המדיניות הנדרשת להחזרת שבויים ונעדרים

צור גולדין, אחיו של הדר גולדין: "מה שאנחנו חווים מימי עסקת שליט ועד היום זה פסיכוזה רבתי. זו זריקת השבויים שלנו לתהום הנשייה והשכחה באופן חסר תקדים. תמיד היו מנהיגים שבחרו בדרך זו או אחרת להשיב שבויים, היום אנחנו נמצאים במצב של אובדן מהותי של הלגיטימציה להשיב חיילים. מעולם לא קראתי לשחרר את אחי בכל מחיר, אלא להפסיק להפקיר אותו בכל מחיר. זה מה שהמדינה עושה כתוצאה של פסיכוזה איומה.
"הגענו למצב שאח שלי לא שווה את הביוב של עזה, לא גופות מחבלים, לא נמל תעופה ולא נמל ימי. מאז היום שבו אחי נחטף, שוחררו מעל 130 מחבלים חיים שמזוהים עם החמאס, ויש לי שמות של מי שנהרג כתוצאה משחרורם. הגענו למבצע שבו נושא השבויים הוא לא מטרה ולא חלק מהפסקת האש, ועכשיו אנחנו הולכים בקרב מאסף אחרי מי שנמצא במו"מ בקהיר.
"הציפיות שלנו מההנהגה הן בראש ובראשונה להעמיד את השבויים על סדר היום; להפסיק להפריד בין נושא השבויים לעזה; ולהפסיק לסמן את המשפחות כאויב. די לנו להתמודד עם חייל חטוף שהוא אחי התאום, אבל הכי קשה זה להתמודד מול מדינה שמפעילה את כל המשקולות שלה כנגד המשפחה. אנחנו שבע שנים נלחמים בזירה הבינ"ל, ומופקרים לבד בזירה".

רונן מירב, חברו של רון ארד לקורס הטייס; פעיל בקבוצה למען אברה מנגיסטו: "בסוף, הכל מתנקז למשהו שאנחנו לא אוהבים לעשות, וזה לשים על בן אדם תג מחיר. זו שאלה מוסרית קשה. כמי שחווה את תג המחיר של רון, המחיר האלטרנטיבי הוא נורא ברמה האישית והחברתית. ברמה הערכית, מדינת ישראל לא יכולה לעמוד בעוד רון ארד. בלי לשים את המחיר על השולחן, לא נצליח להחזיר את השבויים הביתה".

עו"ד אורי סלונים, לשעבר יועץ שרי ביטחון לנושא שבויי ונעדרי צה"ל: "החובה של מדינת ישראל להשיב את כל מי שהיא שלחה היא חובה בלתי מותנית, ללא סייגים ובלתי מתפשרת. צריך להשתמש בכל מנוף אפשרי, אבל גם לזכור שאנחנו כמו קבוצת כדורגל שמתמודדת במגרש אחד עם קבוצת כדורסל. אנחנו מדינה, ומולנו עומד ארגון שעולם המושגים והערכים שלו שונה. זו התמודדות לא שווה".

אל"מ (מיל') ג'וסלין בש, לשעבר ראש מערך הנפגעים בצה"ל: "במובן הערכי, הערך של אי השארת חיילים מאחור צריך להיות בראש סדר העדיפויות. אנחנו עדיין צבא שמגייס חיילים מתוקף חוק, אנחנו רוצים שיבואו ויתגייסו ומחייבים אותם לכך. ישנה אמנה לא כתובה בין החברה הישראלית לצה"ל בהיבט שהם שולחים את הילדים שלהם ומצפים להדדיות ברגע שהם נפגעים".

פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "אני מסתייג מהביטוי 'חובה בלתי מותנית ובלתי מסויגת'. זה דבר מנותק מהמציאות שעלול להביא לתוצאות מעוותות. מדינת ישראל כל הזמן שלחה לצד השני מסרים לגבי גבול המחיר שהיא תשלם. זה התרגום של החובה הבלתי מסתייגת – נעשה הכל. אסור להגיד את זה. המדינה מתחייבת לעשות הרבה, לנקוט באמצעים סבירים, לצאת מגדרה, לעשות הכל, אבל בשכל, בהסתכלות כוללת ובלי לפגוע בערכים אחרים ולהוציא מהתמונה ערכים אחרים. בנוסף, יש הבדל עצום בין חללים לחיילים חיים. זה לא שחללים הוא דבר שאין לו ערך. השוואה בין חללים לחיילים חיים היא דבר לא נכון מבחינה מוסרית ועניינית".

אל"מ (מיל') משה טל, פעיל חברתי: "הצבא לא יכול לקבל את הפיכתו של חייל שנשבה ל"בעיה לאומית". יש בצה"ל הידרדרות בעניין מבחינת יחסו ומידת האחריות שלו לחייל שנשבה, עד שהיום כבר הגענו למצב שבו לצבא אין משימה להחזיר את החיילים. זו בעיה של משרד רה"מ".

אל"מ (מיל') ד"ר לירון ליבמן, עמית מחקר בתכנית לביטחון ודמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "על מדינת ישראל להצהיר מראש שפעילים של ארגוני טרור שביצעו פשעי מלחמה לא יהיו מועמדים לשחרור. זה אומר שמי שפגע באזרחים, שיגר רקטות או שלח מישהו לעשות זאת, לא יהיה מועמד לשחרור בשום מקרה. כשהנושא של עסקאות עומד על הפרק, נגיד שמי שעשה דברים שהם פגיעה בנורמות אוניברסליות לא יהיה מועמד לשחרור. כדי שזה יעבוד, המסר חייב להיתפס כרציני וליצור הרתעה".

פרופ' יובל שני, סגן נשיא למחקר, המכון הישראלי לדמוקרטיה: "חשוב לזכור גם את זכויותיהם של השבויים והנעדרים. עצם ההחזקה שלהם זו הפרה בוטה וקיצונית של זכויות. יש קבוצות בישראל שמנסות להביא למודעות בינלאומית, בעיקר מול הפלסטינים בזירות בינ"ל, את העובדה שיש פה הפרה של זכויות אדם ונורמות מרכזיות כמו איסור העלמת בני אדם. הפיל שבחדר הוא סיפור משוחררי עסקת שליט. במידה רבה, עד שהמוקש הזה לא ייפתר, יהיה קשה מאוד להשיג עסקה מול הצד השני. זו נקודה שהשיח בישראל לא כ"כ מתעסק בה, אבל בצד השני זהו נושא קרדינלי. צריך להבהיר לצד השני שאם הם רוצים יחסים שמבוססים על שיתוף פעולה מהצד הישראלי, צריך למצוא לסוגיה הזו פתרון".