ציונות ודמוקרטיה - 25 שנים לרצח ראש הממשלה יצחק רבין

להלן עיקרי הדברים (לפי סדר הדוברים):

ראש המחלקה למפעלים ציוניים, ההסתדרות הציונית העולמית, דרור מורג: "הימים האלה אינם ימים קלים לאיש במדינה. אנחנו מתכנסים כאן היום בשיאו של משבר הקורונה, אחד המשברים החמורים ביותר בתולדות מדינת ישראל. אך ברקע המשבר הכלכלי והבריאותי, נראה כי מדינת ישראל נמצאת גם בשיא המשבר החברתי שלה. ההסתה, הפילוג והקרע מעולם לא היו קשים יותר ועמוקים יותר. יום הזיכרון המתקרב לזכרו של יצחק רבין הוא מועד ראוי לכנס זה. 25 שנים עברו מאז הרצח ולא למדנו דבר. בפוסט שפרסמנו לקראת הכנס נכתבו תגובות קשות כנגד רבין, בעד תאוריות קונספירציות שונות ובעיקר המון בורות ושנאה. אין הוכחה גדולה מזו לגודל המשבר ולצורך בתיקון עמוק.

"כשהציבור הישראלי מאבד אמון ברשויות החוק, כשהציבור הישראלי מאמין שההנהגה הפוליטית שלו היא האחראית העיקרית להסתה, כשהציבור הישראלי מאמין שרצח פוליטי הוא עניין של זמן - זאת קריאת השכמה למנהיגים שלנו, תתעוררו מיד - מדינת ישראל בסכנה. ככה בדיוק נראית התפרקות של מדינה דמוקרטית. לא כך חלמנו שתראה המציאות".

יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד (יש עתיד-תל"ם): יו"ר האופוזיציה, ח"כ יאיר לפיד: "הקואליציה הבאה תשנה את כל מה שאי פעם חשבנו על הפוליטיקה הישראלית ועל גבולות הגזרה שלה. כל הפסילות הישנות, לא קיימות יותר. בסוף הקואליציה הבאה תוקם על ידי אנשים, אם אנחנו חפצי חיים, שיודעים להגיד "הנה רשימת הדברים שצריך לעשות בשביל לטפל במגיפה, הנה רשימת הדברים שצריך לעשות בשביל לטפל בכלכלה" וזהו. כל נושא אחר לא רלוונטי כרגע. ברגע שאלה גבולות הגזרה, יכולים להיות יהודים וערבים וחרדים וחילוניים, כולם, ימין ושמאל ומרכז.

"אני אומר שוב, בל"ד לא. אבל איימן ואריה דרעי ונפתלי בנט וניצן הורוביץ, כולם יש להם הורים שהקורונה מאיימת עליהם, כולם יש להם ילדים שאין להם בית ספר. כל האנשים האלה הם שותפים פוטנציאליים בממשלה עתידית אם אני אקים אותה. (...) "נפתלי ואני יודעים לעבוד ביחד. כשנדע מה המספרים ומה התוצאות ואיך זה מתגבש, גם נוכל לדבר איך יראה שיתוף הפעולה".

על החברה החרדית: "יכולתי בארבעה ימים של עבודה תקשורתית מרוכזת, להיות עכשיו עם 25 מנדטים שמתוכם שישה הם על הכעס שיש בציבור הישראלי על החרדים. עשיתי החלטה לא לעשות את זה, כי זה לא נכון לחברה הישראלית כשמשתוללת מגיפה, כי בנקודה הזו בעצם אנחנו צריכים את הלכידות החברתית שתעזור לנו להילחם".

שרת העלייה והקליטה, פנינה תמנו שטה בעניין ההפגנות: "מה שקורה פה מצריך בדק בית רציני ומקבלי ההחלטות יצטרכו לעשות רפורמה רחבה בכל מה שקשור למשטרת ישראל. עלינו לשאול את עצמנו שאלות - מהם התנאים לקבלת שוטר, מה המדיניות בכל מה שקשור להפגנות.המחאה של יוצאי אתיופיה התמקדה באלימות המשטרתית, לאחר ששוטר ירה בסלמון טקה ז"ל. אנחנו צעקנו את נושא האלימות המשטרתית, אך לצערי, התשובה שקיבלנו מהחברה הישראלית מכל הקצוות היא 'איבדנו אתכם'.

"מי שאמונים לאכוף את החוק צריכים לדעת שבידיהם היכולת לשלוט על גובה הלהבות. ביכולתם של מקבלי ההחלטות לנתב את ההפגנה למקומות יותר טובים. כולנו צריכים לעשות חשבון נפש, אבל מי שצריך לעשות ראשון חשבון נפש אלה מקבלי ההחלטות, כאשר אומרים גייס חמישי או בוגדים. אנחנו רואים איך רף הרגישות שלנו להסתה ולאלימות בחברה הישראלית הולך וגדל. זה כבר לא גיבורי מקלדת, אנשים פשוט נהיו אלימים".

על המערכת הפוליטית: "אני מאוד מכבדת את אסף זמיר, אבל לא הסכמתי עם הצעד שהוא עשה, אני חושבת שזה לא היה נכון. אבל מכאן לחשוב שאין בכחול לבן אחדות ושהיא נחלשה, אני חושבת שלא. אנחנו מאוד חזקים פנימה, ואין לי ספק בכלל שגם נקצור את הפירות החוצה כאשר נגיע לרגע האמת שיהיו בחירות לכשיהיו. אנחנו פשוט עושים את מה שאנחנו מאמינים שנכון לחברה הישראלית ולמדינת ישראל ויש לזה מחיר".

המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר: "לנו כחברה וגם כמערכת משפטית יש חובה להתמודד בצורה יעילה עם אותה תופעה שמכונה הסתה. 25 שנה אחרי, עלינו לשאול את עצמנו האם אותו לקח אכן נלמד והופנם. העניין המשפטי בעיניי מאוד חשוב, אבל זה בלם שהוא קו גבול שאם הגענו אליו, אז זו עדות לכך שהמצב בעייתי ולא בריא. האתגר שמונח לפתחנו הוא חברתי וחינוכי- איך אנחנו כחברה מקימים לתחייה את היכולת לקיים שיח חברתי על השאלות הכי טעונות שמשסעות את החברה הישראלית מאז הקמתה.

(...) "היועץ המשפטי לממשלה הוא יעד להתקפות הכי בוטות שהיו אי פעם בהיסטוריה הישראלית מבחינת המוסד. מצד אחד, כשהיו הפגנות במשך שבועות וחודשים ארוכים, גם הוא אישית וגם המוסד כמוסד, פעל כדי לאפשר את רוחב חופש ההפגנה מתוך הבנה שהזכות להפגין היא חלק אינהרנטי והכרחי בחברה דמוקרטית, גם כשזה מכוון אליך. באותה נשימה, צריך להקפיד על כך שכללי המשחק ישמרו ושזה לא יגלוש לשחיקת הלגיטימיות של פעילות המוסדות האלה.

"כשם שאנחנו מכבדים ופועלים כדי לאפשר לרשות המבצעת להגשים את המשילות שלה ולכנסת כמשקפת את הריבונות לחוקק ולהגשים את רצון העם, גם לרשות השופטת וגם למערכת המשפטית יש תפקיד. כן, ביקורת שיפוטית לבקר את ההחלטות, לשים רסנים, לבלום היכן שצריך, להרים דגל ולהציב תמרורים. סינרגיה בין המוסדות היא זאת שמבטיחה את האיזונים והבלמים בדמוקרטיה. השחיקה שאנו עדים לה זהו אתגר שצריך להטריד לא רק את המערכת המשפטית, אלא את כולנו כאזרחים בחברה דמוקרטית שאנחנו רוצים שתבריא. המשמעות היא לכבד את פעילות המוסדות ולא לנסות להשחיר או לתייג אותם או להטיל בהם דופי פוליטי, בגלל שפעילותם מתבצעת בצורה עניינית ונתקלת באתגרים קשים ולא פשוטים מאישי ציבור".

מתוך הפאנל יוצרים בין סאטירה להסתה: נדב אבקסיס, סטנדאפיסט: "יש מערכונים שאמורים לבעוט בך. לי יש בעיה עם זה, כי אני מסתכל על חלק מהמערכונים והם משכנעים את המשוכנעים. השמאלנים אומרים "וואו, איזה אומץ", והימנים מעבירים ערוץ. אני מחפש את האמצע, ללטף ואז בסאבטקסט, אנשים יבינו. אני משתמש המון בסטיגמות. אם פוליטיקלי קורקט ימשיך עוד ועוד, לא יהיה על מה לצחוק. אם היה מערכון שמדבר על קודשי הדת, ונתניהו היה מדבר ואומר שראה אותו והצחיק אותו, ולא העליב אותו, אנשים היו מגיבים כמוהו".

נועה רוטמן, תסריטאית: "ברגע שכותבים ויוצרים, אתה עושה זאת מתוך הפצעים שלך. אצלי אין הפרדה בין הפצעים הלאומיים לאישיים. היכולת שלנו להכיל בוטות וביקורת קריטית לשפיותנו ולעוצמתנו הדמוקרטית. התפקיד שלנו כתרבות הוא לא רק לעשות נעים בגב, אלא לנקוט עמדה ביקורתית.

נטלי מרכוס, מיוצרי הסדרה "היהודים באים": "אי אפשר ללכת על ביצים. אני לא רוצה לפגוע בכוונה, אבל כשנוגעים במקומות עמוקים ומחטטים בפצעים, זה כואב. זה תפקידה של סאטירה. זה כואב גם לנו. הגדולה של הדור שלנו הוא רצח רבין, וזה האירוע שיש לנו הכי הרבה מערכונים עליו. בעונה האחרונה, הפכנו לכלי ניגוח באיזשהו ריב פוליטי שהוזן משיח מאוד אלים שקיים כיום בחברה הישראלית, מוקצן ולאומני מאוד. מתוך הדבר הזה, נחתנו כפרי בשל לידי גורמים יותר דתיים. כשהולכים על קצה תהום, כמו שאנחנו מנסים, לפעמים מחליקים פנימה".