שחיקת מעמד חוקי היסוד- כיצד משפיעים השינויים התכופים על מעמד חוקי היסוד ועבודת הכנסת?

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
"מדינת ישראל נתונה במשבר אמון חריף בין האזרחים ובין רשויות השלטון. כך עולה ממדד הדמוקרטיה שהוגש אתמול לנשיא המדינה. לאחר שנתיים של משבר פוליטי ושנה של משבר קורונה, אנו רואים משבר אמון ברמות שלא ידענו, בכל המוסדות השלטוניים שמסדירים את הפעילות של החיים המשותפים שלנו. רוב הישראלים, 57%, גם סבורים גם שיש סכנה לדמוקרטיה ממש.
הרקע הזה הוא שרלוונטי לדיון שלנו כאן – שאלת כללי המשחק הדמוקרטיים. מדינת ישראל מתאפיינת בחוסר יציבות קשה של כללי המשחק החוקתיים. חוקי היסוד הם פרקי החוקה שלנו, והם המנגנון היחיד שיש בישראל, שאין בה חוקה, לשמירה על יציבות של המערכת הדמוקרטית. חוקי היסוד שלנו עוברים לאחרונה שינוי תדיר ביותר, שהוא מטריד. הקלות של ביצוע השינויים והדחיפות היא כזו – שגם מניסיוני כחבר כנסת – הפכה את המצב לכך שההבדל בין חוק רגיל וחוק יסוד הוא רק בהוספה מלאכותית של הכותרת 'חוק יסוד'. הפוליטיקה הרגילה קרובה מאוד אל הערכים שהם ציפור הנפש של כל אחד מאיתנו.
כל רוב פוליטי או קבוצה פוליטית שרוצים לפגוע בערכים חוקתיים יכולה לקדם 'חוק יסוד' שכזה. הדיון שלנו בשחיקת חוקי היסוד הוא בעצם דיון בצורך להוציא החוצה מהתנור הפוליטי את הערכים והכללים ששומרים על המערכת החברתית והפוליטית שלנו מתפקדת.
אני חוזר לאמון הציבורי שפתחתי בו. כאשר משנים ומשחקים עם כללים, כמו למשל מה שנעשה בתיקון 8 לחוק יסוד הממשלה, זה וודאי לא תרם לאמון הציבורי. אנו רוצים, בדיון הזה, להציף את הקושי וגם לתרום לפתרונות שיהיו רלוונטיים לממשלה הבאה. אחד הפתרונות שלנו בהקשר זה להשבת האמון הוא להסכים על חוק יסוד החקיקה, שישריין את כללי המשחק הבסיסיים, וישריין את החוקה העתידית".

ד"ר עמיר פוקס, התכנית לערכים ולמוסדות דמוקרטיים
"אני מציג נתונים על התדירות של תיקונים לחוקי היסוד. המגמה שאנו רואים בעשורים האחרונים היא עלייה דרמטית בקצב התיקון של חוקי יסוד. אנחנו נמצאים בממוצע מאוד גבוה מבחינה השוואתית.
אך שתי הכנסות הקודמות שתפקדו, ה-20, 23, לא רק שברו את השיא בהקשר זה, אלא שגם ברמה מהותית יותר, התיקונים לחוק היסוד שהן קיבלו היו בסוגיות מהותיות ביותר. המצב הנוכחי שלנו הוא של תרבות תיקון חוקתית תדירה, והממוצע שלנו הוא מאוד מטריד גם ביחס לעולם. בעשורים האחרונים – אנחנו עומדים על שלושה תיקונים חוקתיים בשנה.
נקודה נוספת שחשוב להדגיש היא ההיבט ההליכי של קבלת התיקונים. בשנה החולפת תיקונים חוקתיים ששינוי בצורה דרמטית את שיטת הממשל שלנו נעשה בהליך מזורז, ללא דיון ציבורי שהולם את ההליך של שינוי חוקתי ואת חשיבות הנושאים שלהם. גם בכך אנחנו רואים מגמה מטרידה ביותר".

ח"כ איילת שקד, ימינה
"אני סבורה שהממשלה הנוכחית עשתה דברים נוראיים בחוקי היסוד. שני אישים שלא הצליחו לסמוך האחד על השני הפכו את חוקי היסוד שלנו לפלסטלינה. גם סעיף השריון של ממשלת החילופים היה דבר שאני התרעתי עליו בזמן אמת. אני מקווה שהקואליציה הבאה תבטל את תיקון 8. יחד עם זאת, אני סבורה שבית המשפט העליון לא צריך להתערב בחוקי יסוד, אין לו הסמכות לעשות את זה, ומה שהכנסת והקואליציה הרעה הזו עשו, אני מקווה שהכנסת הבאה תתקן ותבטל.
לשאלה מי יאזן את הכנסת? לעמדתי, הכנסת צריכה לאזן את הכנסת. הממשלה הנוכחית עשתה דברים גרועים ביותר אבל בגלל זה היא התפרקה ולכן הכנסת הבאה תעשה את זה. איני חושבת שבית המשפט הוא כזה שיש בו תבונה שאין בכנסת. הכנסת היא גוף פוליטי, וחבריו השתמשו בחוקי היסוד כדי לעגן ההסכם פוליטי. זה דבר שלא היה צריך להיעשות, צריך לתת לחוק היסוד הרבה יותר כבוד.
לשאלה הנוגעת לרוב הרגיל לשינוי חוק יסוד והאם לא הגיעה העת להגדילו? תשובתי היא לא. כשרת משפטים, פרסמתי את חוק יסוד החקיקה, והצעה זו הייתה של רוב של 61. אם יום יגיע, ונצליח לבנות חוקה לישראל, אז אפשר יהיה לשריין את החוקה בשני שליש. עשו זאת בהרבה מדינות אחרות. אבל כל עוד אנו עובדים עם מודל של חוק יסוד, וכל עוד הללו עברו ברוב קטן מ-61, לא נכון לדבר על רוב גדול מזה. אבל מה שצריך להיות הוא שהממשלה צריכה להיות מספיק אחראית כדי לא לשנות את חוקי היסוד.
לשאלה איך גורמים לאחריות פוליטית בעידן פופוליסטי? צריך לבחור נציגים של הציבור שלא ינקטו באסטרטגיות פופוליסטיות. לצערנו היום, הבוחרים לא רגישים לשאלה של האם נבחרי ציבורי שומרים על חוקי היסוד ולא הולכים על זה לבחירות. העם בוחר את נציגיו, ואיני חושבת ששריון קיצוני, של 70 או מעבר לו, הוא דבר נכון לעשות בחוקי יסוד. אם זו תהיה המגמה, הדרישה תהיה לשריין גם את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ולזה לא יהיה רוב.
האם השחיקה בחוקי היסוד פוגעת בדמוקרטיה? הדמוקרטיה הישראלית חזקה. הדיבורים על קץ הדמוקרטיה רחוקים מהמציאות. יש לנו מוסדות חזקים. שינוי כזה או אחר בחוק היסוד לא פוגע בדמוקרטיה. זה דבר שלא צריך לעשות אבל. בתקופתי במשרד המשפטים, האקדמיה התחילה לדבר על התיקון החוקתי הלא חוקתי, ובית המשפט שילב הערות בנושא זה בכמה הערות אוביטר. עמדתי בנושא זה ברורה, ולדעתי אין מקום שבית המשפט יתערב בכך. כאשר המערכת הדמוקרטית נרקבת, זה אומר שגם החברה רקובה, ובית המשפט לא יוכל לסייע בכך. מי שיבטל את השחיקה שנעשתה לחוקי היסוד היא הכנסת, לא בתי המשפט".

ח"כ יעקב אשר, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, ש"ס
"הסיבה שבגינה נשחקו חוקי יסוד היא לטעמי בגלל שהמדינה חוקקה כמה חוקי יסוד מבלי לראות את התמונה הכוללת. חוקי יסוד אלה, שהולכים ברוח דמוקרטית, הובילו לכך שהניסיון להוריד את זה לחיים היה כזה שהוביל לשינויים רבים מהמצב שהיה קיים. אבל אם יש שינויים רבים, יכול להיות שלכתחילה הייתה כאן בעיה.
לשאלת עמדת המפלגות החרדיות על חוקי היסוד? עמדתנו ההיסטורית היא שחוקי היסוד שבאו להחליף חוקה שלא הוגשמה. בחוקה, מסדירים את כל תחומי החיים. זה לא הסתייע אז הלכו לחלופה של טלאי על טלאי ונתנו משקל רב לאלמנטים דמוקרטיים. בדרך, נפגעו עקרונות של ישראל כמדינה יהודית ונוצר חוסר איזון. חוק היסוד נקבעו לפי השקפת עולם מסוימת והיא לא בהכרח מאוזנת ומתאימה לצרכי החברה. פרשנות בתי המשפט לחוקי היסוד הלכה בכיוון זה גם ובתי המשפט פרשו את חוקי היסוד בצורה שמוטה לטובת העמדה שלהם.  
לשאלה האם הגיע העת לבצר את חוק היסוד? כרגע לדעתי לא, וזאת כי חוקי היסוד שנחקקו בעת הנוכחית אינם מאוזנים. אולי למעט חוק יסוד: הממשלה, שהוא עוסק בעניינים שאינם נוגעים לערכים שבמחלוקת. אם בית המשפט היה בבואה של הציבור כולו, יכול להיות שהיה מקום לחשוב אחרת, אבל כיום זה לא המצב".

ד"ר עמיר פוקס, תגובה לדברי ח"כ שקד וח"כ אשר
"אפשר לומר, כפי שנאמר כאן על ידי ח"כ שקד, שאנו במצב טוב, או שהמצב לא כה נורא ושהעובדה שאפשר לתקן את השיטה ברוב רגיל זה נסבל. איני מסכים לכך. אבהיר מדוע ומדובר במדובר בבעיה.
מדוע יש לנו תיקונים רבים לחוקי היסוד? לפני הכל, בגלל שזה פשוט אפשרי. במדיניות רבות יש מחסומים רבים לתיקון חוקתי. בין אם ברוב גדול בהרבה מהרוב הרגיל, או באישור של בית נוסף של הפרלמנט ובין אם בשורה של כללים חוקתיים. יש מקומות שבהם חובה שיעברו בחירות נוספות לפני שהתיקון מאושר שוב בפרלמנט. יש מקומות שבהם אזורים שונים של המדינה צריכים לאשר את התיקון. ויש מקומות, לא מעטים, שנדרש משאל עם. ואצלנו, אין את כל הדברים האלה.
הכלל שלנו, של רוב רגיל, נותן גמישות. אבל המחיר הגדול של גמישות הוא חוסר יציבות. והשיטה שלנו בשנים האחרונות מתאפיינת בחוסר יציבות מסוכן. וזו בעיה שכבר הפכה לבעיית משילות ממש. במקום למשול, השותפים הפוליטיים עוסקים כל העת בשאלה איך נתקן את השיטה ומה נשנה בחוקי היסוד. לכל אחד מהשותפים הקואליציוניים יש דרישות, כי הם יודעים שכללי המשחק מאוד מאוד גמישים. רוב של שני-שליש לא היה יכול לאפשר את זה. ראש ממשלה שהיה מגיע למו"מ קואליציוני היה מסביר לשותפיו שהוא פשוט לא יכול לתקן את החוקה כמו פלסטלינה.
הדוגמה הטובה ביותר לנזק שנגרם מגמישות יתר שמובילה לאי-יציבות הוא התקציב. אם היה ידוע לכל השחקנים הפוליטיים שלא ניתן לשחק בחוק יסוד משק המדינה – היה עובר תקציב. לא היינו מגיעים בכלל לסיפור של קופסאות ולמעשה, לריסוק של מדינת הרווחה שמתרחש לנגד עינינו עכשיו. כמובן, גם עצם העובדה שאנחנו הולכים לעוד ועוד מערכות בחירות הוא תוצרה של המצב של גמישות יתר בשינוי כללי המשחק. יש מחנה מסוים שמנסה, שוב ושוב, להגיע לרוב של 61 כדי שהוא יוכל לתקן לחלוטין את כללי המשחק. היום אנחנו כבר לא "משחקים את המשחק" בגלל הפיתוי הגדול "לשנות את כללי המשחק".
צריך לומר שהמגמה של שחיקת חוק היסוד הייתה כאן עוד לפני המשבר הפוליטי. אבל בשנים האחרונות היא הגיעה לשיא. והשיא הזה גם יחייב התערבות של בית המשפט אם המצב יימשך. ברור שהפתרון הזה הוא לא אידיאלי. כאן אנחנו רוצים להגיע לפתרון שלנו, והוא שהכנסת תסדיר את כללי המשחק באמצעות חוק יסוד חקיקה, לא זה שבגרסה של איילת שקד, אלא חוק היסוד שלנו, שמציע שריון של חוקי היסוד ברוב של 80, כמקובל במדינות רבות בעולם. גם הפרוצדורה להעברת תיקון לחוק יסוד תהיה מיוחדת, ותכלול כמה קריאות ואולי גם תקופת זמן המתנה. המצב שבו אנו מצויים עכשיו, של רוב רגיל ושימוש סיטונאי בחוקי יסוד הוא מצב הזוי ולא סביר. משפטנים חוקתיים בעולם לא יקבלו אותו כסביר".

ד"ר חן פרידברג, התכנית לרפורמות פוליטיות
"כמו שאנו מתקשים לעגן את חוקי היסוד, קשה שבעתיים לעגן כללי משחק בכנסת. בהמשך לדברי עמיר, השינוי התכוף של חוקי היסוד משפיע על היבטי נוסף – יחסי כנסת ממשלה. מעבר למשמעות החוקתית, הוא פשוט יוצר מצב של אי-וודאות לכל השחקנים במערכת. הוא מאפשר לכל רוב קואליציוני לפגוע בזכויות, ופוגע אנושות ביכולת הפיקוח של הכנסת.
הסיפור של התקציב, הוא לא רק פגיעה חוקתית אלא גם פגיעה חמורה בסמכות הפיקוח של הכנסת. אם לא מאפשרים לכנסת לפקח על תקציב המדינה – משהו מאוד חמור נפגע. ואם הממשלה יכולה והצליחה לעשות את זה – מדוע שלא תחליט על דברים חמורים מכך. ומדוע בכלל שתיקח בחשבון את הכנסת.
בניגוד למדינות אחרות, הליכי החקיקה במדינת ישראל כלל לא מעוגנים בשום חוק. זה חריג מאוד ביחס לעולם. הליכי החקיקה מעוגנים רק בתקנון. לכאורה, כל ממשלה יכולה לקבוע, בעתיד וכמובן בלי לתת רעיונות, שהחוקים של הכנסת יעברו בקריאה אחת בלבד. המצב הנוכחי גם משפיע על התרבות הפוליטית. הוא מעודד תרבות של אלתור ושל אד-הוקיות פוליטית.
לשאלה האם יש מתווה נכון להסדרה של כללי המשחק שיכול להיות אטרקטיבי לצדדים פוליטיים שבמחלוקת? הפתרון כמובן הוא חוק יסוד: החקיקה. אני סומכת את שתי ידיי עליה. חוק שכזה, שמשוריין ברוב בעצמו, יעגן את יחסי הכנסת ובית המשפט, יעגן את ריכוזיות הביקורת השיפוטית, יעגן בחוק יסוד את הליך החקיקה ואת ההיבטים שמצויים בהצעת המכון – יכול למזער את הבעיות שאנו דנים בהן היום".

ח"כ הכנסת קארין אלהרר, יש עתיד
"אמרה איילת שקד שהדמוקרטיה שלנו חזקה ואני מסכימה. הדמוקרטיה הייתה חזקה כי הייתה לנו מערכת איזונים ובלמים. ובכלל זה, היו לנו יחסים טובים בין הרשויות ובית משפט חזק. בשנים האחרונות המצב השתנה. ובכלל זה, גם כשרת המשפטים, איילת שקד הייתה עסוקה בלהוריד מכוחו.
בכל הנוגע למה שקורה היום, אסור לנו להמשיך. המהלך הזה פוגע בציבור ויפגע גם במוסדות. הנתונים שהציג נשיא המכון על הירידה באמון פוגעים בכולם. האירוע הבלתי נתפס שבו ישבנו בכנסת שבוע והממשלה חוקק חוק יסוד מופרך לחלוטין, ושיחקה בכל מה שהיה מוכר לנו כשיטת משטר. וזאת למה? להקים ממשלה בשביל שני אנשים שלא מאמינים האחד לשני? לא ניתן להמשיך במשחק הזה והגיע העת לתקן.
חוק יסוד חקיקה הוא צו השעה. אין לנו יכולת להמשיך ולעשות את הדברים בצורה זו. חייבים לקבוע כללים לגבי כל חוקי היסוד. צריך לעשות ריסטארט ולהמשיך משם. לא ניתן להמשיך כך. איני מאלה שאומרים 'קץ הדמוקרטיה'. אבל יש פגיעה קשה בדמוקרטיה. וזו העת לעצור אותה, כי זה מתחיל לדמם".

ח"כ אוסאמה סעדי, הרשימה המשותפת
"השיא של המגמה שמתוארת כאן הוא חוק הלאום שבכנסת ה-20. הוא גם מדגים את השינוי שקורה בחברה הישראלית, וגם בכנסת. היום, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לא היה ואין לו שום סיכוי לעבור. היום יש חברי כנסת שחושבים שהם יכולים לחוקק כל חוק. אמרה זאת שרת המשפטים לשעבר. מבחינתם, הכנסת יכולה לחוקק חוק שג'ינג'ים לא יצביעו. היום זה חוק הלאום, מחר זה יהיה שלילת זכויות של אזרחים ערבים במדינה.
ההחלטה של השר לבטחון-הפנים אוחנה בעניין החיסונים היא דוגמא. תגובתו של השר לעמדת היועץ המשפטי לממשלה קשה וחמורה מאוד. זו לא פרובוקציה. כאשר עמדה שכזו מובעת משר, לביטחון הפנים, והמדובר על חיי אסירים ובריאותם. וכאשר הוא אומר ליועץ שהוא יכול להתמודד בבחירות והוא לא ימלא את עצמו – זה השיח היום. תבואו ותראו זאת בכנסת. היום מילה דמוקרטיה וזכויות אדם הן מילות גנאי בכנסת. אם אעלה זכויות אסירים אני אחשב כתומך טרור.
גם הביקורת על בית המשפט העליון קשה. תמיד ביקרתי את האופן שבו הוא עמד לצד המדינה בהקשרי הביטחון. אבל שהכנסת הולכת יותר מדי ומקצינה, ועוברת קוים אדומים, אפילו בג"ץ לא יוכל להכשיר החלטות שלה. ועתה, ה-'עליהום' על מערכת המשפט מחוברת כמובן לכך שהוגש כתב אישום נגד ראש-הממשלה. הצעות החוק שראיתי בכנסת ה-20 הן קיצוניות בצורה בלתי רגילה. ובאמת, בהקשר הזה, צדק מי שאמר שאין הבדל בין חוק לחוק יסוד, אלא רק במילה. ברגע שאתה 'מכתיר' חוק יסוד, חברי הכנסת יודעים כבר שזה אומר שאסור יהיה לבית המשפט העליון להתערב, וזה הדרך לחסן את החקיקה מביקורת שיפוטית.
לשאלה האם יבטל את חוק הלאום ואם כן אז למה? אנחנו הבענו עמדה בעד ביטול חוק הלאום. העיקרון אצלנו הוא לא שאלת הרוב הרגיל או המיוחד בלבד. יש עקרונות במשטר דמוקרטי של זכויות של מיעוט. אבי דיכטר קרא לזה 'חוק יסוד'. אבל אם החוק הזה בא ומדיר אותי כאזרח ערבי, ולא מזכיר אותי – זה סותר עקרונות חוקתיות וזכויות בסיסיות. בית משפט שבודק חוק שכזה ונתקל בסתירה שכזו, צריך ויש לו סמכות לבטל אותו. זה המבחן שלי. לא המבחן של מה שמו של החוק. אני כאזרח ערבי חושש לזכויות שלי, ומי שמכיר אותי יודע שאני מדבר מהראש לפני הלב. היום הציבור הערבי מרגיש מודר וכמי שבמשך עשור הסיתו נגדו".

פרופ' יובל שני, סגן נשיא, המכון הישראלי לדמוקרטיה
"התופעה שאנחנו נמצאים בה היא חסרת תקדים אצלנו בישראל: השמרנים אצלנו רוצים לשנות את החוקה מהר ובתדירות רבה. יש לנו היפוך, כמו בהרבה דברים, אבל אצלנו: השמרנים הם הריאקציונריים. הם רצו לשנות את החוקה. זו אחת האנומליות הישראליות כי לפי רוב, שמרנות מצדדת דווקא במצב הקיים. השמרנות הזו גם למדה שברגע ששמים את התווית של 'חוק יסוד' אז הבינו מי שהבינו שסיימנו את הדיון על השאלה האם בכלל ניתן לעשות ביקורת שיפוטית על החקיקה.
עניין שני נוגע למשכל יסוד – למה אנחנו צריכים חוקי יסוד? אנו צריכים אותם בשביל הגנה על זכויות אדם, על קבוצות מיעוט וגם, בשביל עיגון וודאי של כללי המשחק. בעולם שבו החוקה לא מקיימת את הפונקציה הזאת, בין אם כי אין מסורת פוליטית ובין אם כי אין מגבלות פרוצדורליות – אז החוקה היא לא באמת חוקה.
חוקה שניתן לשנותה כל העת מוחקת את ההבדל בין פוליטיקה קצרת טווח לבין פוליטיקה ארוכת טווח. פוליטיקה גבוהה, שקיימת מעל הפוליטיקה הרגילה, היא אלמנט חיוני בשיטה דמוקרטית בשביל יציבות. במציאות של היעדר נורמות ושמירה על כללי משחק, נעלמת ההדדיות הדמוקרטית. השותפים לא מאמינים האחד לשני. אפילו בפוליטיקה, לאמון יש ערך. הפוליטיקאים הישראלי נטלו מעצמם את היכולת לכבול את ידיהם שלהם. ובלעדיה קשה לנהל מדינה.
הערה צופה פני עתיד – אנו מציעים את חוק יסוד החקיקה. אנו סבורים שבהצעה שלנו, יש הסדר מקיף שנותן מענה לבעיות שעל הפרק, כולל אלה שהועלו כאן כמעט על ידי רוב הצדדים למערכת הפוליטית.
כהערה מתודולוגית, וכדי להגיב לכמה הערות שעלו פה, צריך לומר שאפשר לחשוב על הסדר שריון מורכב, שמאשרר את החקיקה החוקתית הקיימת, אבל שגם, יכול לקבוע תקופת מעבר מסוימת או ואפילו לשריון בשריון נמוך יותר חלק (קטן ופחות מהותי) של חקיקת היסוד הקיימת. אבל בלי חוק יסוד החקיקה יהיה קשה מאוד להתקדם".

סיכום: יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה
"אני שמח על הדיון החשוב. אני חושב שיש בתוכו גם הסכמות. למשל, נקודת הסכמה, שיש עוד פרקים בחוקה שצריך לכונן אותם. והכי חשוב, נקודת הסכמה חשובה אחד שלדעתי עולה בדיון, היא שאנו מבינים שהבעיה החשובה ביותר היא חוק יסוד חקיקה: שיבדיל בין מעמדם של חוקי היסוד לבין חקיקה רגילה. השלמת של שני פרקים חוקתיים וגם שריון של חוקי היסוד שלנו בחוק יסוד חקיקה ישקף מצב אחר לחלוטין מהמצב שלנו היום, שבו רוב קואליציוני רגיל יכול לשנות את החוקה שלנו מהבסיס.
כאן גם המחלוקת שלי עם ח"כ שקד, נובעת לדעתי רק ממידת ההפנמה של השבריריות של הדמוקרטית. אנחנו אומרים שצריך להוציא מעט את הפוליטיקה הרגילה, היום יומית מהחיים שלנו. יש סוגיות, של העקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים, שצריכים להיות מחוץ לגדר של הפוליטיקה של היום יום. אני לא שש להתערבות של בית המשפט. אבל שיש פגיעה בכללים עקרוניים שכאלה, אין ברירה אלא שהוא יפרש מהי הגדר הזו של עקרונות אלה.
אני רוצה לחלוק על המסגור שבחלק מהדיון הזה, כאילו הדיון שלנו הוא בין 'שמרנים' ו'ליברלים'. בארצות הברית, העמדה הכי שמרנית היא בעד החוקה ובעד חירויות. זו עמדה שמבקשת להוציא את הזכויות שמבססות את החירות האישית מהמשחק הפוליטי. זה עוד נקודה שצריכה להדהד והיא שאין פה בהכרח דיון של שמרנות וליברלית.
כדי לסכם, אפשר להגיע לחקיקה חוקתית חדשה. צריך למצוא את ההרכב הפוליטי הנכון שיקדם אותה. וחובה לייצב את היסודות של הדמוקרטיה הישראלית. גם הקואליציה הבאה יכולה לקחת על עצמה את המשימה הזו. וייתכן אפילו שקל יותר להסכים על דברים שכאלה, מאשר נקודות אחרות שהחברה הישראלית מתקשה לפתור אותן, כמו למשל ההיבט המדינה".