העורף כחזית: היבטים כלכליים לנוכח השינוי באופי העימותים - סיכום

סיקור המושב: העורף כחזית: היבטים כלכליים לנוכח השינוי באופי העימותים חלק א' ח"כ אופיר פז-פינס: "הממשלה כרשות ציבורית הולכת ומאבדת את כושר הביצוע שלה" בשיטה הישראלית, ראש הממשלה והשרים כמעט לא נבחנים על כושר הביצוע של משרדיהם ושל הממשלה ח"כ אופיר פז-פינס (עבודה) בתגובה להמלצות צוות בדיקה בנושא "העורף כחזית: היבטים כלכליים לנוכח השינוי באופי העימותים בעקבות מלחמת לבנון השנייה", שהוצגו על ידי עו"ד דן מרידור: "אני חושב שהממשלה כרשות ציבורית במדינת ישראל הולכת ומאבדת את כושר הביצוע שלה, וזה ממש לא מדאיג אף אחד. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו עד מתי ועד כמה אנחנו יכולים לתת לזה להימשך. התהליך הזה קורה באופן מכוון - זה קורה כי רוצים לקדש נושאים אחרים, שהמשמעות שלהם היא, בין היתר לחזק גורמים מסוימים ולהפריט חלק ניכר מהשירותים הציבוריים". ח"כ פז-פינס: "אנחנו עלולים למצוא עצמנו במציאות שבה אנחנו מספקים פחות ופחות שירותים בסיסיים לציבור, ואנחנו לא נותנים לעצמנו דין וחשבון אמיתי לגבי ההשלכות - ועל אחת כמה וכמה כשגם הביטחון מופרט. יש חוסר יציבות כרוני בשיטה הישראלית, חוסר יכולת ליישם מדיניות לאורך זמן. בשיטה הישראלית, ראש הממשלה והשרים כמעט לא נבחנים על כושר הביצוע של משרדיהם ושל הממשלה. שרי האוצר, למשל, נבחנים קודם כל על רמת הצמיחה הכלכלית במשק, וכשזה המבחן האולטימטיבי קודם מקצצים את כל מה שאפשר ומצמצמים את הוצאות הממשלה. אני זוכר מה ניסו לעשות בזמנו כשכיהנתי כשר הפנים: את משרד הפנים אי אפשר להפריט - אז במקום להפריט, מייבשים. את משרד המדע והספורט, למשל, מפריטים. למשרדי ממשלה בישראל יש שני מצבים: יש משרדים שמייבשים, ויש משרדים שמפריטים. שירות המדינה הוא אמנם אנכרוניסטי במידה רבה, יש הרבה אלמנטים חיוביים שקיימים בסקטור העסקי שאינם קיימים בשירות הציבורי, אבל בכל זאת - אני מציע לשנות את השיטה. במקום להפריט - לחזק את השירות הציבורי. ועל אחת כמה וכמה בענייני ביטחון - הסקטור העסקי לא יכול לבוא במקום הסקטור הממשלתי במילוי צרכי ביטחון וצרכיו של העורף". את דבריו סיכם פז-פינס בקריאה לשנות את אופני החשיבה הבסיסיים על השלכותיהן של מלחמות על כלכלת ישראל: "אני מציע לאנשים בממשל להתחיל לחשוב במונחים של שלום - חייבים להגיע למצב שבו מגיעים לשלום עם העולם הערבי, וזו צריכה להיות חלק מתפיסת הביטחון שלנו והתפיסה הכלכלית שלנו. אמר את זה יצחק רבין ז"ל: 'בלי שלום אמיתי לא יהיה ביטחון אמיתי'. חלק ב' ראש עיריית חיפה יונה יהב: "כמעט כל הגופים הפרטיים, ספקי שירותים חיוניים, ברחו מהעיר עם פתיחת המלחמה" רק אחרי שפתחתי ג'ורה בטלוויזיה הם חזרו לעיר, מפחד ; היום כשאני נותן היתרים ומוציא מכרזים, אני מבקש מהחברות להתחייב לפעול בעיר גם בשעת חירום - ולא מעניין אותי אם זה חוקי או לא חוקי; "כולם מדברים על הפרטה, אבל בתחילת המלחמה לא היה בחיפה כמעט אף גוף פרטי אחד שנתן שירות - כמעט כל הגופים הפרטיים, ספקי שירותים חיוניים, ברחו מהעיר עם פתיחת המלחמה, ורק אחרי שפתחתי ג'ורה בטלוויזיה הם חזרו לעיר, מפחד", אמר היום ראש עיריית חיפה יונה יהב. "כשהמדינה מחלקת תדרים לחברות הסלולריות בצ'ארטר", הוסיף יהב, "לא מחתימים אותן על התחייבות להתנהגות כלשהי בשעת חירום. היום כשאני נותן היתרים ומוציא מכרזים, אני מבקש מהחברות להתחייב לפעול בעיר גם בשעת חירום - ולא מעניין אותי אם זה חוקי או לא חוקי - אחרי שלושים שנה באולמות המשפט אני יודע הכי טוב מה צריך לעשות. אני לא מצפה לשום דבר מצד הממשלה. הממשלה לא בראש של האזרח, הוא מכיר רק את העירייה המקומית. "הסיבה שהעיר חיפה היתה מוכנה למלחמה", הוסיף יהב, "היא שחודש אחרי שנכנסתי לתפקיד, ב-2003, נפגשתי עם מומחה לרעידות אדמה שהציג בפני כזה חיזיון אפוקליפטי - העיר מתבקעת לשלושה חלקים שמנותקים זה מזה, עובדי העירייה בורחים מהעירייה למשפחותיהם- שמאותו רגע הרגשתי חובה לפעול ולהתכונן לשעת חירום. פניתי לכל מיני ארגונים ושיתפתי אותם, שטסתי לחו"ל כדי לאסוף כספים, ובסופו של דבר יצרנו חמ"ל מיוחד והתאמנו במימון הג'וינט. שבועיים לפני המלחמה החלטנו לעשות תרגיל גדול בחיפה, התאמנו לקראת זה, ואחרי שבועיים נחת הטיל הראשון על סטלה מאריס, והכל פעל כמו מכונה משומנת. אבל יש הבדל עצום בין עירייה גדולה, תקינה, בעלת יכולת, ובין העיריות הקטנות". ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שסייר בצפון הארץ במהלך מלחמת לבנון השנייה, הוסיף: "אני רוצה להעלות משהו שראיתי כשהסתובבתי בצפון במהלך המלחמה: יש קשר מהותי בין הדרך שבה מדינה מארגנת את חיי השלום ובין יכולתה לתפקד בימי מלחמה. הנושא של מדינה שמתפרקת מיכולתה לנהל אבל לא מעצימה את מערכות השלטון המקומיות - זה נראה בשטח. נוצר מצב שבו מי שיש לו את הסמכות, אין לו יכולת ביצוע - וזו הממשלה. מי שיש לו יכולת ביצוע, אין לו את הסמכות - וזו הרשות המקומית. לכן צריך להעצים את השלטון המקומי כדי לאפשר לו לפעול בעתות חירום. לא יכול להיות שכשפונה אלי ראש עיריית טבריה ומבקש אינסטלטורים למקלטים, אז לי אסור על פי חוק לעזור לו. ואף על פי כן עזרתי". חוסיין סולימאן, ממלא מקום ראש המועצה המקומית משהד, הוסיף: "לצערי הרב אנחנו במגזר הערבי עמדנו במלחמה שעברה חסרי אונים, בלי מקלטים ובלי יכולת לסייע לתושבים. הרשויות הערביות, בלי יוצאות מן הכלל, נמצאות במצב כלכלי קשה מאוד. רוב הציבור הערבי מאמין, רוצה ושואף להיות באמת ובתמים חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית. הרשויות הערביות סובלות מגירעון תקציבי וכמעט אין להן מדיניות כוללת. כל הבעיות האלה מחכות למדינת ישראל בחצר האחורית, וההדחקה הזאת יום אחד תתפוצץ לכולם בפרצוף. הגיע הזמן שהמדינה תתייחס ברצינות לאוכלוסייה הערבית".