שינוי שיטת הבחירות - הכנסת ממד האיזור

רבים תולים בשיטת הבחירות לכנסת את האשמה בחלק מתחלואי המערכת הפוליטית בישראל - ריבוי מפלגות, חוסר יציבות שלטונית, משילוּת לקויה והיעדר אחריותיות (accountability). אכן, שיטת הבחירות בישראל קיצונית בלפחות שלושה ממדים:

• ממד האיזוּר: כל שטח המדינה נחשב למחוז בחירה יחיד, בלא כל מאפיין של אזורים.
• ממד היחסיות: היחסיות המוקצנת נובעת מאחוז חסימה נמוך ומהיעדר אזורי בחירה.
• הממד האישי: השיטה חסרה כל ממד אישי; לא רק  שלבוחר אין כל אפשרות להשפיע על רשימת המועמדים, שמות המועמדים אף אינם מופיעים על פתק ההצבעה.

השילוב של שלושה ממדים אלו בשיטת הבחירות בישראל הופך אותה חריגה למדי בנוף הדמוקרטיות המערביות. במיוחד חריגה העובדה שהשיטה ארצית לגמרי.

בעת האחרונה הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק לשינוי שיטת הבחירות. על פי הצעת החוק מחצית מחברי הכנסת ייבחרו בשישים מחוזות בחירה חד-נציגיים ויתר החברים ייבחרו באופן הדומה לשיטה הנהוגה היום (ברשימות מפלגתיות במחוז בחירה ארצי יחיד). לדעת מגישי הצעת החוק שיטה כזו תביא למצב שבו מרבית חברי הכנסת יעמדו לבחירה אישית - באזורי הבחירה או לאחר בחירות מקדימות במפלגה - ולפיכך יהיו חשופים יותר לשיפוט ובקרה של הציבור הרחב. נוסף על כך, השיטה המוצעת עשויה להביא לצמצום במספר המפלגות, היות שהממד האזורי עשוי לתמרץ מפלגות להתאחד ולשלב כוחות במטרה להגביר את סיכוייהן במחוזות הבחירה

מטבע הדברים, הצעת החוק העומדת במוקד הדיון אינה הראשונה או היחידה המציעה שינוי בשיטת הבחירות. ועדת נשיא המדינה לבחינת מבנה הממשל העלתה בהמלצותיה הצעה שונה: גם היא הציעה כי מחצית מחברי הכנסת ייבחרו במחוזות בחירה, אלא שהיא הציעה כי הם ייבחרו ב-17 מחוזות בחירה בלבד. נוסף על כך, לפי ההצעה של ועדת הנשיא תינתן לבוחר אפשרות להשפיע על הרכב רשימות המועמדים על ידי סימון העדפותיהם (בחירת מועמדים ברשימה). המכון הישראלי לדמוקרטיה עסק בעבר אף הוא - במסגרת המלצות לשיפור דגם המשטר הפרלמנטרי -  בשינוי שיטת הבחירות והעלה הצעה לשיטה מעורבת שבה תינתן לכל בוחר שני פתקי הצבעה, האחד משמש לבחירת מפלגה באזור הבחירה שלו, והשני פתק מפלגתי ארצי כמקובל היום. אשר אריאן ומיכל שמיר פורסים בספרם הבחירות הבאות: באיזה שיטה נבחר? חמש חלופות לשיטות בחירות.