מדד הדמוקרטיה הישראלית 2020

מכובדי נשיא המדינה, מר ראובן ריבלין.
אני שמח מאד ששוב הגיעה עת המפגש השנתי שלנו, עם הגשת מדד הדמוקרטיה לשנת 2020, (ובוקר טוב למחברת הדו"ח – פרופ' תמר הרמן), אבל הפעם אנחנו נפגשים במתכונת מעט שונה – כולנו בבית, אבל ממש לא לבד – איתנו מאות תלמידי תיכון, מכל רחבי הארץ ומכל המגזרים.
חשבנו שבעת הזאת, כשמצד אחד רואים את האור בקצה המנהרה של המשבר הבריאותי. ומצד שני אנחנו מצויים בעיצומו של משבר חברתי חמור וחברה מקוטבת– כפי שמיד נראה מנתוני המדד–חשבנו שנכון להפוך את מעמד הגשת המדד לשיעור אזרחות מקוון. לבחון מה ניתן לקחת איתנו כדי לצאת מהמשבר הזה מחוזקים יותר.

אדוני הנשיא, מורים ומורות, תלמידות ותלמידים יקרים,
למדד חשיבות גדולה דווקא בעת הנוכחית, כאשר הדמוקרטיה הישראלית עומדת למבחן.
ערב כניסתנו למערכת בחירות רביעית, מידת האמון והסולידריות בין החלקים השונים של החברה הישראלית נמצאת בירידה. זה נכון ביחס של המגזרים בחברה זה לזה, ונכון גם ביחס לאמון של כולנו במוסדות המדינה.
החיסון מקרב אותנו לסוף המשבר הבריאותי, אך אתגרי הדמוקרטיה והחברה הישראלית לא ייעלמו מעצמם. ולכן, שיקום אמיתי, דורש מההנהגה שתיבחר שינוי ופעולה בשתי חזיתות מרכזיות:
הראשונה – בתחום הכלכלי-חברתי, על בסיס מדיניות שמסתכלת גם על הטווח הארוך, המטרה המרכזית היא להניע צמיחה מחודשת שתיקח בחשבון את השינוים העצומים שמתרחשים במהירות בעולם ותגיע לכלל חלקי החברה תוך צמצום הפערים הכלכליים.
והשנייה, יצירת הסכמה רחבה על כללי משחק דמוקרטיים ואזרחיים משותפים. צריך להסיר מסדר היום את הרעיונות המסוכנים שעלו על סדר היום שתכליתם ריסוק המשטר הדמוקרטי ועקרונותיו.
החברה הישראלית חצויה, והדרך לריפוי ואחדות עוברת דרך הבנה שאת כללי המשחק הדמוקרטיים צריך להסדיר בדיאלוג ומתוך נסיון לגבש ה ס כ מ ה רחבה. כל מי שבונה על נצחון מוחץ שישליט את החלומות והרצונות שלו על יתר חלקי ומגזרי החברה—יתאכזב. לעיתים, החלומות של מגזר אחד הם הסיוט של המגזר האחר. ולכן, בדמוקרטיה זה בסדר להתווכח אבל צריך גם לדעת להגיע להסכמות, לוותר, להתפשר תוך שאנו נאמנים לכללי המשחק הבסיסיים—שלטון רוב, זכויות אזרח מלאות והפרדת רשויות.
את הבחירות הקרובות כבר לא ניתן למנוע, אך הפעם עלינו לדרוש מההנהגה החדשה שתיבחר לממשלה מתפקדת עם סדר עדיפויות ברור, ובראשו - שיקום כלכלי-חברתי, חיזוק הסולידריות והאמון בין חלקיה השונים של החברה הישראלית. חיזוק האמון יכול להתבסס, בין השאר, על חקיקת הפרקים החוקתיים שעדיין חסרים לנו. חלק מהתלמידים אולי פחות מודעים לכך שאמנם אנחנו דמוקרטיה יציבה, אבל עדיין אין לנו חוקה שמשריינת את אופן פעולת המשטר הדמוקרטי. 

אדוני הנשיא,
יש מושג בסיסי אחד שאני מבקש לחדד את משמעותו לתלמידים: המדד שלפנינו מראה שרוב משמעותי בציבור סבור שהדמוקרטיה בישראל בסכנה חמורה. מהם אותם ערכים דמוקרטיים המצויים בסכנה? הצבעה חופשית? שלטון הרוב? לפעמים נדמה שלשם מצטמצם המושג הזה בשיעורי אזרחות, אבל האמת היא שהמושג דמוקרטיה הוא רחב הרבה יותר:
הדמוקרטיה היא החרויות שלנו. החופש שלנו לחשוב, לפעול, לדבר, לעבוד, להסתובב, להצביע – לפי צו מצפוננו ורצוננו.
ראינו בשנה האחרונה שממשלה יכולה לקחת לנו חרויות – במצבי חירום לעתים אין ברירה.  אבל אסור לנו להתרגל למצב הזה. אסור לנו לאפשר זאת ללא דיון ציבורי ושקיפות. אסור לנו לאפשר זאת מעבר לצורך ההכרחי – למשל – שמירה על בריאותנו – ובעיקר אסור לנו לאפשר זאת ללא פיקוח הדוק.
פיקוח של הכנסת, פיקוח של בתי המשפט – לשם כך נועדה חלוקת הסמכויות בין הגופים השונים בדמוקרטיה:
הרשות המבצעת תבצע – אך הרשויות האחרות יפקחו ובמקרה הצורך, בתי המשפט יקיימו ביקורת שיפוטית מתאימה. ואף יבטלו או ישעו את החלטות הממשלה.
מי שרוצה להפר את האיזון הזה – מעמיד את הדמוקרטיה בסכנה חמורה. מי שאומר – תנו לנו מנהיג חזק שלא יתחשב בתקשורת או בבתי המשפט או בכנסת – מעמיד את הדמוקרטיה בסכנה חמורה.
מותר לבקר כל רשות במדינת ישראל. אין גוף שלא נעשות בו טעויות. אסור לרסק ולהרוס.

אדוני הנשיא, תלמידות ותלמידים,  
מהמדד עולה נתון משמח מאד – רוב הציבור חושב שישראל היא מקום שטוב לחיות בו. עלינו לשמוח בנתון הזה, אבל לא להתייחס אליו כמובן מאליו:
החברה הישראלית זקוקה לחיסון.
כשפרץ משבר הקורונה, הייתה הרגשה שאולי הפעם, כיוון שמדובר באויב משותף שאינו מבחין בין אדם לאדם, החברה הישראלית תילחם בו ביחד. בלכידות. אולם עד מהרה למדנו כי השסעים בחברה הישראלית ״גברו״ על הסולידריות.
הקורונה החמירה את הפערים, את אי השוויון, והיציאה מהמשבר הופכת למאתגרת יותר.
זו המשימה המרכזית של הממשלה הבאה. לטובת כולנו, אני מקווה שהיא תבין את זה, וראשיה יעסקו פחות בעצמם, ויותר בנו.