו להנות מהבנייה הירוקה ושהתקן הירוק לא יישאר נחת העשירים בלבד.

בנוסף, מתריע הדוח כי אם לשם יישום התכנית יוטלו על המגזר העסקי מיסים או רגולציות מחמירות ללא תמיכה נלווית, הדבר עלול להוביל לפגיעה ברווחיות ובכושר התחרות, לכן כדי שהתוכנית תיושם בשטח, חייבת להיות לה כדאיות כלכלית עבור הפירמות.

לבסוף, קוראת אבירם ניצן לגורמי הממשל להיערך מבעוד מועד עם מערך הכשרות לתחומי התעשייה, האנרגיה והבנייה הירוקה.

ד"ר גיל פרואקטור, מנהל תחום אנרגיה ושינוי אקלים, המשרד להגנת הסביבה דיבר על מצב האקלים הגלובאלי והזיהום בישראל ואמר: "הקהילה הבינלאומית הבינה שמדובר במשבר של ממש שמאיים על היכולת הבסיסית של האנושית לספק את הכלים הבסיסיים ביותר כמו מים, מזון, מגורים. אם נמשיך בפליטת גזי חממה נמשיך בעלייה של 3 מעלות בטמפרטורה הגלובלית. מדובר בקטסטרופה של ממש שהאנושות לא חוותה. ביום האחרון של ועידת פריז בסוף 2015, עמדו מנהגי העולם והצהירו שיגישו חזון למעבר לכלכלת פחמן. מסתבר שגם זה לא מספיק. אנחנו צריכים לעשות שני דברים: להעמיק דרמטית את היעדים ל-2030 כך שנחתוך ב-40% בפליטת גזי חממה. בלמעלה מ-80 מדינות התחילו את הנתיב הזה של כלכלה מאופסת פליטות. זה מתחיל מאסטרטגיה הוליסטית, שילוב כלכלה חברה וסביבה, תוך ניצול הזדמנויות להתחדשות טכנולוגית.

הדרך האפקטיבית ביותר וכלכלית ביותר להשיג את זה היא לתמחר את הפחמן. מתוך הכרה עמוקה בצורך החיוני של ישראל לעבור תהליך דומה על מנת להבטיח לנו ולילדינו עתיד טוב יותר וכלכלה משגשגת. כולנו תקועים בפקקים וכולנו נשלם על זיהום אוויר . צריך לשלב תחבורה ציבורית יעילה נגישה וירוקה. התעשייה בפרק הזה צריכה לעבור שינוי ולהטמיע את עקרונות הכלכלה המעגלית שהופכת את הפסולת למשאב למינימום ומביאה אותם למצב שמפסיקים להטמין את הפסולת בקרקע. חייבים להפחית את הזיהום. לעבור לדלקים נקיים. כל זה יאפשר לייצר מנועי צמיחה חדשים למשק, כאלה שמבוססים על חדשנות טכנולוגית שישראל טובה בהם. כמו כן, חייבים להפוך את המרחב הבנוי ליצרן החשמל הגדול בישראל ורק ככה אחרי שנהפוך מיליוני מבנים ליצרני אנרגיה מתחדשת נוכל להבטיח את הבטחון האנרגטי, נהיה לא תלויים בתשתיות של גז טבעי ותחנות כוח שכול פגיעה של מלחמה או מזג אוויר קיצוני משבית את הספקת החשמל.

אני קורא לכל האנשים שנמצאים פה ולכל האנשים מבחוץ לעבוד ביחד איתנו ולהתגייס על מנת שהתהליך השאפתני יצלח רק כך נוכל להבטיח עתיד טוב יותר וכלכלה תחרותית לנו ולדורות הבאים".

יובל לסטר, מנהל אגף מדיניות סביבתית, המשרד להגנת הסביבה הוסיף גם הוא לדברים על ההתחממות הגלובלית ואמר: "שינויי אקלים יגרמו לנזק של טריליוני דולרים לכלכלות בעולם. אחד מכלכלני האקלים המובילים בעולם אמר ב-2007 כי היעדר מחיר לפחמן הוא כשל השוק המשמעותי ביותר במאה ה-21. מחיר הפחמן הממוצע עלה בשנתיים האחרונות והתייצב על 30 דולר לטון והצפי שהמחירים ינועו בין 50 ל-100 דולר לטון פחמן. ה-OECD מדי שנתיים מפרסם על הכלכלה הישראלית סקר שההמלצה החוזרת בו היא שישראל צריכה למצוא דרך לתמחר פחמן. החלטנו לבדוק את ההמלצה הזו והיום הדלקים של התחבורה ממוסים והדלקים שמשמשים לאנרגיה כמעט לא ממוסים. אם ניישם את ההמלצה לבוא ולשים מחיר על הפחמן, אנחנו יכולים להביא להכנסות של למעלה מ-8 מיליארד שקלים לתקציב המדינה. אסור להשתמש בהכנסות האלה לטובת סגירת גרעונות תקציביים. כסף זה צריך להיות מושקע חזרה בתשתיות דלות בזיהום ובפחמן, דוגמת תחבורה ציבורית מתקדמת ואנרגיה מתחדשת. חלק מהכסף צריך לחזור חזרה לאוכלוסיות מוחלשות, כדי שהמעבר לכלכלה פחמן יהיה לא רק כלכלי אלא גם צודק."

פרופ' נתן זוסמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה ציין כי "המטרה של הצוות שאני עמדתי בראשו היתה לבדוק את ההשפעות של אימוץ תוכניות חדשות להפחתת פליטות. אנחנו בחנו שני כיוונים של ניתוח איכותני כי אין מודלים מוגדרים מבחינה כמותית. בדוח אני מראה שבעצם צריך לשלב בין השניים, כלומר, כל צעד שאני עושה להפחתת פליטות צריך לראות איך הוא משתלב עם יעדים אחרים ואיך הוא משפיע על הסביבה.

הניתוח הכמותני בודק איך משתמשים בפחות אנרגיה ושימוש באנרגיה ממקורות לא מזהמים. דוגמה מניתוח שעשינו, אחד הדברים שגילינו כשעשינו את הדו"ח, הבנו שסקטור התחבורה הוא הכי מזהם במשק, באופן בלתי פרופורציונלי הכי מזהם. חלק מהפחתת פליטות בתחבורה יכול להגיע ממערכת הסעת המונים חשמלית, שמוזנת מאנרגיה מתחדשת, כך אני פותר את הנושא ומגדיל את הפריון, ובתכנון אורבני אני קוטף את כל הפירות ולא מתחרה עם שום יעד ממשלתי אחר, אלא משלים אותו. סקטור התחבורה הוא העיקרי ובו כדאי לטפל קודם כל.

מבין כלי המדיניות שעומדים בפני הממשלה, מס פחמן – הכי אפקטיבי. כלי תמריץ נוסף סבסוד MOP, סבסוד שלא מדבר על אנרגיה מתחדשת, כי זה כבר מטופל, נדרשת השקעה ממשלתית אדירה בתחבורה. תכנון קרקע נכון והצבת יעדים למעבר לאנרגיה מתחדשת תוך שמירה של עקרונות לביטחון אנרגטי".

ד"ר רוסלנה הפלטניק, המכללה האקדמית יזרעאל ואוניברסיטת חיפה התייחסה למחקרה ואמרה: "יחד עם ד"ר אילת דוידוביץ וצוות חוקרים מאוסטריה ביצענו ניתוח כמותני של מספר תרחישי התפתחות של משק האנרגיה בישראל עד שנת 2050. תרחישי "עסקים כרגיל" כללו את התוכניות המוצהרות של משרדי הממשלה. התרחישים החלופיים כללו יעדים שאפתנים יותר לשיעור אנרגיות מתחדשות ביצור חשמל, הקטנת יצור חשמל מפחם לאפס משנת 2030, מעבר מלא לתחבורה חשמלית עד שנת 2050 ומיסוי פליטות גזי חממה. התוצאות הראו כי בחירה בתוואי התפתחות משק האנרגיה הנקי יותר, לא תפגע ביעדי צמיחת התוצר ארוכי הטווח של בנק ישראל. יש לציין כי הניתוח אינו כולל את מחוללי הפריון הנוספים כגון התועלות הבריאותיות מהפחתת מזהמים מקומיים, משרות חדשות שיווצרו כתוצאה משינויים מבניים אלה, ויתרונות במסחר עקב עמידה בהסכמים בינלאומיים. לפיכך, בניתוח עלות-תועלת כוללני, המעבר לאנרגיה נקיה עשוי להביא לעליה של ממש בתוצר וברווחה החברתית".

גיא סמט, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה אמר כי "המשרד להגנת הסביבה מוביל תהליך אסטרטגי יחודי שנועד להתמודד עם אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים בפני האנושות - שינויי האקלים. יחד עם השותפים בממשלה, במגזר העסקי, בארגוני החברה האזרחית ובאקדמיה, עלינו להציב יעדים שאפתניים ביותר אל עבר כלכלה משגשגת ודלה או אף מאופסת בפליטות. פעולות אלו אינן רק צורך השעה או מחויבות בין-לאומית, הן הזדמנות לצמיחת המשק הישראלי בתחומי הקלינטק. חייבים לקדם חוק אקלים שיעגן חזון ויעדים ויבטיח ודאות תכנונית ורגולטורית לביצוע השינוי במשק. רק כך נוכל להבטיח יישום מלא של החזון והיעדים שנגדיר".

אודי אדירי, מנכ"ל משרד האנרגיה דיבר על פליטת גזי החממה בישראל: "אין לנו פריבילגיה לנקוט במדיניות בת יענה. ישראל צריכה לראות איך היא נכנסת להובלה בנושא הזה, תוך ניצול היתרונות שלנו. בשנה וחצי אחרונות יש תהליך הפחתת דלקים ומזהמים, הפחתת פליטות גזי חממה. הפעולה הראשונה היא החלטת השר שמגובה במדיניות הפסקת שימוש בפחם עד 2025, המהלך הזה הוא בעל השפעה דרמטית. הדבר הכי משמעותי שישראל יכולה לעשות זה להעביר את האנרגיות שלה לחשמל, זה צועק מהנתונים. החשמל צריך להיות אמין, איכותי ולא יקר מדי. כשבודקים את השפעת משק האנרגיה והחשמל על התל"ג העלות של הפאנלים הסולאריים זה השוליים. שני הדברים החשובים שצריכים להיות הם אמינות, אספקת האנרגיה והחשמל והמחיר".

דלית זילבר, מנכ"לית מנהל התכנון: "לפי התכנית האסטרטגית ל-2040 אנחנו נדרשים ל-2.6 מיליון יחידות דיור. אנו ננסה להתעלות מעל היעד הקבוע של 900 אלף יחידות דיור בהתחדשות עירונית ובנוסף אנו עושים צעדים אופרטיביים, כמו לדוגמה תכנון המטרו- 140 ק"מ בכל מטרופולין ת"א שייתן מערכת תחבורה ציבורית נכונה גם אם באיחור של כמה שנים. הכוונה לייצר עיר יותר נוחה, לחדש את המבנים הישנים שהם לא נכונים אנרגטית, וכן לחדש במרחב ציבורי ידידותי למשתמש".

שי רינסקי, מנכ"ל משרד הכלכלה: "אנו שותפים להקטנת פליטת גזי חממה. יש שני יעדים שאנו לוקחים על עצמנו - אחד הוא צמצום פליטות בתעשייה ב-40%, והשני הוא בניית מודל שיתן שימוש יעיל לכל ק"ג חומר שנוציא ממנו תוצר גבוה יותר. מפעלים שלא יהיו שם לא יהיו קיימים בכלל. לצורך העניין אנחנו חייבים ליישר קו עם דרישות האיחוד האירופי. אנו עושים כמה מהלכים שקורמים עור וגידים".

ג'ידא רינאוי-זועבי, מנהלת המרכז האקדמי "אקטו" להשקעות ויזמות אימפקט, המכללה למינהל, דיברה על האופן בו יש לשלב את כלל המגזרים, כולל הרשויות המקומיות, בעיצוב וקידום התוכנית: "כפי שראינו בעבר עם הקמת אשכולות הפיתוח, תוכניות סביבתיות צריכות לקחת בחשבון שלשחקנים שונים יש אינטרסים שונים לחלוטין – למשל הערים המשגשגות והעשירות רוצות לקדם אנרגיה סולרית ותיירות בת קיימא בעוד מה שדחוף לרשויות העניות והפריפריאליות הוא פתרונות מים וביוב. בתחום האימפקט רואים שניהול שותפויות של ממשלה, תאגידים, רשויות מקומיות ופילנתרופיה הוא מאוד קשה וכיום בישראל כמעט בלתי אפשרי. בפאנל חסרים נציגים נוספים של חברה אזרחית, והוא לא מכיל כלל נציגי שלטון מקומי – זאת כאשר בשנים האחרונות הרשויות המקומיות בכלל ובפריפריה בפרט מהוות המפתח החשוב ביותר להנעה ויישום של כל התהליכים שהממשלה רוצה לקדם. צריך לשלב אותן תוך דמוקרטיזציה של התהליך – להפוך את המוטבים לשותפים, כך שהממשלה והפקידות הבכירה לא ינחיתו מלמעלה החלטות אלא יהפכו את הרשויות לשותפים מלאים כבר בתהליך העיצוב הראשוני של התוכנית, תוך פיתוח ידע מקצועי בקרב מקבלי ההחלטות בהתבסס על הידע מאנשי השטח. כל מגזר מדבר בשפה שונה ומעוניין לקדם דברים אחרים, וצריך להביא "מתורגמן" שיידע לתרגם בין השפות השונות של המגזרים הממשלתי, העסקי והשלישי ולייצר הסכמות."

על השינוי שיכול להביא עולם הפיננסים לעולם האנרגיה אמרה חן אלטשולר, מנהלת אסטרטגיית חדשנות NEXTEP, אלטשולר שחם בית השקעות: "הכוח של שוק ההון הוא גדול מאוד, אין חברה שלא באה לגייס כסף בשלב כזה או אחר. חברות מזהמות או מזיקות לסביבה - אם אנחנו בתי ההשקעות ולא רק אנחנו, כל המגזר יחד עם הבנקים חברות הביטוח לא ניתן להם כסף, אקוויטי או חוב, החברות האלה יהיו חייבות לשנות את דרכן, כי לא יהיה להן איך להתנהל ביומיום. מעבר לזה אנחנו מאמינים שחברות שמתנהלות בשיקולים חברתיים סביבתיים וחברות שמשנות את דרכן ואפילו לאט, אבל מציבות יעדים בחסכון מים ואנרגיה, משנות את הרכב החומרים הן פשוט חברות טובות יותר שיציגו תוצאות טובות יותר, כי יש להן מנהלים שחושבים רחוק. וחברות כאלה אנחנו רוצים להחזיק כלקוחותינו. הגשנו בקשה להקים קרן פנסיה חברתית סביבתית, התגובה שקיבלנו מרשות שוק ההון - "מה, כל אחד יבקש מסלול משלו?". אבל לנו מאוד חשוב להקים מסלול ייחודי כזה של פנסיה חברתית סביבתית, הדור של המילניום הוא דור יותר מעורב, ולאו דווקא אכפת לו השורה התחתונה אלא נושאים חברתיים סביבתיים".

חיים הורביץ, יו"ר משותף-קרן דליה ואלי הורביץ, הפורום הכלכלי-חברתי: "בדרך ל-2050 יש לנו לעבור 31 שנה, וצריך לראות איך בונים את הטווח הבינוני שלנו, עם פתרונות לאוכלוסיות חלשות, לתעשייה שהיא חשובה מאוד, ואני מפריד את ההייטק. אחד הדברים שהוזכרו זה תשתיות, אי אפשר לדבר על פריון בלי תשתיות תחבורתיות סבירות. חייבים למצוא דרך להגביר את הפריון, התעשייה בישראל הלכה וכורסמה, בשעה שבמדינות אחרות חל שיפור בשנים האחרונות בעניין הזה".

שגיא דגן, סמנכ"ל צמיחה ברשות החדשנות, דיבר על מקומה של תעשיית האנרגיה הישראלית וצמיחתה ואמר: "אם נסתכל על הסיכונים של תעשייה עתירת ידע זוהי תעשייה עם אחת החשיפות הכי נמוכות לסיכונים, אבל צריכים להפסיק להסתכל על ישראל ככלכלת הייטק וכלכלת יתר. העצמאות האנרגטית היא כורח במקרה שלנו, כי אנחנו אי אנרגטי ואנחנו לא באמת צפויים להתחבר לשותפנו או שכננו שיעמדו ברמות החשמול שלנו, גם אם יפרוץ שלום מאסיבי, וצריך להבין שמול העצמאות האנרגטית יש אתגר מאוד גדול. אולי אחד האתגרים הכי גדולים בישראל".

סיכום היום השני

ההון האנושי בישראל: צמצום פערי הפריון כמפתח לסגירת פערים בהכנסה

"האם האקדמיה היא מנגנון מכשיר לשוק התעסוקה או פדגוגיה? התשובה היא גם וגם, אבל בוודאי במדינה כמו מדינת ישראל שרוב התקציב להשכלה גבוהה נשען על תקציב המדינה, האקדמיה מהווה כוח לשוק העבודה והנחת העבודה היא שהיינו רוצים לראות את ההשכלה הגבוהה כחלק ממנו", כך אמרה פרופ' יפה זילברשץ, יו"ר ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה, בכנס אלי הורביץ לכלכלה ולחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, אשר נערך היום בירושלים.

עוד הוסיפה פרופ' זילברשץ, "אנחנו חושבים שצריכות להיות יחידות של תארים קצרים, דו חוגיים, שלוקחים מדיסציפלינות שונות, ולמידה מותאמת אישית. אנו הולכים לכיוון של מאקרו תארים או תארים קצרים שמאפשרים התאמה לאורך החיים. אנחנו חושבים שהרלוונטיות של הקמפוס צריכה להיות יותר טובה, ושיש לאפשר גם למרכזי יזמות וחדשנות להכנס לקמפוס. המערכת האקדמית צריכה להיות של מוסדות קטנים. יש גידול במספר הסטודנטים בפרופורציה למספר המוסדות, האוכלוסייה גדלה וכך גם החלק היחסי בין מסיימי בגרות לסטודנטים. היום לומדים בהשכלה גבוהה קרוב ל-45 אחוז, ואנו רואים יציבות במספר התלמידים בשנים האחרונות, כאשר הדבר נובע משאלות דמוגרפיות וממיצוי הפוטנציאל של החרדים."

ד"ר איתן רגב, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "הזינוק הדרמטי ב-7 השנים האחרונות במספר הזכאים לרמת 5 יחידות מתמטיקה השפיעה על בחירת מסלולים באקדמיה - הגענו ל-19 אלף בוגרים בשנת 2019. חלק גדול ממספר זה הושג על ידי רפורמת 5 יחידות – "תפסיקו לשלוח אותם ל-4 יחידות תנו להם ללכת ל-5 יחידות והם יצליחו". איך לתמוך בביקוש למסלולים ריאליים באקדמיה? על זה לא ממש חשבו. לכן ההמלצות שלנו הן להגדיל תמיכות, לאפשר גידול אורגני של סגל שיצמח וימלא את השורות, לבחון מחדש את שכר המרצים כדי לתמרץ בצורה מתאימה אנשים שהולכים לתעשייה כי זה יותר משתלם להם ולתת מלגות ומענקים למי שיתחייב מראש ללכת לסגל אקדמי . אם נערך לאתגר הזה אפשר לקלוט את כל הבוגרים ותעשיית הייטק תרוויח מזה."

רועי דויטש, מנכ"ל ג'ולט: "עד היום נהגו לחשוב שאפשר לשים את האלטרנטיבה לאקדמיה באינטרנט. זה לא נכון - האלטרנטיבה היא פרקטית, גמישה ואפשרית. גם מי שלא מתמטיקאי והנדסאי יכול למצוא את עצמו ולהצטיין, על בסיס פרקטיקה וניסיון אישי. רוב המשק שעובד בתעשיות המניעות את הכלכלה רוצה לקחת חלק, אבל רוב האנשים הם לא הייטקיסטים - הם מסביב לתחומים כמו שיווק, משאבי אנוש וכו'. לכן, יש צורך לתת להם צריכים כלים פרקטיים מיידים שיתנו להם יתרון תחרותי בשוק."

מוטי אלישע, ראש זרוע העבודה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: "באוצר כשבחנו איך הפריון משפיע על רמות השכר, בדקנו בדיקה יחסית פשוטה וראינו שאיפה שיש פריון גבוה גם השכר גבוה. הפריון הכי גבוה בישראל מתרכז בענף הפיננסים, ועומד על 75 אחוז מהממוצע מארה"ב. אלא שיש במשק המון ענפים שאפשר לשנות. אנחנו המון המון שנים מדשדשים בנושא הזה והגיע הזמן שהמשאבים יופנו לשם. בטיפול בנושא הזה גם ריבוי שחקנים הוא כשל - יש 5 משרדי ממשלה שעוסקים בנושא ואין תיאום - הקצאה לא יעילה של משאבים. יש לתכלל את הכל לזהות איפה לשים את ההשקעה הטובה והמניבה ביותר."

מיכל פינק, סמנכ"ל אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה: "פרדוקס הפריון הולך ומתחדד. הפריון מתרכז בחברות ההייטק, שם נמצא כוח האדם האיכותי כי חברות שיש להן טכנולוגיה ויכולת לשלם משכורות מושכות את כח האדם. מכאן יוצא, שהטכנולוגיה מגדילה פערים ולא מצמצמת אותם ולכן צריך לעודד אימוץ טכנולוגיה בכל הענפים. הנטל הרגולטרי אחראי - ישנה זיקה בין פישוט הרגולציה לקיומו של הון אנושי מתאים. עסק לא יכול לקלוט מיזמים וסטארטאפים אם אין לו את כח האדם והטכנולוגיה להחזיק את זה. ניתן לטפל בכך באמצעות שדרוג ההון האנושי ושינוי מערכות ההכשרה. בכדי שזה יצליח, אנחנו חייבים את כלל הגורמים יחד: מערכי הכשרה במשרד החינוך, מל"ג ומשרד הכלכלה. מדובר בבעיה רב מערכתית הדורשת פתרון רב מערכתי".

איציק דניאל, אגף תקציבים, משרד האוצר: "השאיפה היא שמערכת החינוך תעשה את העבודה שלה בצורה טובה יותר ותוביל להקניית חינוך - היא לא עושה את זה בצורה שמצפים. זה מתחיל כבר בדברים מוקדמים, כמו הגדרת ציפיות וחוסר מענה לפיתוח כישורים ומיומנויות. מערכת ההכשרות המקצועיות, טובה ככל שתהיה, לא תוכל לגשר על הפער הקיים. אנחנו רואים צורך בשנוי מבני – בעיקר בכל התחום של חוסר המיקוד של המערכת והעדר מידע."

ח"כ גילה גמליאל, השרה לשוויון חברתי: "רק מי שישקיע וישכיל להתמקד בהון האנושי בחינוך, בהשכלה הגבוהה, במחקר ובפיתוח יגשים את חזון מדינת ישראל למדינה שיוויונית, צומחת ופורצת דרך. הטכנולוגיות החדשניות שפרצו אל חיינו תרמו תרומה משמעותית לכלכלה ולחברה בישראל. החזון שלי הוא להציב את ישראל כאחת המדינות המובילות בעולם בדיגיטל, בבריאות, בחינוך בהשכלה מבלי להשאיר אף ילד וילדה מאחור. אחת המטרות האסטרטגיות שלי היא קידום הערים החכמות וסיוע לרשויות מקומיות להתניע את המהפכה הדיגיטלית. בעולם של היום, מרחק גאוגרפי כבר לא מהווה תירוץ לחוסר שיוויון חברתי."

יוסי אלקובי, נשיא התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה: "בכדי להגדיל את ההון האנושי במגזר שלנו, ניתן למשל לשחרר מצה"ל חיילים בלי בגרויות חצי שנה מראש, כדי לשלב אותם במפעלים. דרוש שר תעשייה במשרה מלאה שיטפל במגזר שלנו בצורה ברורה והגיונית".

דיתה ברוניצקי, מייסדת "אורמת": "הדאגה לפריון בגלל השוואה לOECD והקושי שנגרם למעסיקים הביא את האתגר הגדול של פיתוח הון אנושי למודעות מקבלי ההחלטות, ויש הבנה גורפת שצריך לפעול בנושא. הדרך להעלות את הפריון הוא פיתוח כוללני ולא רק סיוע לאוכלוסיות מוחלשות להיכנס לשוק העבודה. המרכיב העיקרי הוא שדרוג תכני ההכשרות בשלושה היבטים עיקריים: מענה למיומנויות יסוד וכישורים רכים, התנסות בעבודה, ואולי החשוב ביותר- לשים את המעסיקים במרכז".

שלומי יחיאב, יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות: "המיומנויות שהדור שלנו צריך לעתיד הן הרבה יותר רחבות. האקדמיה היום היא לא איכותית ולא מתאימה לדור שלנו, דרכי העברת הידע הן מיושנות, אין מעקב, אין חשיבה ורוב התואר נעשה על ידי שינון. המרצים איכותיים, אבל המיומנות המחקרית המרכזית שרוכשים היא שימוש בגוגל סקולר. כיום, האתגרים במערכת האקדמית והפערים בין האוניברסיטאות והמכללות - הם תהליכים חד כיווניים למעלה ומלמטה, והם אלה שיובילו לכישלון. אני קורא לסטודנטים שאני מייצג - זה על הכתפיים שלנו לסחוף את המרצים ומנהלי המוסדות כדי להצליח לעשות זאת. אנחנו ממליצים לשר החינוך ליצור תהליכים בצורה משותפת מלמטה למעלה וכך נצליח ליצור שינויים גדולים."

כיצד מתאימים את הסכמי העבודה למאה ה-21?

אפי מלכין, סגן הממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר: "כמעט כל השכר במגזר הציבורי מבוסס על תשומות. בשביל להתקדם לשלב הבא, חייבת להיות מדידה לפי ביצועים, ויש להסדיר זאת מתוך המשרדים הממשלתיים. עם זאת, בהיבט החוקי אנחנו לא מתקדמים. יתרה מכך, ישנם חוקים ששמים מגבלות על המעסיק ולא מאפשרים לו גמישות בשעות העבודה, וחובת ההוכחה היא על המעסיק. אתגר נוסף הוא שההסתדרות מתקשה להתנתק מעולם השכר הישן המבוסס ותק. דוגמא טובה לחברה שפועלת צורה נכונה היא חברת רפאל- חברת הייטק עם הסכמי עבודה מתקדמים, שמתחרה בשוק התחרותי בהייטק".

איציק צאיג, יו"ר קרן הדדית של המעסיקים, נשיאות הארגונים העסקיים: "הדרך שלנו בתעשייה היא לא להילחם בשכר המינימום. עלייתו הייתה מוצדקת וחשוב לעבוד על סוג אחר של קשר בין השכר למדד המחירים לצרכן. קיים צורך לחתום על הסכמים שיהיו קשורים לפריון כדי לקיים את התעשייה. כך ניתן יהיה להבטיח תהליכי קידום לצעירים, אפשרויות עבודה מהבית, שעות גמישות ואיזון עבודה-משפחה. מומלץ שהממשלה תפשיל שרוולים ותשקיע בשיפור התשתיות, תעודד השקעות הון פרטיות, תקטין רגולציה ותשקיע בחינוך טכנולוגי, תרחיב את חוק עידוד השקעות הון גם לפריון ולא רק ליצוא. אנחנו נהיה שותפים מלאים לכל השינויים האלה".

שי בירן, סמנכ"ל כלכלה ומדיניות, ההסתדרות החדשה: "הסכמי העבודה במשק מחזקים את העובדים המוחלשים באמצעות צווי הרחבה במגוון של ענפים. ההסכמים מגיעים לאלפי עובדים שאין להם יכולת מיקוח אישית. חשוב להדגיש - במגזר הפרטי הישראלי יש מהפכה של התאגדות והציבור הישראלי מגלה מחדש את העבודה המאורגנת".

היערכות שוק העבודה להזדקנות האוכלוסייה

פרופ' יותם מרגלית, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "המחקר שלנו מתמקד בגילאי 50+, כאשר ישנה ירידה משמעותית בשיעורי המועסקים בתחילת שנות ה-50 לחייהם, שמחריפה בהמשך. תת-התעסוקה בקרב המבוגרים לפני גיל הפרישה נובעת מכך שאנשים בגילאים אלה, שמאבדים את מקום עבודתם מתקשים להשתלב מחדש בשוק התעסוקה".

אבי כהן מנכ"ל המשרד לשוויון חברתי: "חייבים להעביר את נושא הזדקנות האוכלוסיה לראש סדר העדיפויות כדי שישפיע על המשק בצורה אמיתית. תוחלת החיים עולה בכל יום בעוד כמה שעות, כאשר היום אנו עומדים על 89 לנשים ב-2030, אולם שיעור הפרישה נשאר קבוע. כלומר, יש פער בין מה שאנשים רוצים לבין תקופת החיים שבה הם יכולים לעבוד וצריך לתת לזה מענה. הישארות בשוק העבודה או כניסה בחזרה אליו משפיעה על הבריאות ועל הידרדרות שלה, על הרווחה, על קשר לחברה ולמשפחה. אדם שנשאר בשוק העבודה נראה אחרת לגמרי ממי שיצא ממנו. חייבים לייצר תמריצים למעסיקים, ואם הממשלה רוצה בכך היא יכולה להוביל זאת. יש לסייע למעסיקים להבין שאזרח ותיק זה נכס ונסיון. זו אחת הסוגיות הכלכליות הכי קריטיות שיהיו בעתיד הקרוב, צריך לשתף פעולה ולמצוא פתרון יחד."

פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי, מנהל חטיבת המחקר, בנק ישראל: "יש לעבוד יותר על מרכזי ההכוון מכיוון זה טוב עבור אוכלוסייה מזדקנת. גם תחום ההכשרה המקצועית מצריך עבודה נוספת. יש גם תחומים בהם התנדבות יכולה להיות כלי בכיוון הנכון עבור אוכלוסייה מבוגרת".

יוליה איתן, ראש מינהל תעסוקת אוכלוסיות מיוחדות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים: " האם תעסוקת מבוגרים באה על חשבון אנשים צעירים? האם הנסיון לעסוק בזה עלול לפגוע ביעדים ומאמצים אחרים שהממשלה פועלת בהם? יש מספיק מחקרים שמוכיחים שלא, אבל חשוב שהציבור הרחב יכיר וכל מי שעוסק בנושא יידע - זה לא בא על חשבון עובדים אחרים במשק. אלא שאנחנו לא יודעים לתת היום מענה ברמה הממשלתית. בעבר, עם כלי סיוע נכונים ומדויקים הצלחנו ליצור שיעורי תעסוקה דרמטיים בקרב נשים ערביות ואפשר גם כאן. כדאי גם לגבש כלים מעשיים לאוכלוסיות נשים שעלולות להפגע".

לירית סרפוס, מנהלת תחום בכירה, אגף ממשל וחברה, משרד ראש הממשלה: "הזדקנות האוכלוסייה היא אחד ההישגים והאתגרים הגדולים של האנושות. אחד הדברים שהועלו זה העסקה עצמית, זה מועיל ולא מחייב יחסי עובד מעביד. אבל אדם שהיה שכיר כל חייו יתקשה להשתמש באופציה הזו. הממשלה יכולה להקל בבירוקרטיה ותמריצים, אבל המגזר השני והשלישי גם יכולים לקחת חלק".

יעל אגמון, אגף תקציבים, משרד האוצר: "הממשלה צריכה לקדם תעסוקה בגילאים מבוגרים כי זה טוב למשק, לאוצר המדינה ולאזרחים. זה טוב למשק מבחינה תקציבית, מדובר בחסכון של 1.5 מילארד שקל בשנה. הדבר מהווה מקור תקציבי לצעדים משלימים שיבואו בצמוד להעלאת גיל הפרישה כמו מרכזי הכוון. שינוי והעלאה של גיל הפרישה יכולים להיות בעלת משמעות דרמטית לשיעור המועסקים כיום. אחד הדברים שאנחנו צריכים להמשיך לקדם ולדבר עליו הוא העלאת גיל הפרישה לנשים. לאחר מכן להצמיד אותו לתוחלת החיים עד שיפגש עם זה של הגברים. זאת ועוד, הוכח כי אין דחיקה של צעירים החוצה ותעסוקת מבוגרים לא באה לא על חשבונם."

היערכות הביטוח הלאומי להזדקנות האוכלוסייה

עו"ד מאיר שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי: "החוק לפיו הוקם ביטוח לאומי מציין בצורה מפורשת שזהו גוף שאמור להיות עצמאי ולתת ביטוי לצרכים הסוציאליים של מדינת ישראל ולא בכדי. המחוקק הבין שהגוף האמון על סיוע עזרה וטיפול לאדם הנקלע לכך, צריך להיות מקצועי עצמאי נטול פניות אך ורק לטובת שירות הציבור הרחב. זה לא סוד, שישנו מאבק בין הביטוח הלאומי ואגף התקציבים במשרד האוצר. הדרישה של הביטוח הלאומי היא לוודא שיבוצעו תיקוני חקיקה הנדרשים לאיתנות הפיננסית של ביטוח לאומי יעברו בממשלה ובכנסת. אנחנו לא מתייחסים רק לקוטר המטבע, מחובתנו על פי חוק להתייחס להיבט הסוציאלי. זו חובתנו אחריותנו ואם לא נפעל כך נחטא לעצמאות הביטוח הלאומי. לא יעלה על הדעת שזכויות שמוקנות בדין ישענו על אדנים לא מקצועיים. יש ניגוד עניינים מובנה שורשי בהתנהלותו של אגף התקציבים במשרד האוצר. אנחנו טוענים שיש עוד כ-100 מליארד שקל שהביטוח הלאומי שילם בהתאם להנחיות והם אפילו לא מתועדים ורשומים בשום מקום. כלומר יש כאן מצב שהביטוח הלאומי, שחובתו על פי חוק לדאוג למתן זכויות, אם הוא מבצע את המוטל עליו מטבע הדברים ההוצאה שלו עולה וההפרש בין ההוצאות להכנסות קטן ופחות כסף עובר לתקציב המדינה השוטף. לכאורה אגף התקציבים אמור לפעול כמיטב יכולתו לכך שהיקף הסכום שעובר לתקציב המדינה יהיה גדול ככל הניתן. כך שככל שיהיו בידיו כלים להכביד על הביטוח הלאומי - הוא כנראה יפעל כך. ואלה פני הדברים. במצב שלא נכנעים בפני אגף תקציבים - תמיד הצד שלא מוריד את הראש משלם מחיר יקר."

אלון מסר, סגן הממונה על התקציבים לענייני רווחה, משרד האוצר: "יש הסכמה באוצר שהמבנה הנוכחי של ביטוח לאומי הוא לא האופטימלי וצריך להסדיר זאת בצורה יותר קוהרנטית פשוטה וברורה. המדינה מקיימת את החוקים ואין שום חשש שקצבה מובטחת בחוק לא תשולם על ידי המדינה. צריך להבין את המשמעות הכספית והתקציבית של התנתקות ביטוח לאומי מהממשלה כי הוא ברובו נתמך על ידי המדינה. אם הוא יתנתק יעלו דמי הביטוח הלאומי. התחזיות של המוסד לביטוח לאומי התבררו פעם אחר פעם כלא מדויקות וזו תופעה שהתחזקה בשנים האחרונות. תחזיות אקטואריות הן בעלות אופי של חוסר ודאות מסוים. קצבאות זקנה הן הרובד הראשון והבסיסי והן מוגנות באמצעות חקיקה. אנחנו לא מחזיקים קרן ייעודית סגורה ל-30-40 שנה אלא המדינה שעומדת מאחורי הקצבאות. הסתכלות על קרן אקטוארית עלולה להביא להעלאת מיסים מיותרות או לפגיעה בקצבאות - אנחנו לא בעד לא זה ולא זה. יכול להיות שיש מקום להגביר את השקיפות ואת הסדר בצורה ברורה גם לציבור מבחינת מחויבות המדינה לעמוד בתשלום הקצבאות, אבל יש מרחק גדול עד לקרן אקטוארית שלמה סגורה וזה טומן בחובו סיכונים לציבור ולמשק".

פרופ' איתן ששינסקי, עמית בכיר, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "צריך להתרכז במהות, האם רשת בטחון מהסוג של הערכות להזדקנות האוכלוסיה היא רצויה ובאיזה סוג של מבנה? האם ראוי להבחין בין קצבאות אזרחים ותיקים וסיעוד מקצבאות האחרות? האם יש מקום לקרן נפרדת מאוזנת אקטוארית לקצבאות אזרחים ותיקים וסיעוד? אני מציע בנוסף לקרן נפרדת, לבחון תשלום הקצבאות מהתקציב השוטף עם קרן קטנה להחלקת זעזועים בזמן משבר, בעלות של כ-10 מיליארד שקל. אפשרות נוספת היא קרן השקעות מאוזנת אקטוארית לכל ענפי הביטוח הלאומי במימון כספי הגבייה והאוצר, בעלות של כ-50 מיליארד דולר. רצוי לבצע מהלכים אלה בהקדם כי העקרון שצריך להנחות שינויים לגבי פנסיה הוא תמיכה בשינויים איטיים ארוכי טווח, כדי שאנשים יוכלו לתכנן את עתידם. אנחנו אחת מתוך 3 המדינות ב- OECD שאין לה תהליך של הצמדת גיל הפרישה והשוואה בין נשים ולגברים. להעלות את גיל הפרישה הוא לא בלתי נמנע, השאלה היא רק מתי ואיך".

פרופ' לאה אחדות, המרכז האקדמי רופין: "בעשורים הקרובים הגידול הצפוי בהוצאה לביטוח הלאומי לפי תוצר, כפי שבנק ישראל אמד, הוא סדר גדול של 6 עשיריות האחוז. זה גידול מאד מתון שברור שהוא לא יביא לקריסתו של הביטוח הלאומי, ושבטווח הנראה לעין הביטוח הלאומי יעמוד בהתחייבויות שלו".

ניר בריל, סגן יו"ר במועצה הלאומית לכלכלה: "שיפור יציבות הביטוח הלאומי הוא על ידי העלאת גיל הפרישה והצמדתו לתוחלת החיים. בכדי לשמור על היציבות, צריך שתהיה קרן שתטפל במשבר כלכלי. אנחנו צופים פגיעה כשיהיה משבר כלכלי ואז נקבל רק קצבאות שהן לא ביטוחיות, כמו אבטלה והבטחת הכנסה. יש צורך בקרן נפרדת שתקציביה עלולים לפגוע בבריאות ברווחה או או בהעלאת מיסים".

ד"ר עדי ברנדר, מנהל אגף מקרו-כלכלה ומדיניות, חטיבת המחקר, בנק ישראל: "נאמר שקצבאות ביטוח לאומי זה משהו שלא מקצצים ולא נוגעים בו - אבל זה ממש לא אירוע נדיר ואפילו נפוץ מאד שמדינות בוחנות את מערך הקצבאות ומקצצות בראייה עתידית. צריך לזכור שהדבר הזה קורה ומשקף את היתרונות הגדולים של בחינה אקטוארית ארוכת טווח של המערכת. אם מטפלים בזה היום אז עוצמת התיקון היא פי 4 מההבדל בין משבר לבין לשלם טיפה יותר ולהבין שנקבל קצבה קצת פחות נמוכה. קצבאות ארוכות טווח קובעות את הצורך להתאמה מראש, הסתכלות ארוכת טווח היא שקופה והוגנת".

ח"כ עודד פורר, ישראל ביתנו: "האוצר צריך להיות הרבה יותר פתוח ונכון לעניין לתת לביטוח הלאומי לבטא את דעתו המקצועית. זה נושא שצריך להיות נפרד מאגף התקציבים וזה לא בריא גם ברמה הציבורית. אי אפשר לאחוז במקל הזה משתי קצותיו. ציבור גדול בארץ יצא לפנסיה כשיש לו רק 20-25 שנה של חיסכון. אנחנו נגיע לצונאמי, למצב שהמצוקה תלך ותעלה וקבוצה ענקית באוכלוסייה שלא הספיקו לחסוך לפנסיה וחלקם נמצאים במינוס אל מול האוכלוסייה הוותיקה בגלל חישוב קצבאות הזקנה".

פרופ' יוג'ין קנדל, האוניברסיטה העברית בירושלים, מנכ"ל Start-Up Nation Centralסיכם את הכנס ואמר: "יש בזבוז גדול מאד של כח אדם איכותי בישראל. האקדמיה לא ערוכה לקבל את כל בוגרי חמש היחידות שיוצאים מבתי הספר. במצב הדברים הנוכחי, אנחנו בדרך להרוג את הכלכלה - עוד 15 שנה נהיה במשבר שאי אפשר לדמיין אותו. אנחנו כבר בדרך להרוג את תחום הבינה המלאכותית ומדעי המחשב, שהוא הקטר שלנו. אם לא נפתור את הסוגייה הזו אנחנו יכולים לשלש את כמות הילדים שלומדים מתמטיקה וזה לא יעזור. הבנו שהממשלה לא טובה בלעשות הכשרות, במיוחד בעולם שמשתנה כל כך מהר. אם אנחנו כממשלה לא יודעים להכשיר ולשלם מהתקציב אז צריך לחשוב על שיטות מימון חדשות. ב-OECD 17 מדינות כבר מטילות מס על חברות עבור הכשרה – לוקחים 1-3% מס ומחזירים חזרה לחברה באופן שהיא יכולה לנצל את ההחזר רק עבור הכשרות לעובדים חדשים. גם ההערכות להזדקנות האוכלוסייה היא סוגיה עצובה שיש לתת עליה את הדעת. בסופו של דבר נצטרך לפתור דברים כמו גרעון הפנסיות שהיה בהיקף של 120 מיליארד ₪. בהקשר הזה, העובדה שביטוח לאומי שבר את הכלים היא דווקא טובה כי זה מכריח את אגף התקציבים לפתור את הבעיה."

סיכום הכנס