מדד הדמוקרטיה הישראלית 2010

חלק ראשון: מדד הדמוקרטיה 2010

בחלק זה בוחן המדד את מצב הדמוקרטיה הישראלית לפי שורה של מדדים כמותיים מוכרים. התכונות הבאות לידי ביטוי במדדים נבחנו על פי שני צירי השוואה: האחד - איכות התפקוד והביצוע של ישראל בהשוואה ל-35 דמוקרטיות אחרות בעולם והאחר - ביצועי ישראל בעבר ובהווה. ברוב המדדים הבין-לאומיים ישראל מדורגת מיד לאחר הדמוקרטיות הוותיקות, בסמוך לדמוקרטיות החדשות של מזרח אירופה, מרכז אמריקה ודרום אמריקה. מסתבר שבשנים האחרונות לא חלו שינויים גדולים בדירוגה הכללי של הדמוקרטיה הישראלית - מצבה היחסי לא השתפר, אך גם לא הורע. מאידך, חולשות רבות של הדמוקרטיה הישראלית קשורות בהיבט הזכויות. למשל, שיעור האסירים הגבוה ביחס לאוכלוסיה משתלב עם הליקויים בשלטון החוק, שאיכותו נופלת מהמקובל במדינות המערב והוא עומד על 208 אסירים ל-100,000 תושבים. בנושא זה ישראל ממוקמת במקום 28 מתוך 36 מדינות, בין צ'כיה לפולין.

במדדי השוויון המגדרי חלה אמנם בשנים האחרונות ירידה בדירוגה היחסי של ישראל אך היא עדיין ממוקמת בתחום זה מעל רוב הדמוקרטיות החדשות.

במדד היציבות הפוליטית ישראל מדורגת במקום האחרון בשורת הדמוקרטיות שנבדקו. ישראל מקבלת ציון גרוע במיוחד בתחום השסעים החברתיים, אשר ואינם מתמתנים. השיפור העיקרי נרשם במדדים המוסדיים, בעיקר בעקבות השיפור בציוניה של ישראל במדדי המשילות. במדדי השחיתות של המערכת הפוליטית לא חלו שינויים בולטים בהשוואה לשנת 2009.

חלק שני: סקר הדמוקרטיה 2010

חלק זה מציג ומנתח ממצאים של סקר דעת קהל (מדגם כלל מרואיינים יהודים וערבים) שנערך במרס 2010 והתמקד בהערכות ובעמדות של הציבור כלפי מימוש הדמוקרטיה בישראל, מידת התמיכה בה ושביעות הרצון ממנה. בצד התמיכה הרחבה בטענה שישראל צריכה להישאר מדינה דמוקרטית, הציבור הישראלי נוטה לאפיין את הדמוקרטיה הישראלית כחלשה ולא יעילה. הפתרון המועדף הוא שלטון ריכוזי יותר.

• רוב המשיבים בסקר (60%) מעריכים את היתרונות שיש במנהיגות חזקה, הפותרת (בעיניהם) בעיות ביעילות. הרוב מעדיפים משטר מומחים (59%), שיקבלו החלטות המבוססות על שיקולים מקצועיים ולא על שיקולים פוליטיים.
• הישראלים מאוכזבים ממידת ההשפעה הנמוכה על מדיניות הממשלה של העדפותיהם כפי שהשתקפו בהצבעתם בבחירות. לכך מתלווה אכזבה מתפקוד המוסדות הנבחרים וחוסר אמון בכנסת ובמפלגות. כבעבר גם השנה צה"ל זוכה לאמון גבוה של הציבור הישראלי (81%). מוסד נשיא המדינה ממשיך לשפר את תדמיתו, והשנה יש רוב המביע אמון רב בנשיא המכהן (70% תמיכה).
• 86% מהציבור היהודי (76% מכלל הציבור) סבורים שהחלטות גורליות למדינה צריכות להתקבל ברוב יהודי.
• 53% מציבור זה גם סבורים שהמדינה רשאית לעודד הגירה של ערבים אל מחוץ למדינה.

מאז פרסום מדד הדמוקרטיה הראשון (2003) נצפים פערים מובהקים בין דעותיהם של היהודים הוותיקים לאלה של העולים מחבר המדינות. מתברר שככלל, העולים הללו הם אחת הקבוצות הפחות ליברליות בציבור הישראלי.

חלק שלישי: עקרונות דמוקרטיים במבחן המעשה

• הציבור בישראל, כמו במדינות דמוקרטיות רבות אחרות, תומך במוצהר במשטר הדמוקרטי: 81% מכלל הציבור מסכימים עם הקביעה העקרונית ש"דמוקרטיה היא אמנם לא משטר מושלם, אבל היא יותר טובה מכל צורת שלטון אחרת". על אף התמיכה העקרונית הזו, יותר ממחצית מכלל הציבור (55%) תומכים באמירה ש"מצבה הכללי של ישראל היה הרבה יותר טוב אילו היו פחות מתחשבים בכללי הדמוקרטיה ויותר מקפידים על שמירת החוק ועל הסדר הציבורי". פילוח התשובות על פי השיוך הפוליטי העצמי של המרואיינים היהודים על הרצף שמאל-ימין מראה הבדלים בין הקבוצות: 60% מקרב הימין תומכים באמירה זו בהשוואה ל 50% מהמרכז ו-49% מהשמאל. כלומר, בקרב תומכי הימין יש נכונות רבה יותר לוותר על כללי הדמוקרטיה משיש בקרב תומכי המרכז והשמאל, אם כי גם במחנות אלה יש מיעוט ניכר המוכן לכך.
• התפלגות התשובות על השאלה "איזה ציון מגיע לדעתך לדמוקרטיה הישראלית, כאשר 1 הוא לא מספיק ו-10 הוא מעולה?" מלמדת כי הציבור היהודי מעניק לדמוקרטיה הישראלית את הציון הממוצע 5.4. מתוכו, ציבור העולים מחבר המדינות מעניק לה ציון מעט גבוה יותר - 5.6. הציון הממוצע שנותן לדמוקרטיה הישראלית הציבור הערבי הוא נמוך יותר ועומד על 5.1.
• הציבור חצוי ביחסו לקביעה שבעבר הייתה ישראל דמוקרטית יותר משהיא היום. בקרב היהודים שיעור המתנגדים לאמירה זו עומד על 47% ועולה על שיעור התומכים בה (39%). באשר לחוקה: 65% מכלל הציבור מעידים כי הנושא חשוב להם. בקרב הציבור היהודי 69% סבורים כך, לעומת 45% בלבד מהמשיבים הערבים.

ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: בכלל הציבור הישראלי השיעור הגבוה ביותר - 43% - מצביעים על שני חלקי ההגדרה כבעלי חשיבות שווה, 31% מגדירים את הרכיב היהודי חשוב יותר, ורק 20% מגדירים כך את הרכיב הדמוקרטי.

חופש הדת וחופש הביטוי: העמדה השכיחה לגבי שתי הזכויות היא שהן מיושמות במידה המתאימה (כ-41% בשני המקרים). ואולם כאשר מדובר בזכויות האדם, 39% סבורים שהן מיושמות פחות מדי.

אמון במוסדות: רק מעט יותר ממחצית מכלל הציבור הישראלי כיום - 54% - אומרים שיש להם אמון מלא או חלקי בבית המשפט העליון, לעומת 44% שאומרים בגלוי שאין להם אמון בו.

• במשטרה מביעים אמון מלא או חלקי כ-41% בלבד מהמשיבים.
• במפלגות: 72% מכלל הציבור מעידים על עצמם שאין להם אמון בהן. ואולם רוב גדול (63%) מתנגד לדעה שבימינו המפלגות אינן נחוצות ואפשר לפיכך לבטלן.

הרעיון שאזרחות היא מעמד חוקי משווה הופנם בציבור הישראלי באופן חלקי בלבד. 51% מכלל הציבור מצדדים בשוויון זכויות מלא בין יהודים לערבים. חלוקה של הציבור היהודי על פי דתיות מעלה שככל שעולה מידת הדתיות, עולה גם ההתנגדות להשוואת הזכויות בין יהודים לערבים: 33.5% בלבד מהחילונים מתנגדים לכך, לעומת 51% מהמסורתיים, 65% מהדתיים ו-72%(!) מהחרדים.

• כמעט שני שלישים (62%) מהיהודים סבורים שכל עוד ישראל נמצאת בסכסוך עם הפלסטינים, אסור להתחשב בדעות של הערבים אזרחי ישראל בנושאי חוץ וביטחון. כשני שלישים (67%) מהציבור היהודי סבורים כי אין לאפשר לקרובי משפחה מדרגה ראשונה של ערבים להיכנס לישראל במסגרת איחוד משפחות.

שוויון בהקצאת משאבים: רוב המשיבים בכלל הציבור (55%) חושבים שצריך להקצות ליישובים היהודיים משאבים רבים יותר מליישובים הערביים. רק מיעוט (42%) אינם מסכימים עם קביעה זו. בציבור היהודי - בימין יש רוב ברור שמסכים עמה (71%), בעוד שבמרכז מסכים עמה רק מיעוט (46%), ובשמאל מיעוט קטן אף יותר (38%). בפילוח על פי דתיות נמצא כי בקרב החרדים מסכימים עם קביעה זו 51%, בקרב הדתיים- 45%, בקרב המסורתיים - 28% ובקרב החילונים -  18% בלבד.

שוויון במימון שירותי דת: מתברר כי המצב כאן טוב יותר: 39% מכלל הציבור תומכים במימון שווה ו-35% מתנגדים. אם מתבוננים רק בציבור היהודי מתברר כי שיעור התמיכה בשוויון במימון שירותי דת עומד על 41%, בהשוואה ל-33% מתנגדים. כאשר מדובר במימון שוויוני של בתי הספר התמיכה מגיעה ל-54%, לעומת 26% מתנגדים.

בחינת מידת הסובלנות של ישראלים יהודים כלפי שכנים "אחרים" (עולים מרוסיה; חרדים; מתנחלים לשעבר; זוגות הומוסקסואלים; עובדים זרים; ערבים; אנשים בעלי פיגור שכלי; חולי נפש הנמצאים בשיקום בקהילה; עולים מאתיופיה; מי שאינם שומרים שבת וחג) מעלה כי:

• השכנות המפריעה להם ביותר היא השכנות עם ערבים (46%), לאחר מכן, ובאותה המידה, עם חולי נפש בשיקום ועם עובדים זרים (39%). שכנות עם זוג הומוסקסואלים מפריעה ל-25%, עם חרדים - 23%, עם עולים מאתיופיה - 17%, עם מי שאינם שומרים שבת וחג - 10% ועם עולים מחבר המדינות - 8%.
• הציבור הערבי מתברר על פי נתוני הסקר כסובלני פחות בהשוואה לציבור היהודי כאשר מדובר בשכנות עם "אחרים". כאן השכנים הבלתי רצויים ביותר הם זוג הומוסקסואלים (70%), חרדים (67%) ומתנחלים לשעבר (65%). ה"נסבלים" ביותר בעיניהם כשכנים הם העובדים הזרים (48%).
• 72% מכלל הציבור סבורים כי הדמוקרטיה הישראלית נפגעת מגידול הפערים בחברה.
• 54% מהציבור היהודי מתנגדים לטענה שיש לקבוע בחוק עונשים למי שמדבר נגד הציונות. 50% גם מסכימים עם הקביעה שחשוב לאפשר למפלגות לא ציוניות להשתתף בבחירות.
• רוב קטן של המדגם היהודי - 51.5% - מסכים עם הקביעה שרק עולים חדשים שהם יהודים על פי ההלכה זכאים לקבל באופן אוטומטי אזרחות ישראלית. בקרב היהודים הוותיקים 59% מסכימים עם הקביעה הזו, בעוד שבקרב העולים מחבר המדינות מסכימים עמה רק 34.5%. פילוח התשובות בציבור היהודי על פי הגדרה עצמית של דתיות מעלה כי בקרב החילונים תומכים בהדרתם של הלא יהודים 41%, בקרב המסורתיים - 63%, בקרב הדתיים - 79% ובקרב החרדים - 88%.
• בקרב הציבור היהודי יש קונסנזוס כמעט מלא - 82% - שיש לתת טיפול חירום רפואי חינם בלי להתחשב בשאלה אם יש או אין לחולה ביטוח רפואי. בציבור הערבי, לעומת זאת, תומכים בדעה זו רק 40% מן המשיבים.
• אשר לשלילת הזכות לבחור ולהיבחר מחייבי גיוס שלא שירתו בצבא, מצאנו הבדלים גדולים בין המגזרים: 56% מקרב הישראלים היהודים הוותיקים מסכימים עם הרעיון, ואילו מקרב העולים מחבר המדינות 62% אינם מסכימים. בבדיקה על פי הגדרה עצמית של מידת הדתיות נמצא כי 76% מקרב הציבור החרדי שוללים את הרעיון.

גם השנה - כמו בשנים עברו - מאבחן סקר מדד הדמוקרטיה אופטימיות בהתייחסות הציבור לעתיד המדינה. אף שרוב הישראלים מודאגים מאוד מהשחיתות, איבדו אמון בפוליטיקאים ומשוכנעים שבעוד שנים אחדות תפרוץ מלחמה נוספת, הם ממשיכים לרצות להתגורר בישראל, גאים במדינתם ומרגישים שייכים לקולקטיב הישראלי.

• מדד הדמוקרטיה 2010
• English Abstract
• קובץ SPSS