סיקור חלקו הראשון של מושב מקרו-כלכלה

שר האוצר לשעבר ח"כ סילבן שלום: אני חושב שלעמידה ביעדים פיסקליים יש חשיבות, היא משדרת אמינות אני חושב שהנושא של רפורמות הוא דבר מרכזי. אנחנו נכנסים לתקופה שבה האינפלציה עומדת לעלות, בעולם זה מתחיל טיפה להשתנות ולהשפיע עלינו - אבל עדיין ציפיות האינפלציה אצלנו נשארות כרגיל. הציבור לא רץ להשקיע באגרות חוב, למרות שמי שכן השקיע עשה עסקה טובה מאוד. תמיד יהיה מאבק בין האינפלציה לבין התעסוקה. אנחנו חייבים לדעת שאי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו. אנחנו הולכים לשנה של האטה - מחנק מוניטרי וגם פיסקלי. התערבות בנק ישראל בשער החליפין לא יכולה להיות פתרון לטווח ארוך. אני בעד הורדת מסים, צריך להאיץ את הדבר הזה. אבל אסור לנו להתפרק מאחריות חברתית.צריך שינוי בסדרי העדיפויות, ואני מאמין שלקראת תקציב 2009 אם תראו את ההאטה שמגיעה לא תעשו את הקיצוץ, שיביא לתוצאה לא נכונה.

מנואל טרכטנברג, ראש המועצה הכלכלית במשרד ראש הממשלה: כל גורמי המדיניות מסכימים על שורה של מטרות, כולנו מסכימים שהמטרות המרכזיות הן עידוד הצמיחה תוך צמצום הפערים והורדת יחס חוב-תוצר. כולם גם מסכימים על ה"איך": שליטה דרך קביעת תקרת ההוצאה, שיפור בתהליך קבלת החלטות תקציביות בממשלה, צורך בהתחדשות, תיעדוף והתייעלות. תוך כ-10 שנים יש להוריד את היחס חוב-תוצר מ-81% ל-54% - ממוצע מדינות הייחוס. הדרכים להשגת היעד: קביעת תקרת הוצאה בכל שנה לפי נוסחה. שמירה על גירעון של 0-1% על פני מחזור העסקים, ואפילו עודפים. הכפפת מדיניות המסים למדיניות הנ"ל - אם יש התנגשות בין השניים, המסים יתאימו את עצמם.

ח"כ סטס מיסז'ניקוב: אם מחליטים שמשקיעים בפריפריה ובתשתיות של הפריפריה אז כן צריך להעביר חוקים שיעזרו, לאילת למשל, כמו חוק שדרות. אבל לא רק הכנסת או הממשלה אשמות. יש התחייבויות של הממשלה בגובה של כ-13 מיליארד שקל, של שכר, ופיתוח רכבת, וביטחון - שבקיצוץ של ה-1.7 ייאלצו להיקצץ. קיצוצי flat של 8 מיליארד שקל הכל יורד לטימיון. אחת הבעיות היא שה-1.7 הוא חוק. צריך להביא גידול בתעסוקה וירידה בעוני - אני לא ראיתי בתקציב 2009 התייחסות ליעדים האלה. זאת הבעיה, קביעת סדרי עדיפויות. אנחנו בשנת בחירות, להזכירכם. ויהיה משבר סביב התקציב הקרוב, כי פתאום הרבה חברי כנסת יגלו שהם חברתיים. יש רזרבה גלויה וסמויה - ושלנו יותר גבוהה באחוזים משל מדינות מפותחות בעולם, יש לנו 13 מיליארד שקל שאפשר להשתמש בהם. ביטול מס מעסיקים חוסך לנו מיליארד וחצי שקל, ויש עוד מקורות. לגבי האינפלציה - בגלל הצמיחה, רמת ההכנסה הפנויה עלתה, וזה מגדיר את הלחצים האינפלציוניים. לגבי משבר הדולר - נגיד בנק ישראל עושה את עבודתו נאמנה. הוא משתדל לנווט בין הלחצים האינפלציוניים לבין המשבר בשער הדולר. הבעיה שלנו היא שאין מדיניות פיסקלית להתמודד עם הדואליות הזו, של מצד אחד לשמור על אינפלציה נמוכה ולהציל תעשיות מוטות ייצוא.

יורם אריאב: אנחנו נמצאים בצומת של אי ודאות קיצונית. כלכלה זה קודם כל סיגנלים, וציפיות. והסיגנל של איך ממשלה מנהלת ומנווטת את התקציב - זה קריטי, דווקא בתקופה של אי ודאות. צריך להמשיך במדיניות פיסקלית אחראית. אם מחפשים כוכב צפון - הפחתת יחס חוב-תוצר הוא כוכב צפון ראוי. ראוי שהכלל הפיסקלי של הגבלת ההוצאה, ייתן פרס - ככל שנתקרב ליעד, נוכל לפתוח עוד חורים בחגורה. יש חשיבות עליונה בכך שהיעד והמגבלה של ה-1.7 יישארו כרגע. אני בטוח שכשהנגיד בא לנהל מדיניות מוניטרית הוא יכול לנהל אותה בצורה יותר רחבה, כשהוא יודע שהממשלה נוקטת בצעדים הראויים בתחום הפיסקלי. הוויכוח שלנו מפספס את העיקר. העלאות של שברי אחוזים במגבלת האוצר לא נותנות פתרון אמיתי. הבעיה האמיתית שאנו עומדים בפניה היא קודם כל מצב שבו הצלחנו לשמור על מדיניות פיסקלית ברמה השנתית - אבל לא ברמה הרב שנתית. לוקחים התחייבויות דחויות - ואז כשהמחר מגיע, אי אפשר לעמוד בהן. אין מגבלה רב שנתית אמיתי על מבנה ההוצאה. יש מקום לאגד את זה לאורך השנים עם קשר להגעה לאותו יעד שאנחנו רוצים ליצור בנושא היחס חוב-תוצר.