מי ימשול בהשכלה הגבוהה?

פרופ' מנואל טרכטנברג על מערכת ההשכלה הגבוהה: "תאונה היסטורית שמעולם לא הוסדרה; המצב גרוע מאוד"

פרופ' מרדכי קרמניצר: "היתה לחברי הועדה טעות אופטית – עמד לנגד עיניכם שר החינוך הנוכחי. הוועדה היתה צריכה להעמיד לנגד עיניה את שרי החינוך הגרועים ביותר שהמערכת הפוליטית הישראלית יכולה להוציא תחת ידיה".

פרופ' טרכטנברג אמר את הדברים בדיון על עיקרי המלצות הוועדה להסדרת המשילות של ההשכלה הגבוהה שנחשפו החודש, הוגשו למשרד החינוך לשם עיבודן לכדי חקיקה. בדיון שנערך אתמול (ג') במכון הישראלי לדמוקרטיה בהנחיית ד"ר עו"ד תהילה שוורץ-אלטשולר, ראש פרויקט ממשל פתוח במכון ובהשתתפות נציגי האוניברסיטאות והמכללות.

פרופ' טרכטנברג: "המצב היום גרוע מאוד. מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל היא סיפור הצלחה, על אף העובדה שהמוסדות הרגולטוריים – המל"ג [המועצה להשכלה גבוהה] והות"ת [הוועדה לתכנון ותקצוב] – עומדים על קרקע מאוד לא יציבה. ועל אף חולשתה, המערכת פורחת.
לדברי טרכטנברג חוק המל"ג, שנחקק בשנת 1958, היה באמת נהדר ופנטסטי בפרספקטיבה בינלאומית והיסטורית – אלא מה? זה היה נכון ל-1958. בינתיים עברו כמה עשורים, ודברים שהיו אז מקובלים וברורים –כיום לא יעלו על הדעת. בשנת 1977, כשהוקמה הות"ת בשלהי כהונתה של הממשלה שקדמה למהפך, אף אחד לא נתן את הדעת על האופן שבו הקמת הות"ת מתאימה למבנה הארגוני מוסדי של המל"ג – נוצרה מערכת שמעולם לא נבדקה בפן הניהולי כמכלול שיכול לתפקד, מערכת שבנויה טלאי על טלאי, הגענו עד הלום עם מבנה שהוא תאונה היסטורית שמעולם לא הוסדרה".

פרופ' טרכטנברג גם התייחס ליחסים שבין המל"ג והממשלה: "המערכת הקיימת נותנת לאיש אחד את כל הכוח למנות את כל בעלי התפקידים במערכת הזאת", אמר בהקשרו של שר החינוך. "שר החינוך, שהוא יו"ר המל"ג, מעביר את הרשימה לממשלה. הממשלה, ככל שידוע לי, נדמה לי שמעולם לא התעניינה ברשימה הזאת ואישרה אותה אוטומטית – זה עובר לנשיא, שחותם, והמל"ג יוצאת לדרך". טרכטנברג הוסיף כי המל"ג מתמנית פעם בחמש שנים, ולכן לשר אחד יש את כל הכוח לקבוע את גורלה של ההשכלה הגבוהה במדינת ישראל במכה אחת, בלי שיש יכולת לערער אותה. "האם זה יצר תקלות? אתם תגידו, לא ארחיב – לצערי, במעמד שלי אני לא יכול להרחיב.  עצמאותה של מערכת ההשכלה הגבוהה, שכל כך חשובה לנו, כל ממשלה יכולה בכל רגע לחסל אותה".

לעניין התקצוב הגיב טרכטנברג כי "הממשלה נותנת מדי שנה צ'ק של תשעה מיליארד שקל להשכלה הגבוהה – מי שחושב שהממשלה תמשיך לחתום על הצ'ק הפתוח הזה לאורך זמן טועה טעות מרה", הוסיף פרופ' טרכטנברג, וקרא "להסדיר בצורה מפורשת ומובנית את האמירה שלממשלה צריכה להיות אל מול ההשכלה הגבוהה כאשר מדובר על שיקוף של הצרכים הלאומיים, המשקיים והאחרים שההשכלה הגבוהה יכולה לתת להם מענה. לדמוקרטיה אין רק צד אחד, הנחת היסוד היא שממשלה צריכה שתהיה לה אמירה בדברים מהסוג הזה, ובוודאי בדברים שהיא מתקצבת בתשעה מיליארד שקל".

פרופ' מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הציג עמדה שונה. "בעלי התפקידים בוועדה, בגלל תפקידיהם, לא יכולים היו להרשות לעצמם לכתוב את האמת. אני מצפה מוועדה ציבורית לכתוב את האמת ללא כחל ושרק. אם היא לא מסוגלת לעשות זאת – היא איננה ועדה ציבורית, אלא ועדה מטעם", אמר.

פרופ' קרמניצר הוסיף כי הוא חושש מפוליטיזציה ומעורבות ממשלתית במערכת ההשכלה הגבוהה בעקבות המלצות הועדה, ואמר: "התערבות ממשלתית מביאה הרבה פעמים חשיבה של טווח קצר. חשיבה ממשלתית היא לא פעם זלזול בידע לשמו, אין לה מחויבות לאמת, אין לה רצון שתהיה חשיבה עצמאית והיא מתעבת ביקורת. יש מתח עצום בין הסוג הזה של חשיבה ובין מה שאנחנו
רוצים שמערכת ההשכלה הגבוהה תעשה. "אתם פתחתם את הפתח למעורבות ממשלתית – מי שאתה מכניס את המעורבות שלו, רוצה את מלוא הקופה. [...] הוא ישאף להשיג שליטה, כמו שאמרה השופטת פרוקצ'יה, שהתנגדה לתפקיד שממלא שר החינוך על פי המלצות הוועדה משום שלדעתה זה יביא לשליטה פוליטית בהשכלה הגבוהה בטווח הארוך".

קרמיצר סיים בפנייה למנסחי המלצות הוועדה אמר פרופ' קרמניצר: "היתה לכם טעות אופטית – עמד לנגד עיניכם שר החינוך הנוכחי. הוועדה היתה צריכה להעמיד לנגד עיניה את שרי החינוך הגרועים ביותר שהמערכת הפוליטית הישראלית יכולה להוציא תחת ידיה. וזה לא נכון שאין לשר סמכויות, הכוח שלו להשפיע על המערכת הניהולית הוא כוח עצום".

השופטת בדימוס דליה דורנר התייחסה לתרבות הפוליטית בישראל. "לצערי, העניין הזה נשבר: אין שום דבר קדוש. אני רועדת כשאני חושבת על עצמאות בתי המשפט. כששם תיכנס הפוליטיזציה – זה יהיה סוף הדמוקרטיה. פחד אלוהים. אני יכולה להבין התערבות במבנה, או בשכר, אם כי גם זה מכביד – אבל התערבות בתוכן זה כבר סוף הדרך. כל מערכת, גם בלי חוק, יכולה לפעול כשיש תרבות – 'זה לא עושים', יש דברים שבהם לא מתערבים – אבל הגענו לימים רעים, שבהם צריך הכל לכתוב ולקשור, והשאלה שאנחנו צריכים לתת עליה את הדעת היא האם ההמלצות שמציעה הוועדה פותרות את הבעיות שהן פרי תרבות".