החיסכון הפנסיוני בישראל – האם אפשר להיות שקטים?

שר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ פתח את כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה ואמר: "זהו כנס קיסריה ה-20, הכנס הכלכלי הכי חשוב ורציני במדינת ישראל. ב-2009 היינו בשיאו של המשבר הכלכלי, עם השפעות מאוד קשות על ישראל, עם אבטלה שעלתה בקצב מהיר, צמיחה שלילית, ירידה בייצוא - והנה אנחנו כאן, המצב הכלכלי טוב יותר משנראה בתחילת 2009 אבל האיומים עדיין קיימים. טוב שיש כנס אחד במדינת ישראל שמוקדש למקרו כלכלה, יישר כוח למכון לדמוקרטיה, שהוא במידה רבה הפך את עצמו בכנס הזה למכון לכלכלה...מאוד שמחתי ובירכתי על ההחלטה שהכנס השנה יהיה לזכרו ועל שמו של התעשיין ואיש החזון אלי הורביץ, איש שכולנו מאוד הערכנו, שתרם המון לכלכלה ולתעשייה בישראל. הוא גם היה חבר בצוות המייעץ לשר האוצר בשלוש השנים האחרונות".

פרופ' איתן ששינסקי הציג את מסקנות הצוות בראשותו: "נושא הפנסיה בכל הרבדים שלו הוא נושא שמעסיק את העולם כולו, ואני אגע בדברים מסוימים שאפשר ללמוד מהרפורמות שעשו במערכות הפנסיוניות - החל מהרובד הציבורי וכלה בקרנות הפנסיה הפרטיות. אולי נתחיל במשפט אחד או שניים על התהליכים ארוכי הטווח - בעצם הנושא הפנסיוני, למעט הנושא הפיננסי שמסיק את העולם מאז 2008, הנושא מספר אחת הוא הנושא הפנסיוני. שני תהליכים ארוכי טווח בכל העולם וגם אצלנו - העלייה בתוחלת החיים, כלל האצבע שאני נוהג לחשוב עליו הוא עלייה של שנה אחת כל עשר שנים - תוחלת החיים הרלוונטית לפנסיות היא התוחלת המותנית, אנשים שהגיעו לגיל 65 או 67 - וכאן ישנה עלייה מאוד דרמטית בעיקר בגילים המאוד מבוגרים. המדיקייר האמריקאי מוציא מחצית מהתקציב שלו על שלוש שנות החיים האחרונות".

"הסביבה המקרו כלכלית - הירידה בשערי התשואה. ולא ניתן להעלות על הדעת שיהיה שינוי מאוד דרמטי בתקופה הקרובה, אבל ברור שאנחנו חיים בעולם אחר מבחינת שיורי התשואה, ולזה תהיה השפעה דרמטית על הפנסיה שניתן לספק בהכנסות נתונות. בארץ בתהליך שהחל בשנות השמונים והתשעים - מעבר ממערכת מוגדרת זכויות למערכת מוגדרת הפקדות. התשואה מוכתבת במידה רבה על ידי השוק. תהליכים שקרו- ב-95, סגירת קרנות הפנסיה הוותיקות בפני מצטרפים חדשים, 97 - סגירת הפנסיה התקציבית בפני מצטרפים חדשים. ב-2004 - העלאה הדרגתית של גיל הפרישה.ב-2005 - ועדת בכר, מכירת קופות הגמל ב-2008 - צו הרחבה לפנסיית חובה... תיקון מס' 3 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים.ב- 2008."

"לא עסקנו בעמלות, עסקנו באופן ההקצאה של אגרות חוב מיועדות, בחיסכון כספי מותאם לגיל, בעצם מבנה של תיק נכסים מותנה גיל. תפקידם הכפול של פיצויי פיטורים. אתם תראו שלפיצויי הפיטורים יש השפעה דרמטית על היקף הקצבאות.
"לא רצינו להציע הצעות דרמטיות שהסיכוי שלהן להתקבל הוא אפסי, ניסינו לשמר את היקף ההוצאה הממשלתית על אגרות חוב מיועדות. [הציג את החלופות שגיבש הצוות]. כל אלה היו בסימולציות שניסו לשמור את ההיקף הכולל של הקצאת התקציב. חברי הוועדה לא הגיעו להסכמה לגבי החלופה המועדפת. זה המקרה הקלאסי של מה שכלכלכנים יכולים לעשות זה לפרוש את האלטרנטיבות, הגדלת היקף אגרות החוב על חשבון התשואה משפרת את מצב החוסכים."

"בצ'ילה, כשהפריטו ב-1981 את קרנות הפנסיה, קיוו שתיווצר תחרות - התוצאות מאוד מאכזבות בנושא הזה. ולכן צ'ילה הזדקקה לאמצעים אחרים כדי להגביר את התחרות. המוביליות בין הקרנות השונות הייתה מאוד נמוכה, אין סיבה שבישראל זה יהיה אחרת."

"המודל החכ"ם מקטין את רמת הסיכון - חברי הצוות תומכים בהנחת המודל החכ"ם בישראל- הנתון של פיצויי פיטורין - הכללת פיצויים מעלה את הקצבה ב-50%. היום מי שמושך את כספי הפיצויים הם בעיקר בעלי ההכנסות הנמוכות. האחרים מושכים כמה שניתן במסגרת ההקלות במס, ומשאירים את היתר".

ירום אריאב, המנהל המקצועי של הכנס: "ההנחה הבסיסית שהייתה לנו כשבאנו לארגן את הכנס, מי שטורח להגיע לים המלח בא גם להשקיע ולתרום לחברה מהחוכמה הקולקטיבית של המשתתפים למען מקבלי ההחלטות. המטרה שלנו זה לראות מהן הסוגיות המרכזיות ביותר לעתיד החיסכון הפנסיוני בישראל מתוך הנחה שאותה חוכמה קולקטיבית תיתן אינפוט למקבלי ההחלטות מבחינת סדרי עדיפויות."

ראובן גרונאו: "חשבתי שהחומר לא יהיה בבחינה ולא התכוננתי - אבל אחרי שאמרתי את הדברים האלה, לפחות ממה שאני למדתי- חלק גדול מתשואת הפנסיות נספגת בדמי הניהול. לא ראינו שהביצועים של חלק גדול מהגופים הפועלים הם באופן מובהק יותר טובים מממוצע השוק. נכון שהם בין השאר מרכיבים את ממוצע השוק, אבל ההצמדות האוטומטיות, גם מהניסיון האישי שלי, של ניהול אוטומטי מביא לתוצאות יותר טובות - בעיקר בתקופות תנודתיות מאשר ניהול של מנהלי תיקים שמרגישים צורך, אם היינו יכולים לצמצם את דמי הניהול שמקבלות הקרנות - זה היה ודאי מטייב את התשואה."

חיים אורון: "אנחנו נתנו עדיפות ל-8 - הצורך ברשת ביטחון פנסיוני, בדרך של יצירת קומה נוספת של אג"ח עסקי בערבות מדינה, והשאר יהיה בהמשך".

רפי מלניק: "דירגנו במקום הראשון את הארכת תוחלת החיים, בעולם שבו אנחנו נמצאים, עם השינויים שהיו ועוד יהיו ברפואה והטכנולוגיה אנחנו צריכים לחשוב על ביטול היציאה חובה לפנסיה, ולהגמיש את הנושא הזה ולעשות את זה בצורה אולי אלקטיבית - אנשים בגילאים שמוכרחים לצאת לפנסיה היום נמצאים בשיא הפוריות, ולא הייתי רוצה שהם יהיו פנסיונרים בגילאים האלה".

אהרון פוגל: תוחלת חיים והריבית זה הנושאים הקריטיים שמשפיעים על גודל הפנסיה. כל חברי הפנסיה מתחלקים בסיכון של תוחלת חיים, בניגוד לביטוחים אחרים, שחברות הביטוח צריכות לקחת את זה על עצמן - בעבר יותר ועכשיו פחות.

אסתר דומיניסיני, יו"ר בתי החולים הדסה, לשעבר מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי: "אנחנו לא יכולים להיות שקטים - בגלל מה שהוצג על ידי הצוות לגבי עצם העניין שאין עדיין הגנה מספקת על הפנסיה, אבל ישנן שתי סיבות הרבה יותר מהותיות - יש לדעת שלאחוז גבוה, קרוב לחמישים אחוז הציבור אין בכלל פנסיה. גם אלה שיש להם פנסיה בעבודה - הרי ששיעורה בהכנסות שלהם הוא מאוד נמוך. בחמישון הראשון זה פחות מאחוז אחד. בחמישון השני זה 13.2%. מנגד, אנחנו יודעים ששיעורי העוני בקרב קשישים הם 19.6% - שיורים גבוהים למדי לגבי מדינות העולם וגם לגבי מדינת ישראל. יש לדעת שמבחינת קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי - בחמישון הראשון והשני היא בין 64 ל-86 אחוז מהכנסות משק הבית. האם המוסד לביטוח לאומי יוכל לשלם קצבאות זקנה לדורות הבאים? אני מדברת על הגילאים של חלק מהיושבים פה, על הילדים שלנו, לא על הנכדים שלנו. תוך 10-12 שנים קרן הרזרבות של המוסד לביטוח לאומי מתחילה להיאכל, תוך 30-40 שנה בעצם המוסד לביטוח לאומי - המבטח הגדול והבסיסי והחשוב של מדינת ישראל - מתחיל להיכנס לקשיים מבחינת היכולת לשלם קצבאות, זאת אם לא נעשה היום מעשה כדי לתקן את המצב. אם יש לנו היום 6 עובדים כנגד גמלאי - בתוך 20 שנה נגיע למצב שבו על כל 6 גמלאים יהיה אדם אחד שעובד. אין היום בביטוח הלאומי מנגנון איזון שמדבר על הבטחת יציבותה של המערכת.

"צריכה להיות אחריות ציבורית, מחשבה קדימה לגבי היכולת של הביטוח הלאומי לחלק קצבאות - לביטוח הלאומי יש קרנות בהיקפים של כ-170 מיליארד שקל, חלקן באג"ח מיועדות וחלקן באג"ח במחירי שוק, אבל הקרן הזאת, שאמורה להיות קרן היא לא קרן ריאלית - היא בעצם איננה קיימת, יש לה בעיה מהותית של חיבור לתקציב המדינה. ההפקדות של המוסד לביטוח לאומי והכנסת נכללות בהכנסות המדינה - והפירעונות של הקרן נכללות בהוצאות המדינה. זה מייצר מצב מלאכותי שהשינויים במנגנון הזה יוצרים השפעות על גירעון המדינה. זה כמובן יוצר טריגר להפחתת קצבאות בגלל משהו שלא קשור למערכת [של הקצבות], בעצם הכסף הזה איננו זמין, ונוצרים מצבים של פגיעה באוכלוסייה. כל מדינות העולם עוסקות בסוגיה של האיתנות הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי [בהן] כדי שניתן יהיה להבטיח לדורות הבאים קצבאות זקנה, במדינת ישראל לא ממהרים לטפל בזה. הגשנו את העבודה לשר כחלון, שר הרווחה, אנחנו מקווים שהממשלה והכנסת יאשרו את המלצות הוועדה - חובתה של מדינת ישראל היא לטפל בסוגיה הזאת ויפה שעה אחת קודם.

אהרון פוגל הגיב לדבריה: אין סכנה לאף קצבה. לעולם זו אחריות המדינה, כשיהיה חסר יעבירו את הכסף. הביטוח הלאומי מטיל מס על עבודה, והחקיקה היא חקיקה סוציאלית - יחסית מתקדמת, אפשר לשפר אותה - ואפשר לטפל בה.

דומיניסיני: אפשר לסגור את הביטוח הלאומי לפי דבריך...

קראו את המלצות צוות ההכנה למושב הפנסיה

לעמוד הראשי של כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה