איום ביטחוני ומשבר כלכלי

מזה כשנתיים מצויה ישראל בעימות עם הפלסטינים, עימות אשר מאפיינו העיקרי הינו השימוש בנשק הטרור כנגד אוכלוסייה אזרחית. איום הטרור גרם וגורם לשינוי בדפוסי ההתנהגות של אזרחי ישראל, במיוחד מאז "גלגולו" של טרור המתאבדים אל תוך תחומי הקו הירוק.

מאמר זה בוחן את השפעת הטרור על משתנים כלכליים שונים באמצעות מודל אשר בו נקבעים רמת הביטחון האישי (הנמדדת על ידי שיעור ההיוון הסובייקטיבי של הפרטים), ההוצאה לביטחון, רמת התוצר, הצריכה והחיסכון תחת רמה נתונה של איום ביטחוני. החידוש בגישה זו הינו בקשירה שבין הביטחון לבין משתנים מקרו כלכליים דרך השפעתו של הביטחון על התנהגות הפרטים. התעצמות הטרור מהווה גידול חיצוני באיום על הפרטים במשק. גידול זה באיום מוביל לשיווי משקל חדש בו רמת הביטחון האישי קטנה, ההוצאה הביטחונית גדלה, התוצר יורד וכן יורד שיעור החיסכון.

בחינה של נתוני המשק הישראלי בשנתיים האחרונות מצביעה על מגמות דומות. בשנת 2001 חלה ירידה של כ - 5% בתל"ג (הנמדדת ביחס לרמת התוצר אלמלא המופע של גל הטרור) ובשנת 2002 צפויה ירידה של 3%-5% נוספים. בנוסף אנו מבחינים בירידה בשיעור החיסכון.

בחינה של השפעת הטרור על שכבות שונות באוכלוסייה מצביעה על תהליך של הפרטה בחלק ממרכיבי הביטחון, אותם ניתן לרכוש (למשל, אבטחה בבתי ספר) או להשיג באמצעות שינוי בדפוסי ההתנהגות (למשל, הימנעות מתחבורה ציבורית). חתך הגילים, ההכנסה ומשלח היד של נפגעי הטרור, הנבחן במאמר, מבטא מגמת הפרטה זו.

הקשר הישיר שבין מופע הטרור לבין הפגיעה בתוצר מחייב בחינה של "העלות-תועלת" של אמצעי מיגון שונים, למשל גדר הפרדה. עלותה של זו הינה כ - 10% מהפגיעה השנתית בתוצר. עם זאת יש להימנע ממדיניות תקציבית לא מאוזנת עקב הגידול בהוצאה הביטחונית וזאת, ביו השאר, עקב האפשרות להימשכות של המצב הביטחוני הרעוע לאורך שנים.