70 שנות מדינת לאום יהודית - כיצד רוכבים על הנמר?

הכנס השנתי של סדנת הלאום במכון הישראלי לדמוקרטיה, עסק בשאלות היסוד של הלאומיות הישראלית, היחס למיעוטים ותפקידם של המוסדות הלאומיים.

ד"ר שוקי פרידמן, מנהל המרכז ללאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה פתח ואמר, כי: "יש להיות מודעים ללאומיות ולסיכויים ולסיכונים הכרוכים בה. פרץ של לאומיות בהוויה שלנו עלול להיות מסוכן, בדיוק כמו מה שקורה בטורקיה".

להלן עיקרי הדברים:

יחס מדינת הלאום למיעוטים:
פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "הטרגדיה בישראל באה לידי ביטוי בכך שיש פער עצום בין התביעה המינימלית לשוויון לאזרחי ישראל הערבים שרוב הישראלים מסכימים איתה, בין ציפיית האליטה הערבית שמדינת ישראל תוגדר כמדינת כל אזרחיה, ובין המציאות. הטרגדיה היא הפער בין המינימום שאנחנו הרוב מוכנים לתת ולא נותנים, למקסימום שהערבים רוצים ואנחנו לא יכולים לתת".

פרופ' יפעת ביטון, המכללה למנהל: "עיקרון השוויון לא עובד בפועל. יש היום התנגדות לעיקרון של המונח הזה שקוראים לו שוויון, לא רק כלפי הערבים אלא גם כלפי האתיופים, המזרחים, הנשים והפליטים. הפתרון והמושג המארגן שיכול לחלץ אותנו מעיקרון השוויון הוא יסוד המתינות".

מוחמד דרוואשה, המרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה: "לטעמי ישראל צריכה להיות מדינת הלאום של העם היהודי ומדינת כל אזרחיה, ולא מדינת כל לאומיה או מדינה דו לאומית. יש ויכוח בנושא הזה בחברה הערבית אבל אני מוכן לקבל על עצמי את המונח הזה ולקבע את עצמי כמיעוט נצחי, מתוך הסתכלות פרגמטית על המקום שבו נמצאת החברה הישראלית. זאת בהנחה שתתקיים מדינה פלסטינית בנפרד. כדי לתת ביטוי למיעוט ולהפוך את המדינה גם למדינת כל אזרחיה צריך לתת ייצוג קטן וסמלי- למשל בשינוי קטן בשולי הדגל או לקבוע שנשיא המדינה יהיה תמיד יהודי אך יהיה לו סגן ערבי".

ד"ר אסף מלאך, המכללה למדינאות: "השינוי הקטן שאני הייתי עושה בחברה הישראלית למען הלאומיות הוא לחזק את האתוס היהודי על ידי הפיכת מדינת הלאום היהודית לדמוקרטית במובנה הפשוט כפי שהבינו אותו לאורך רוב תולדות המחשבה הפוליטית. כלומר: שלטון העם שבא לידי ביטוי על ידי הכרעת הרוב שהיא השיטה היחידה להגיע להסכמה".

ח"כ לשעבר, חיים (ג'ומס) אורון: "יסוד הציונות היא היכולת להתנהל כיהודי חילוני וזה מה שנעלם פה. הציונות נתנה תשובה למדינה שבה יוכלו לקיים את האתוס היהודי חילונים ודתיים, כל אחד בדרכו".
תפקידם של המוסדות הלאומיים:

סלי מרידור, לשעבר יו"ר הסוכנות היהודית: " חשיבות המוסדות הלאומיים נובע מכך שחלק ניכר מהעם היהודי יושב בתפוצות. יהודי בתפוצות שלא רוצה לברוח מהיהדות לא יכול לברוח מישראל, היא משפיעה עליו אם ירצה או לא. בנוסף, יחד עם יהדות התפוצות הכוח של העם היהודי גדול בהרבה וחיוני לשמור על העוצמה המשותפת".

פרופ' רון שפירא, נשיא המרכז האקדמי פרס: "יש הצדקה לקיום המוסדות הלאומיים, משום שכשישראל הוקמה כמדינה ריבונית, היה חשוב לה לשמור על זיקות העבר לרצף המשפטי שקדם להקמתה. ישראל הוקמה גם מכוח זכותה הטבעית וההיסטורית אבל גם מכוח הכרזת האומות המאוחדות, שהכירה בהקמת הריבונות כחלק מההתחייבויות שניתנו בזמן שפעלו המוסדות הלאומיים שלנו ללא שהייתה קיימת מדינה. במוקדם או במאוחר המוסדות הלאומיים יתמזגו בריבונות הישראלית וזה צריך לקרות לאחר שגבולות מדינת ישראל יקבעו, ושההכרה במדינת ישראל כמדינת לאום אתנית תהיה מעשה עשוי" .

פרופ' אלה בלפר, אוניברסיטת בר-אילן: "במסמכי קק"ל כתוב באופן מפורש שקק"ל יכולה לחזק רק את הציונות במקום לחזק את המדינה, והסוכנות היהודית יכולה לחזק רק את הקשר עם העם היהודי, אבל פוגעת בעיקרון האזרחות. לכן, המוסדות מטשטשים את הרעיון המדיני. הם מאתגרים את המושגים: שוויון, דמוקרטיה ואזרחות.

הגדרת מושג הלאומיות:
פרופ' עזר גת, אוניברסיטת תל אביב: "מה שגרם לתחיית הלאומיות הישראלית היא התחייה בפועל של המיתוסים".

פרופ' אורן יפתחאל, אוניברסיטת בן גוריון: "ההגדרה העצמית כיום של מדינות לפי החוק היא הגדרה טריטוריאלית. לישראל יש בעיה בהקשר הזה, משום שמדינה יהודית לא מאפשרת באופן עקרוני את הכניסה של לא יהודים לתוך התחום. הערבים אזרחי ישראל ששונים בהגדרה העצמית שלהם הופכים בהקשר הזה לאזרחים מדרגה ב', ועל אחת כמה וכמה הפלסטינים שבגדה המערבית".

פרופ' חדווה בן ישראל, האוניברסיטה העברית: " ללאומיות פנים מוסריות רבות, אך גם פנים מכוערות כמו גירושים ואפליות. הלאומיות הופיעה לצד אידיאולוגיות אחרות שמיועדות לתיקון עולם ונביאיה הכירו בזכויות החירות של כל המדינות וחשבו שתשרור אחווה ושלום- אך זה לא מה שקרה בהכרח".

פרופ' אלכס יעקובסון, האוניברסיטה העברית: אי אפשר להילחם בלאומנות מתוך עמדה אנטי לאומית. מי שנתפס כשולל את הלאומיות של העם שלו, אין לו סיכוי לשכנע שיש להתייחס בכבוד לזהות הלאומית של עם אחר. כך למשל, השוק המשותף האירופי שהפך לאיחוד האירופי הביא תועלת רבה, אך במקביל יצר כרסום בלאומיות של המדינות השונות".

שיחה בשניים: יאיר שלג, חוק במכון עם חברי קבוצות מיעוט בחברה הישראלית:
ישראל כהן, עיתונאי באתר החרדי כיכר השבת: "החברה החרדית היום לא מורכבת מגוון אחד. יש חרדים ששולחים את הילדים שלהם לחינוך ממלכתי- אלו אנשים שרואים את עצמם כחרדים ישראלים, וזו תופעה הולכת וגוברת. מכיוון שהלאום מבקש להחליף את הדת בראשיתו, זו בעיה עבור החרדים.

שירין נאטור-חאפי, מנהלת התיכון הערבי בלוד: "הגיע הזמן שאנחנו כערבים נצא מהמאניה דפרסיה ונכיר בכך שיש פה מדינה יהודית. בתור מיעוט, אם אנחנו חפצי חיים ורוצים לדאוג לילדים שלנו, צריך ליצור סיפור משותף. זו חובה גם שלנו כערבים וגם של הרוב היהודי. אני לא מייצגת את כל הערבים, אבל אני מאמינה שרוב הערבים רוצים לקבל הכרה ולהיות חלק מהמרקם האזרחי פה. אני לא רוצה שהפלסטיניות שלי תהיה על חשבון הישראליות של אף ישראלי ציוני או שהמוסלמיות שלי תהיה על חשבון היהדות של אף יהודי".

ברהנה נגסי, מבקש מקלט מאריתריאה: "אני מרגיש שעם ישראל מקבל אותי, אבל החוקים לא מקבלים אותי. אני מרגיש כאדם שקוף, פחות ממיעוט. אנחנו רק רוצים לחיות בכבוד ומדינת ישראל, לא מאפשרת לנו את זה, למרות שלדעתי העם היהודי צריך להיות דוגמא בתחום הזה".