בין הארצי למקומי- האם לא הגיע הזמן לתקן את שיטת הבחירות?

גדעון סער, יו"ר מפלגת תקווה חדשה: "מי שמרוצה מהכיוונים שהמדינה הולכת היום – יצביע לנתניהו על מנת שימשיך לכהן כראש ממשלה. החלופה השלטונית היחידה שיש לנתניהו זו "תקווה חדשה" בראשותי. כל השאר ניסו לעשות זאת אינספור פעמים, ביחד ולחוד. זו השאלה שעומדת בפני הבוחר הישראלי- או המשך שלטונו של נתניהו או תקווה חדשה בראשותי".

"אנחנו שמים על השולחן שלושה עקרונות לשינוי בשיטת הבחירות ושיטת הממשל. מרכיב ראשון הוא הגבלת הכהונה לראשות הממשלה ל-8 שנים לכל היותר. נכון לתחום את כהונת ראש ממשלת ישראל, שזו הכהונה הקשה ביותר בעולם. זה יהיה החוק הראשון שנעביר. גם בשלטון המקומי צריך להכניס מרכיב של הגבלת כהונה לשתי קדנציות ל-10 שנים ואפשרות לקדנציה שלישית המותנית בתמיכה של רוב התושבים. כל מערכת צריכה להתחדש ולהתרענן".

סער הוסיף כי הוא חושב שצריך לשלב מרכיב של בחירה אזורית: "הבחירה האזורית מאפשרת בחירה ישירה, מקנה כוח לאזרחים ומחברת להליך הדמוקרטי. היום הודענו על צירופו של ראש עיריית אילת לרשימה שלנו, והוא יהיה הח"כ הראשון בישראל שיגיע מאילת. במדינת ישראל יש חוסר שוויון שמתבטא בהבדלים משמעותיים, גם סוציואקונומיים, ויש הבדלים דרמטיים בייצוג בין החלקים היותר מבוססים לחלקים היותר מרוחקים. ההצעה איננה לשיטה אזורית מוחלטת- אנו מבינים את יתרונות השיטה היחסית במובן של הייצוגיות, ולכן הצענו (מודל של) 60-60, אך זהו נושא לדיון". 

"הנקודה השלישית נוגעת להעברת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי. זהו חלק מכל רפורמה חיונית היום בשיטת הממשל, וזועק עכשיו במשבר הקורונה. זה (העברת הסמכויות) צריך להיות בהרבה מאוד תחומים, כולל בתחום החינוך".

כשנשאל האם כדאי לליכוד לפנות לשאר ראשי הערים, אגב הצטרפותו של ראש עיריית אילת לרשימה והמרכיב האזורי במפלגה, השיב סער: "כל יום שיעבור ימצאו פחות, אז השאלה באיזה שלב יעשו את הספירה הזאת. אנחנו מדינה חופשית, רבים מראשי הרשויות של הליכוד, כמו חברי הליכוד, חשים תחושות קשות מאוד לנוכח ההתנהלות הקיימת בתנועה ובמדינה, והדבר הזה לא יכול שלא לבוא לידי ביטוי. אנשים רוצים תקווה חדשה, חוו תחושה קשה של אכזבה".

בנוגע לסערה בוועדת חוקה עקב אי-אישור תקנות הסגר, אמר סער: "התקוממתי נגד המבנה המעוות של חוק הקורונה, שמאפשר לתקנות להיכנס לפועל בלי אישור ופיקוח פרלמנטרי ולעקוף את הוועדות הפרלמנטריות באמצעות הגעה למליאת הכנסת. אלה מבטאים חוסר הבנה שההליך הפרלמנטרי, בוודאי במשבר ארוך כמו משבר הקורונה, הוא חלק מבנייה של אמון הציבור. לכן, הממשלה שגתה כשהיא הלכה על מודל כוחני. לכן גם באופן אישי לא תמכתי בחוק הקורונה הגדול והגשתי הסתייגויות. כשראיתי שמבנה הפיקוח הרטרואקטיבי יוצר מציאות של חותמת גומי, התפטרתי בחודש אוקטובר מחברותי בוועדת חוקה של הכנסת, למעלה מחודשיים לפני שהודעתי על עזיבתי את הליכוד. זה אחד הסממנים של הכישלון של הממשלה לנהל את משבר הקורונה".

בפתח הדברים, אמר: "הדיון סביב רפורמות בשיטת הממשל היה משותק שנים רבות. היום יש הבנה יותר רחבה בציבור הרחב, גם בעקבות משבר הקורונה והמשבר הפוליטי המתמשך שהשיטה הקיימת לא עובדת וצריך לשנות אותה, בהסכמה רחבה ככל שזה אפשרי".

מאיר יצחק הלוי, ראש עיריית אילת: "בבוקר זה, אני מאוד מתרגש להיות חלק מהתנועה "תקווה חדשה" בראשות גדעון סער. שמח להיות חלק מהחבורה הנפלאה שאני מקווה שתוביל בהמשך את מדינת ישראל למחוזות שהיא כה זקוקה להם בעת הזו.

"בתוך המשבר הפוקד אותנו, אנחנו רואים אנדרלמוסיה, בין היתר כי לא קשובים לשלטון המקומי, שהוכיח שהוא יודע לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר. אני מקווה שאוכל לסייע מספסלי הכנסת לערי הפריפריה. אין ספק שיש ניכור זועק לשמיים בין הבוחר שנמצא בכל מקום במדינת ישראל לבין מי שיושב בבית הנבחרים. אנשים לא מכירים את הדמויות שמנהלות אותם היום, והתסכול וחוסר האמינות גדולים. היכולת בשיטה המשולבת לחבר את ציבור הבוחרים לנבחרים בזמינות ובנגישות גבוהות יותר היא מתכון להצלחה בכל הקשור להיבט השלטוני".

סיגל מורן, לשעבר ראש המועצה האזורית בני שמעון: "רוב המצביעים נמצאים במרכז הארץ, וכשזה המצב – יש לכך משמעות כמעט אופרטיבית ביום יום. נוצר סוג של קיפוח מתמשך.

"נכון שיירדו סמכויות מהשלטון המרכזי לרובד האזורי, ובתקופת הקורונה ראינו את המשמעות של זה. יש משמעות רבה למידת הקשר היומי של נבחרי הציבור לתושבים שלהם. שיטה שתביא לידי ביטוי בצורה טובה יותר את הייצוגיות של נבחרי הציבור את האזור שלהם, תעשה צדק ותביא קול הרבה יותר נכון ורלוונטי של האזרח. בעיניי, הדברים כרוכים אחד בשני".

אופיר פינס, לשעבר שר הפנים, ראש המכון לחקר שלטון מקומי באונ׳ ת״א: "שיטת הבחירות הישראלית היא הכי מיושנת בעולם, ורוב הדמוקרטיות כבר לא משתמשות בה. עלינו לשתף את כל תושבי המדינה בסיפור הדמוקרטי. בעיניי, זה סוג של הפרטת הריכוזיות והכוח שנמצא בידי ראש הממשלה. אני גם לא אוהב את השריפים המקומיים, כשמישהו מייצג אזור במשך 10 קדנציות. זו בדיוק אותה הגבלת כהונה שגדעון סער דיבר עליה. כלומר, שתי קדנציות או מספר מסוים של שנים, גם בנציגות המקומית, כדי שלא יהיו לנו שריפים שמשתלטים על אזור ומביאים אותו למקומות הזויים, כפי שלעיתים ראשי ממשלות לוקחים אותנו למקומות הזויים. השיטה המעורבת של בחירות ארציות ומקומיות מייצרת איזונים ובלמים, פוליטיקה אחרת שמאפשרת גם למשול וגם להיות ייצוגי באופן הרבה יותר טוב".

פרופ' גדעון רהט, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "כבר שני עשורים אנחנו חושבים שהשיטה בישראל היא שיטה קיצונית, מאחר ואינה כוללת אלמנט אישי או אזורי. בחלומי, ראיתי שיטת בחירות בה כל הארץ מחולקת לאזורי בחירה רב נציגיים, בה מכל מחוז נשלחים 7-17 נציגים, תלוי בגודל המחוז. אני מציע שהחלק הארצי יעמוד על 60 מנדטים, אבל יש כאן הזדמנות פז להגדיל את הכנסת ולחלק 90 מושבים ל-12 אזורי בחירה - כנסת של 150 איש שתוכל לייצג את הציבור ותשתלב ברעיון שצריך לבזר את העוצמה במדינת ישראל".