מתווה עדכני למודל השירות הצבאי בישראל

מאז קום המדינה נתפס שירות החובה בצה"ל כמרכיב מרכזי באתוס "צבא העם" וכאחת החובות העיקריות של אזרחי ישראל. חובה זו נקבעה בראשיתה בשל הכרח ביטחוני. צבא החובה שימש מקור כוח האדם לביצוע המשימות השוטפות של צה"ל, וההכשרה שקיבלו החיילים בשירות החובה שימשה אותם גם לאורך כל שנות המילואים. בה בעת, שירות החובה היה הרבה יותר מכך: הוא נתפס כמבטיח את הסולידריות החברתית; שימש כלי לפיתוח חקלאי של ישראל; במסגרתו רכשו צעירים רבים השכלה; והוא פָּתח פֶּתח להשתלבות בחברה הישראלית של אוכלוסיות רבות.

אלא שהעוגנים המסורתיים שמודל השירות בצה"ל נשען עליהם נחלשו עם השנים, והם אינם יציבים היום כבעבר.

לנוכח הקשר הישיר בין מודל שירות החובה ומערך המילואים ולשירות הקבע, שינויים במודל שירות החובה מחייבים בחינה יסודית של ההשלכות של שינוי מודל שירות החובה על מערכי שירות אלו.

הגיעה העת למודל שירות חובה עדכני למדינת ישראל, שיהלום את נסיבותיה ואתגריה העכשוויים. גיבוש מודל כזה מחייב דיון ציבורי משמעותי. מחקר זה מניח חלק מן התשתית שנועדה לאפשר דיון זה.