חסמי תרבות ארגונית בהטמעת מדיניות ממשל פתוח

דוח המחקר שלפנינו דן בדפוסי פעולה פנים-ארגוניים המהווים חסם בקידום מדיניות ממשל פתוח. במרכזו עומדת השאלה אילו אתגרים מציבה מדיניות ממשל פתוח המבקשת לקדם עקרונות של הנגשת מידע, שקיפות ושיתוף ציבור לפני פקידי ממשל ופוליטיקאים.

המענה המפורט על השאלה מתבסס על הספרות המקצועית הרלוונטית, על ניתוח כתבות מן העיתונות, על מידע מכנסים ועל שיחות וראיונות עומק חצי מובנים עם שישה אנשי מפתח בארגונים ובמשרדים הממשלתיים הרלוונטיים לקידום מדיניות הממשל הפתוח. הבחירה לערוך ראיונות מאפשרת להתחקות אחר האופן שבו שחקנים מבפנים תופסים, מפרשים וחווים את החסמים הארגוניים בקידום של תהליכי מדיניות ממשל פתוח.

המסמך מזהה שלושה חסמים עיקריים במימוש העקרונות של מדיניות הממשל הפתוח:

1. טריטוריאליות/סגירות ארגונית. הכוונה למבנה המסוים של ארגונים בירוקרטיים שמקשה על קידום התיאום ושיתוף הפעולה בין זרועות השלטון.
2. אופן ניהול הידע ושימורו. חמישה גורמים עומדים בדרכו של המאמץ לקדם את השקיפות וההנגשה של המידע השלטוני: (א) "סודיות" הידע הבירוקרטי (ריבוי טפסים, הליכים ופרוצדורות מורכבות אופף את התהליך הבירוקרטי בחשאיות ובסודיות שסותרות במהותן את החתירה לשקיפות); (ב) הבחנה בין סוגי הידע (מאפייניו הייחודיים של הידע הסמוי/ההקשרי לעומת הידע הגלוי והמקודד והקושי בניהולו ובהסדרתו); (ג) "כפל הפנים" של השקיפות; (ד) טכנולוגיה מיושנת ודיגיטציה לא אחידה; (ה) חשש בממשל ממדידה של תפוקות וביצועים.
3. תפיסת שיתוף הציבור כ"הפרעה" וכ"רעש למערכת". כאן מדובר בחשש של עובדי ממשל מפרשנות "לא נכונה", מביקורת ציבורית ומפגיעה ביעילות בצד החשש מאיכות נמוכה של תשומות האזרחים במיזמי שיתוף. תפיסה זו מעכבת את קידום העיקרון של שיתוף הציבור בתהליכי קבלת החלטות.

הורידו את דוח המחקר המלא