מיומנויות בשוק העבודה בישראל: תמונת רוחב וניתוח הפערים

השילוב של פיתוחים טכנולוגיים, גלובליזציה מואצת ושינויים במבנה המשק הביא בעשורים האחרונים לתמורות גדולות בביקוש לעובדים ולעובדות ובמשימות הנדרשות מהם, וגם במאפייני ההכשרות וההתמחויות שהעובדים והעובדות עוברים. עקב כך, המפגש בין הביקוש למיומנויות מצד המעסיקים לבין ההיצע מצד העובדים, המתקיים בשוק העבודה, לא יוצר שיווי משקל יציב: המשימות שהעובדים נדרשים להן משתנות לעיתים תכופות, בעוד המערכות האמונות על ההכשרה של העובדים לצורכי השוק רחוקות מלעמוד בקצב. כפועל יוצא, שוק העבודה מתאפיין בפערים בולטים בין סל המיומנויות הנחוץ למעסיקים לבין הסל שיש לעובדים להציע.

כדי להתמודד עם בעיה זו, נדרש אבחון של המצב: מהן המיומנויות הנחוצות ביותר בשוק העבודה ומהן המיומנויות הנחוצות פחות? היכן נמצאים הפערים הגדולים ביותר בין כישורי העובדים לבין הדרישות בפועל במקומות העבודה? האם ובאיזו מידה המיומנויות הנדרשות דומות בין קבוצות האוכלוסייה?

שאלות אלו עומדות במוקד מחקר זה. כדי לספק תשובות השתמשנו במגוון נתונים עשיר, וערכנו שני סוגים של ניתוחים: (1) בחנו את חשיבות המיומנויות בהיבט המשקי באמצעות נתונים פרטניים בדבר משלחי היד השונים בשילוב נתוני תעסוקה; (2) ניתחנו את המיומנויות הנחוצות מנקודת מבטם של העובדים ואת הפערים שהם מזהים באמצעות סקר עובדים ייעודי. השילוב של שני הניתוחים הללו מצביע על כמה ממצאים מרכזיים:

המיומנויות הדרושות הנפוצות ביותר במשק הן מיומנויות בינאישיות ואנליטיות "רכות", כמו הבנת הנשמע, יכולת ביטוי בעל פה, ידע בשירות ועבודה בצוות. מיומנויות אלה רלוונטיות לשיעור גבוה מאוד של העובדים במשק. לעומת זאת, המיומנויות הדרושות פחות הן המיומנויות הפיזיות, כגון מיומנות ידנית או כוח מתפרץ. ממצאים אלה משקפים שינויי עומק ארוכי טווח, המקבלים ביטוי גם בשוקי עבודה בכלכלות מתקדמות אחרות.

על פי דיווחי העובדים, עיקר הפערים בין רמת המיומנות שברשותם לבין הרמה הדרושה לביצוע עבודתם נוגע למיומנויות השפה האנגלית, מיומנויות במחשבים ובאלקטרוניקה, וכן מיומנויות מתמטיות. אומנם מיומנויות אלה דרושות לביצוע של חלק מוגבל ממשלחי היד במשק, אך בקרב העובדים הנדרשים למיומנויות האלה, יש שיעור גבוה של בעלי כשירות בלתי מספקת: כחמישית מהעובדים מדווחים על כישורים חסרים במיומנויות מתמטיות לעומת הנחוץ להם, כשליש דיווחו על פערים ברמת המיומנות בכישורי מחשבים ואלקטרוניקה, וכרבע מהעובדים דיווחו על כשירות נמוכה מהנחוץ לעבודה במיומנויות בשפה האנגלית.

השכלת העובדים קשורה בבירור לסוגי המיומנויות הנדרשות מהם בעבודה. עובדים בעלי רמת השכלה בסיסית מדווחים על מספר פחות של מיומנויות הנחוצות לביצוע עבודתם, אך מזהים תדיר פערים רבים יותר בין רמת הכשירות שלהם לבין הרמה הנחוצה להם. עם זאת, גם בקרב עובדים בעלי השכלה אקדמית ניכרים פערי מיומנויות, בעיקר ביכולות הביטוי בעל פה באנגלית ובמיומנויות במחשבים ובאלקטרוניקה.

הנתונים מראים מתאם הפוך מובהק בין רמת הדתיות לבין רמת המיומנויות בשפה האנגלית. בקרב העובדים הדתיים יותר שיעור נמוך יותר מדווח שמיומנויות באנגלית נחוצות לביצוע עבודתם. לצד זאת, בקרב העובדים שמיומנויות באנגלית נחוצות לביצוע עבודתם, ניכר שככל שהעובדים דתיים יותר, כך גדל שיעור המדווחים על רמת כשירות נמוכה מהנחוץ. ממצא זה נותר עקבי וברור גם אם מוציאים מהניתוח את העובדים החרדים.

שיעור המדווחים על כשירות נמוכה מהנחוץ בקרב החרדים הוא הגבוה ביותר בהשוואה לכל קבוצות העובדים האחרות במשק. מהממצאים עולה שאפילו בקרב החרדים המשולבים ביותר בשוק העבודה, עדיין ישנם פערים גדולים מאוד בין רמת המיומנויות שברשותם לבין הרמה הנחוצה להם בעבודתם.

יש שונות מועטה בלבד בסוג המיומנויות שעובדים בקבוצות גיל שונות מדווחים שהן נחוצות בעבודתם. עם זאת, מסקרי העובדים ניכר הבדל בין קבוצות הגיל בפערים בין רמת המיומנות הנמצאת לבין הרמה הנחוצה: פער דווח בקרב רבע מהעובדים המבוגרים שמיומנויות במחשבים ובאלקטרוניקה נחוצות להם, ובקרב חמישית מהמבוגרים שמיומנויות בשפה האנגלית נחוצות להם. הפערים בולטים פחות בקרב העובדים הצעירים.

המחקר מתמקד במיוחד במיומנויות ההיי־טק. ממצאי המחקר מאששים ממצאים קודמים שלפיהם רבים מעובדי הענף נדרשים ל"כישורי פיזה", ובהם מיומנויות קוגניטיביות, כישורים אנליטיים, מיומנויות חברתיות, או מיומנויות אישיות. מהנתונים אפשר ללמוד שמצד אחד, מיומנויות אלה נחוצות גם לרבים מהעובדים בשאר ענפי המשק, ובפרט לעובדים בעלי השכלה אקדמית. מצד אחר, ההבדלים בדרישות התפקיד בין עובדי ההיי־טק לבין העובדים בשאר הענפים מתמצים בעיקר במידת הנחיצות של כמה מיומנויות "קשיחות" אחרות, בפרט יכולות באנגלית, במתמטיקה, במחשבים ובאלקטרוניקה.

הממצאים מלמדים שהשקעה מערכתית בהקניית "כישורי פיזה" לעובדים בישראל היא השקעה טובה, כיוון שהיא מאפשרת להגדיל את המאגר הפוטנציאלי של עובדים בענף ההיי־טק, ואף משרתת גם את העובדים שבסופו של דבר לא ישתלבו בענף. ואף על פי כן, ניכר שמיקוד המאמץ המערכתי בהקניית המיומנויות הדרושות יותר מבחינת ביקוש במשק אינו מספיק: הפערים הגדולים בין המצוי לדרוש נמצאים דווקא במיומנויות הקשיחות, דפוס שבולט במיוחד בקרב קבוצות אוכלוסייה ספציפיות, כגון בעלי השכלה בסיסית, בקרב נשים ובקרב מבוגרים. על כן, הרחבת מעגל עובדי ההיי־טק כך שיכלול אוכלוסיות חדשות מחייבת מאמץ בהקניית מיומנויות שחורגות מכישורי פיזה.

מבחני פיזה הבינלאומיים שבחנו את כישורי התלמידים בגילי בית ספר מראים בעקביות שתלמידי ישראל נמצאים נמוך מאוד בדירוג מדינות ה-OECD בתחומים כמו מתמטיקה ומדעים, ובמידה פחותה גם בקריאה.

אחת מהדאגות שהנתונים הללו מעלים היא שהמשק הישראלי יתקשה להישאר תחרותי ברמה הבינלאומית אם לעובדיו לא יהיו הכישורים הדרושים לביצוע המשימות והמטלות בכלכלה העולמית המתפתחת. דאגה זו משתלבת בדיון על ההשפעות הצפויות של הבינה המלאכותית (AI) על המקצועות שייעלמו ועל המשרות שישתנו. הממצאים במחקר זה מצביעים על כך שכבר עתה, עוד בטרם הפכה ה-AI לכלי מרכזי בשוק העבודה, העובדים הישראלים סובלים מכישורים נמוכים במגוון מיומנויות חשובות. חוסרים אלה בולטים במיוחד בקרב קבוצות אוכלוסייה מובחנות, כגון עובדים בעלי השכלה בסיסית, מבוגרים, ובני המגזר הדתי. על כן חשוב שהדיון בדבר רפורמות באופן הכשרת העובדים בישראל יישאר מחובר לקרקע ולא יהפוך לדיון עתידני ותאורטי. בפני מערכות החינוך, ההשכלה הגבוהה וההכשרות המקצועיות עומד אתגר גדול של צמצום פערים במיומנויות שיש לעובדים בארץ כבר כאן ועכשיו.