אני מאוד שמח לפתוח את כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה. כנס שנושא את שמו של מנהיג מעורר השראה וזו זכות עבורנו.
רק לאחרונה צִיָינוּ שמונה שנים ללכתו של אלי הורוביץ; אלי לחם וחלם במשך עשורים רבים למען המדינה שכל כך אהב.

הוא התחיל את הקריירה שלו כשוטף כלים בחברת התרופות אסיא. בהמשך, כידוע, הוא התקדם והוביל את טבע למעמד של ספינת הדגל של התעשייה הישראלית תוך שהיא קובעת סטנדרטים חדשים של מצויינות ושל מקצוענות. המנהיגות העסקית שלו מהווה דוגמה עד היום לאופן שבו איש עסקים הנטוע עמוק בעמו ובמדינתו יכול להביא לידי ביטוי את המחויבות הציבורית שלו.
אלי, ששימש כיו"ר המכון הישראלי לדמוקרטיה, ראה בו מפעל חשוב שמחזק את עמודי התווך המוסדיים והערכיים עליהם נשענת החברה הישראלית. הוא ייחס חשיבות רבה למאמצי המכון לסייע לקהילת מקבלי ההחלטות לגבש מדיניות ותכנון ארוך טווח שיהיו מבוססים על מחקר ועל עובדות לטובת כלל החברה בישראל.
אני גאה על המשך השותפות בין המכון למשפחת הורוביץ, שותפות שמאפשרת את קיום המפעל הייחודי והחיוני הזה - דליה (שנקווה שתצטרף אלינו בהמשך), חיים, ורד, דפנה, ויתר בני המשפחה – תודה גדולה לכולכם!

חברים יקרים,
דווקא בתקופה של מבוי סתום פוליטי חסר תקדים, כלכלת ישראל נתפסת בצדק כאי של יציבות.
נתוני המאקרו של המשק מרשימים ביותר. בעשור האחרון ישראל צמחה בקצב שהוא יותר מכפול מממוצע מדינות ה-OECD. רק לאחרונה פרסם ה-OECD תחזית לפיה ישראל תצליח לשמור בשנתיים הקרובות על רמת צמיחה של כשלושה אחוזים, שזה קצב הגבוה פי שלושה, בהשוואה לצפוי בגוש היורו.
שיעור האבטלה בשפל היסטורי של כ 3.4%. יחס החוב/תוצר נמוך בהשוואה בינ"ל והשקל הישראלי הסתבר כאחת מהשקעות המטבע המוצלחות ביותר בעשור האחרון.

לכן, אפשר לסכם במשפט אחד – המשק במצב טוב מתמיד.
אבל אם נתייחס למצבנו ביותר ממשפט אחד, אז יהיה נכון לומר שאמנם המשק במצב טוב מתמיד. אבל כשצוללים מעט פנימה, מתגלות מגמות מדאיגות. ובמגמות הללו, נתמקד בדיוני הכנס.
התפקיד, האחריות והמחויבות שלנו הם לזהות את המגמות ולהציע פתרונות וכיוונים חדשים כך שהמשק ימשיך לשגשג ולהציע הזדמנויות גם בעתיד.
ולאתגרים העובדים בישראל עובדים יותר שעות מעמיתיהם במדינות המערב, אך הם הרבה פחות פרודוקטיביים. לפי דו"ח בנק ישראל, פִּיריון העבודה בישראל נמוך ב-24% (עשרים וארבעה) ביחס לממוצע ב-OECD. פער שנובע בחלקו הגדול מרמת מיומנות נמוכה יחסית בקרב העובדים הישראלים לעומת אלו במדינות ה-OECD, בדגש על פערי פיריון משמעותיים בקרב עובדים מהאוכלוסייה החרדית והערבית.
פערים אלו באים לידי ביטוי גם בפערי שכר והתוצאה היא שאי השוויון בישראל הינו מהגבוהים בעולם המפותח. עם זאת, אי אפשר להתעלם ממגמת השיפור גם בתחום זה: בשנים האחרונות אי השוויון במגמת ירידה.

המגזר העסקי משווע לעובדים מקצועיים שנמצאים במחסור – גם בתעשיית ההייטק וגם בתעשיות המסורתיות שלא יכולות למצות את מלוא פוטנציאל הצמיחה ולבצע את קפיצת המדרגה המיוחלת ללא כוח אדם מקצועי ומיומן.
רמת המיומנויות והפריון הנמוכים של רוב העובדים במשק, אל מול רמת פריון ושכר גבוה בקרב העובדים בענפי ההיי—טק, שמהווים רק כ-9% מהשכירים במשק, עלולה להוביל לתחושת ניכור וקיפוח. לסנטימנט כזה עלולות להיות השלכות פוליטיות בלתי רצויות. למשל, התחזקות של פופוליזם כלכלי, תופעה שמתרחשת במקומות אחרים בעולם.

חברות וחברים,
האופק הכלכלי מושפע גם מההווה הפוליטי. המשבר הפוליטי הנוכחי איננו נובע רק מגורמים אישיים או מנסיבות פוליטיות, יש לו גם שורשים מבניים ובהם צריך לטפל מתוך שאיפה להגיע להסכמה רחבה.
גורם מבני ראשון הוא שיטת הבחירות שאיננה מבטיחה הכרעה ומעניקה כוח עודף לגורמים סקטוריאליים. גורם מבני שני נובע מהיעדר קביעה מפורשת בחוק ביחס למעמדם של נבחרי ציבור הנאשמים במעשי שחיתות – ויש לכך קשר ישיר לחוסנה של הכלכלה.
לי, יש עמדה ברורה ביחס לשתי הסוגיות. אך, כל ממשלה שתושבע מיד אחרי הבחירות במרץ 2020 תצטרך לקחת על עצמה את המשימה: לקבוע כללי משחק בהסכמה רחבה כך שהממלכתיות תחזור לקדמת הבמה והחשיבה ארוכת הטווח תקבל עדיפות בעבודת הממשלה.

המטרה שלנו בכנס היא להבטיח שלכל ממשלה שתושבע יהיה מלאי של תכניות קונקרטיות שניתן יהיה לאמץ, עקב לצד אגודל, כדי להעלות את רמת החיים של כלל אזרחי ותושבי מדינת ישראל, לא רק במונחי תוצר לנפש, אלא גם בהיבטים רחבים יותר של רמת החיים בישראל. תהליך העבודה שלנו מבוסס על שיתוף פעולה מתמשך בין חוקרי המדיניות, גורמי המקצוע בממשלה, המגזר העסקי, ונציגי החברה האזרחית.
הפעילות המשותפת לטיוב הרגולציה, שנמשיך בה היום, היא דוגמא למודל פעולה מוצלח שהניב הישגים משמעותיים לאורך השנים האחרונות. למשל, לפני שנתיים, הזמנו לכאן את ד"ר אוגוסטו קלארוס לופז מן הבנק העולמי. הוא סקר את שורשי הכישלון של ישראל במדד עשיית עסקים. קבוצת עבודה שהקמנו, יחד עם גורמי הממשל הרלבנטיים ונציגי מגזר עסקי, סימנה את הצעדים הנדרשים לשיפור. והממשלה הקימה כוח משימה בין-משרדי שלקח על עצמו את האתגר. במושב הרגולציה, בהמשך היום, נוכל להתרשם מהתוצאות המרשימות שבאו לידי ביטוי בשיפור של 19 (תשעה עשר) מקומות בשנתיים בדירוג ישראל בדוח ה- Doing Business של הבנק העולמי, ממקום 54 למקום 35. וצעדים נוספים יבואו לידי ביטוי בשנים הקרובות.

לסיום,
אני מבקש להודות לאנשים הרבים שמאפשרים למפעל הזה להתקיים.
לכל צוות המכון, בהובלת דפנה. ובפרט, לצוות ההוצאה לאור, לחגית שרון-אגמון, ירדן קידר וארז סומר. תודה לסטרט-אפ-ניישן ולקרן סינגר על השותפות והתרומה המשמעותית לכנס. כמו כן, ברצוני להודות לקרן דוידזון ממישיגן, לקרן טראמפ, ולקרן צורים שהתגייסו למען המטרה המשותפת של היערכות לשינויים העתידיים בשוק העבודה. וכמובן תודה לחוקרים, למשתתפים בקבוצות העבודה ולכולכם שבחרתם להצטרף ולהקדיש מזמנכם כדי לתרום לעבודה המשותפת.
אסיים ברשותכם במילים החשובות של אלי הורוביץ: "רק מי שיש לו הכוח הנפשי, העוצמה המוסרית והנחישות להבקיע דרך חדשה, יכול לסלול מתווה חדש". וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות בכנס הזה.
תודה רבה ויום מוצלח ופורה לכולנו!