רשת ביטחון לעצמאים בעיתות משבר | טיוטה

משבר הקורונה ומלחמת חרבות ברזל השפיעו רבות על העובדים בישראל, ועל העצמאים בפרט. עצמאים דיווחו על מידת פגיעה כלכלית גבוהה יותר בממוצע, כאשר עיקר הפגיעה הייתה במשקי הבית בעלי הכנסה נמוכה. על מנת לסייע לעצמאים שנפגעו, המדינה נדרשה לייצר מנגנונים שנתקלו בשורה של אתגרים וכשלים, שהתבטאו בסיוע איטי ומוגבל מבחינת האפקטיביות שלו. כתוצאה מכך, האפקטיביות של המענקים בתקופת הקורונה בהפחתת העוני בקרב עצמאים הייתה נמוכה בהשוואה למענקים שניתנו לשכירים. מעבר לכך, היעדר מנגנון מוסדר יוצר אי־ודאות בקרב עצמאים ומביא לפגיעה נוספת בהם, וכן עלול להביא ליעילות נמוכה יותר של ההוצאה הממשלתית.

הסיבה העיקרית בגינה עצמאים אינם זוכים בשגרה להגנה סוציאלית באבטלה היא החשש שמנגנון מעין זה יוצר לעצמאים תמריצים שליליים לעבודה, יותר מאשר לשכירים, וכן עלול לגרום ללקיחת סיכונים לא־מידתית. עם זאת, כאשר מדובר במשבר כלכלי חיצוני החששות האמורים מופחתים במידה ניכרת, והפגיעה כתוצאה מאי־קיום מנגנון פיצוי גבוהה, כאמור. ברמה הבינלאומית, משבר הקורונה הדגיש אצל קובעי מדיניות את הצורך בהרחבת רשתות הביטחון לעצמאים. בפרט, סקירה בינלאומית מעלה כי בלגיה, ספרד ואיטליה יצרו תשתית קבועה למנגנוני סיוע לעצמאים בעיתות משבר כלקח ממשבר זה.

בשילוב הממצאים בין הניתוח התיאורטי, הסקירה הבינלאומית והניסיון המצטבר בישראל, אנו ממליצים להקים גם בישראל תשתית קבועה לרשת ביטחון סוציאלית לעצמאים בשעת משבר. זאת, לצד קווים מנחים למדיניות כזו לצורך מענה יעיל, אפקטיבי ומדויק.