חינוך אזרחי וחינוך לדמוקרטיה בישראל: ארגונים, תוכניות ואתגרים מרכזיים

היכן לומדים תלמידים ותלמידות להיות אזרחים בחברה דמוקרטית?

בישראל השאלה הזאת מאתגרת במיוחד – הן בשל המבנה המפוצל של מערכת החינוך, הן משום שאין בישראל מדיניות ברורה ועקבית בכל הנוגע לחינוך אזרחי וחינוך לדמוקרטיה, אף שראוי היה שמערכת החינוך הפורמלי תהיה המרחב המרכזי לקידום נושא זה. בשנות האלפיים מתבטא היעדר מדיניות מכוֶונת בתחומים אלו בהעדפת ערכים יהודיים, ציוניים ולאומיים על פני ערכים ליברליים ואוניברסליים, שהם התשתית הנדרשת לקיומה של חברה דמוקרטית, בוודאי בחברה מקוטבת כמו החברה הישראלית.

מחקר זה מציג את המדיניות ואת דרכי המימון המאפיינות את פעילות משרד החינוך בעת הזאת, המאפשרות מגוון של דרכי התקשרות בין המדינה לגופים חיצוניים המעורבים בפיתוח ובהטמעה של תכנים פדגוגיים גם בחינוך החברתי־ הערכי. ארגונים אלו מפעילים תוכניות בבתי הספר ועוסקים גם בחינוך אזרחי ובחינוך לדמוקרטיה. המחקר מתמקד בחינוך הממלכתי העברי ומתאר כיצד החינוך לערכים דמוקרטיים וליברליים נדחק לשוליים.

המחקר בוחן את הארגונים המבקשים לקדם חינוך אזרחי ומציג את האתגרים שהם מתמודדים עימם. המלצות המחקר מציעות דרכי פעולה הן ברמת הארגונים – כדי להרחיב מעגלי התלמידים הנחשפים לחינוך לדמוקרטיה; הן בזירת הכשרת המורים – כדי להפוך אותם לשותפים לקביעת מדיניות חינוכית בתחומים אלו בבית הספר ובכיתה.