יהדות וזכויות אדם

שורשיו של השיח המקובל בעולם המודרני על זכויות האדם נטועים עמוק במקרא, בספרות חז"ל, בהלכה ובאגדה היהודית לדורותיה. הערכים ההומניסטיים המודרניים מעוגנים היטב בעולם הערכים של התורה. מצוות רבות ופרטי הלכות והנהגות נגזרות מהם, ולכן הדיאלוג בין התרבות הכללית לבין המקורות היהודיים עשוי להיות פורה ומועיל ביותר. מה שנראה לעתים כעימות בין ערכי היהדות לערכים הליברליים וההומניסטיים נובע ממתח שקיים בתוך עולמה של היהדות עצמה.

יש בתורה שתי מערכות ערכים: האחת מיוסדת על תפיסת האדם כ"צלם אלוהים"; האחרת, שגם לה שורשים רעיוניים עמוקים ונוף הלכתי רחב, היא המערכת של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", הרואה בעם ישראל עם שנבחר לשאת משא ייחודי של תרי"ג מצוות ואשר ייעודו לשמש מופת ודוגמה לאנושות כולה. מערכת הערכים האוניברסלית, הכלל־אנושית — של צלם אלוהים שבאדם — ומערכת הערכים הפרטיקולרית, הלאומית — של ממלכת כוהנים וגוי קדוש — הן שני קטבים בעולם ההגות וההלכה היהודית. המתח המאתגר והמפרה שבין שני הקטבים האלה אינו ניתן לפתרון חד־משמעי, אלא הוא יסוד דיאלקטי החורז את כל ההוויה היהודית לדורותיה, מראשית קיומו של העם בימי המקרא ועד ימינו אלה. שום בירור של זהות יהודית אינו שלם בלא הבנה מעמיקה של המתח שבין שני הקטבים הללו. כל דיון בנושא יהדות וזכויות אדם מחייב הכרת הדרכים שפילסה ההלכה במרוצת הדורות בשאיפה לעצב אורחות חיים שייתנו ביטוי הולם והוגן לשני הממדים הללו בחייו של היחיד ובחייו של העם כולו. הקמת מדינת ישראל והגדרתה כמדינה יהודית ודמוקרטית מציבות את אתגר ההתמודדות הדיאלקטית בין "ממלכת כוהנים" ל"צלם אלוהים" במוקד השיח על זהותה של הישראליות והיהודיות בימינו.

הרב ד"ר יהודה ברנדס הוא ראש בית המדרש של בית מורשה בירושלים, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה במכללת הרצוג.