סיקור מושב: צעירים בגילאי 18-22 - הגיל הנעלם במגזר החרדי

פרופ' אבי בן בסט - המכון הישראלי לדמוקרטיה
אני חושב שאין לנו ברירה אלא לבטל בהדרגה את הפטור מהשירות בצבא לחרדים. ראשית משיקולים של שוויון וצדק, להשקפתי זה לא מוסרי שיש חלק בחברה שלא ישרת בצבא. אבל זה גם מסיבות של יעילות ויכולתנו לעמוד בפטור הזה בעידן הנוכחי.
בשנת 1980 משקל הצעירים החרדים באוכלוסיה היה יחסית קטן, וניתן לראות בנתונים שכיום משקל תלמידי כיתות י"ב החרדים הוא 20% ותלמידי כיתות א' הוא 25%. האם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לעמוד בזה?

במשך שנים אמרו, בואו נרים ידיים. לא נצליח להביא לכך שהחרדים יתגייסו אז לפחות נגדיל את שיעור התעסוקה שלהם. זה היה ברקע של חוק טל. האם החוק שינה את המצב? לפני עשרים שנה היו שיעור התעסוקה שלהם יותר גדולים. רבותי, אני לא רואה את השיפור. שיעור אי-התעסוקה בגילאים 35-54 ממשיך ועולה, מ-20% בשנת 1979 ליותר מ-60% בשנת 2008.
הנכונות שלנו לפטור את החרדים מהגיוס לא מביא לשיעורי תעסוקה גבוהים יותר, כל שאנו יוצאים קירחים מכאן ומכאן.
אני לא חושב שאפשר לעשות הבחנה בין דם לדם, גם להם חשוב להתגייס כחברים במדינה היהודית אבל הדבר חשוב גם לתעסוקה. יש לשנות את הקונספט בכללותו, להתגייס לצבא, ללמוד לימודי ליבה, אם לא נלך בכיוון שהזה גם לצבא תהיה בעיה והיא רק תלך ותגדל. שיעורי החרדים באוכלוסיה הם כה גדולים שאי אפשר לעשות היום את מה שעשינו בעבר.

ד"ר אביעד הכהן - דקן מכללת שערי משפט; מכון ון ליר בירושלים
במקומות מסוימים היום בחברה החרדית, אומרים שהכל עומד על התורה של הבעל, העבודה של האישה וגמילות החסדים של המדינה. החברה הולכת לכיוון של יותר ויותר לימודים, החברה הופכת גם לחברה יותר בדלנית.
כ-85 מהחרדים נמצאים מתחת לקו העוני ויש שכבה צרה של שמנת ובין השכבות פערים גדולים.
השאלה היא, למה להתערב בכלל? מנקודת מבט כלכלית קבוצת הגיל 18-22 אינה שותפה פעילה במשק הישראלי ולמדינה יש עניין לערב אותם. האם מנקודת מבט חרדית ישנו עניין לערב את החברה הזו? לא כל האנשים מהחברה החרדית מרוצים מהמצב הנוכחי, השאלה היא האם לעשות זאת מבחוץ או מבפנים, יש לשאול זאת את החרדים עצמם.

ד"ר לי כהנר, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה - על החסמים לשילוב
החסמים לשילוב מתחלקים לסובייקטיביים ואובייקטיביים. נתמקד הסובייקטיביים, שהם הקשים יותר.
החסם האידיאולוגי: נתפס שהיציאה מהחממה לנשים ולגברים מנוגדת לדעת החכמים. ישנו פחד שהאידיאלים החילוניים יועדפו על האידיאלים התורניים. ישנו חשש מפערי הכוחות והידע אל מול החברה החרדית. וכן, ישנו מנהג החברה החרדית לפיו עזיבה עלול לגרום לנידוי ולירידה בהיררכיה החברתית. לכן, בגיל 18-22 שהוא גיל הנישואין והשידוכים, קשה לעזוב את העולם התורני. חסמים אובייקטיביים: חוסר רצון לקליטת חרדית בידי מעסיקים, תמריץ שלילי מן המדינה, פערי השכלה וכישורי תעסוקה, חוסת גיוס לצבא ופטור ועוד.

ד"ר אביעד הכהן - דיקן מכללת שערי משפט; מכון ון ליר בירושלים- אנו מציעים לא את פריצת החומות אלא את הזזת החומות וקריעת חלונות בחומות. בחו"ל, עם כל המגבלות, השילוב הוא מוצלח יותר.

למצגת ההרצאה של ד"ר אביעד הכהן

ד"ר ראובן גל, מנהל פרוייקט שילוב חרדים, מוסד שמואל נאמן
הגישה הכללית היא אכן לא התרסה אלא השתלבות. אני שולל כפייה ואכיפה. יש להזמין את החברה החרדית להשתלב בחברה החרדית, לאפשר להם זאת. אני שולל הן את הביטוי כפייה דתית והן את הכפייה החילונית.

אני רוצה לפתוח באמירה נחרצת: כשמדברים על הציבור החרדי אין טעם לדבר על גילאים 18-22 אלא על 22-29. החילוניים וגם הדתיים-לאומיים בגילאי 18-22 תפגשו אותם בצבא, בשירות לאומי או בטיול. החרדים נמצאים בגילאים אלה בכוללים ואין טעם לדבר על גילאים אלה לגביהם בהקשר של תעסוקה. המסר הכי חשוב של דברי הוא שדברים נעשים לאט מדי, מעט מדי ואמביוולנטי מדי. לפני 19 שנה שיעור החרדים מכלל היהודים עמד על 5%, 2009 9% ואילו ב-2021 יהיו 16%. שיעור הצעירים ביניהם גבוה יותר, בשנת 2021 שליש מתלמידי כיתות א' יהיו חרדים. השירות האזרחי והשירות הצבאי: בקרב החילונים והדתיים 91.5%, בקרב החרדים 10% וגם זה שיעור יתר (כולל משגיחי כשרות וכו'). לימודים אקדמאים: שליש והחילונים/דתיים, בקרב החרדים 7%. השתתפות בכוח העבודה: חילונים/ דתיים 65%, חרדים 28%. מאז 2005 חלה עליה בשיעור הגיוס לצבא ולשירות אזרחי, לימודים אקדמיים והתעסוקה.

מר חגי לוין, כלכלן בכיר במועצה הלאומית לכלכלה
מדיניות הממשלה בנושא שילוב החרדים היא מדיניות ברורה ומוצהרת. הממשלה, באוסף של החלטות ממשלה אמרה לאן מכוונים קדימה. האמירה היא כי קיומו של המגזר החרדי בישראל הוא מבורך...אך יש לומר, עד לפני 20 שנה המגזר החרדי עבד הרבה יותר, גם בחו"ל שיעורי התעסוקה הם הרבה יותר גדולים.

אם כיום שליש עובדים ושני שליש לא, היעד שלנו הוא להפוך את המספרים, כפי היה לפני כ-20 שנה וכפי שמתרחש בקהילות היהודיות בחו"ל.

ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה:
ישנה כאן משוכה תרבותית, חלילה למישהו לנסות לאתגר אותה בצורה של כפייה. מצד שני, אני מציע שלא נתעסק במספרים אלא לחשוב מחוץ לקופסא. אני לא נוקט עמדה, אני מציע להסתכל על חוק טל לא כדבר מובן מאליו. האם הוא חסם? האם הוא מעודד? איני רוצה לברוח מהשאלות הללו.

לצפייה בשידורי הדיונים לחצו כאן: השידורים מסודרים לפי לו"ז האירוע ומחולקים לפי דובר, בפורמט VOD.