תנועות חוץ-פרלמנטריות במצב פוליטי-משברי

עצומת חיילי המילואים הקוראת לסרב לשרת בשטחים ופעילות התנועה שהתגבשה סביבה, היו מוקד הדיון בפורום השולחן העגול שהתכנס ב-12 במרס. הנחת היסוד של מרבית הדוברים הייתה כי המשבר המִשטרי שמדינת ישראל נתונה בו מביא לצמיחתן של תנועות חוץ-פרלמנטריות. לצד זה, לא הייתה הסכמה על תרומתן או על הנזק שהן מסבות לדמוקרטיה הישראלית.

הדוברת הראשונה, ד"ר ויקי שירן מן "הקשת המזרחית הדמוקרטית", דחתה את עצם ההנחה על משבר משטרי. לפי תפיסתה, קבוצה אליטיסטית אחת היא המכתיבה את סדר היום הציבורי ומקנה חשיבות מוגזמת לתנועה שאף היא אליטיסטית, המורכבת מגברים אשכנזים ומשכילים ואינה מייצגת חוגים רחבים בציבור הישראלי. גם הסופר אלי עמיר ביקש להסיט את מוקד הדיון ולהדגיש את חשיבות הקריאה לצדק חברתי בפעילות החוץ-פרלמנטרית. המודל שהציע היה "הפנתרים השחורים", כתנועה שהשיגה הישגים משמעותיים ושינתה את פני החברה. צלי רשף מ"שלום עכשיו" הכתיר את תנועתו בתואר זה. השניים היו באופן טבעי התומכים הנלהבים ביותר בפעילותן של תנועות חוץ-פרלמנטריות, וראו בהן כלי לגיטימי לשיפור פני השלטון.

אחרים ביקשו להפריד בין פעילות חוץ-פרלמנטרית שהיא רצויה בדמוקרטיה לבין עידוד מעשים לא-חוקיים. הקריאה להפר חוק נתפרשה כסיכון מרכזי לדמוקרטיה וכגילוי של חוסר אחריות מצד תנועת הסרבנות. פרופ’ מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מצא פגם בהימנעותם של חברי הקבוצה מלמצות דרכים אחרות לפני שננקטה שיטת פעולה קיצונית כל כך. הוא סבר כי מן הפן המוסרי אין מקום לבקר את התנועה ואת המסר שלה בחברה שמקיימת כיבוש.

ביקורת חריפה יותר השמיעו עו"ד תמי בן-דוד ועו"ד משה גביש. לפי דעתם, תנועות חוץ-פרלמנטריות מחלישות את המערכת השלטונית הרעועה לכשעצמה באמצעות מניפולציה תקשורתית. השינוי הראוי צריך לדעתם להיעשות באמצעות הכנסת. עמדה דומה השמיע ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמצא פגם בפעילות מסוג זה בשעת משבר, המסכנת את הדמוקרטיה ופוגעת בצבא שלא כראוי.

עמית משיח, דובר תנועת "הסרבנים", ביקש להבהיר את הגורמים שהניעו את חברי הקבוצה להתאגד ולתת פומבי לסירובם לשרת בשטחים. לפי דבריו, הצעד שנעשה אינו מעשה של בריחה אלא ביטוי של מאבק על דמותה של החברה ועל דמותו של הצבא. מתוך 350 חברי התנועה רבים הם חברים מזה שנים רבות בתנועות חוץ-פרלמנטריות, אך לא הצליחו עד כה לקדם את מטרותיהם.

ד"ר רון בריימן מאוניברסיטת תל אביב, ויו"ר "חוג הפרופסורים לחוסן מדיני", ייצג תנועה פוליטית מן הצד השני של המפה הפוליטית. בעיניו, מעשה הסרבנות הוא מעשה עברייני ולא פעילות חוץ-פרלמנטרית. לדבריו, התקשורת סוקרת בהרחבה תנועות קיקיוניות שמאליות כמו "ארבע אמהות", בעוד שהתנועה שהוא עומד בראשה, המונה 500 פרופסורים, אינה אהודה תקשורתית ולכן גם אינה זוכה לייצוג בתקשורת.

פרופ’ אלה בלפר, ראש הקתדרה לחברה ויהדות באוניברסיטת בר-אילן, ביקשה להצביע על השורשים החברתיים של תנועות אלה. לדבריה, הופעתן בישראל קשורה בשיתוק שהזירה הפוליטית לוקה בו, הנובע משוויון הניגודים בפוליטיקה הישראלית. הואיל והחברה הישראלית מצויה מזה שלושה עשורים בקיטוב פוליטי מאוזן במדויק, קשה מאוד לקדם מהלכים בזירה הפוליטית.

פרוטוקול הדיון

להורדת פרוטוקול הדיון