חדשנות ארגונית-תהליכית בממשלה ובמגזר הציבורי

במציאות שבה חלק ניכר מן האתגרים הכלכליים-חברתיים בהווה ובעתיד מתאפיינים במורכבות רבה ובאי-ודאות מערכתית, חדשנות המעידה על חשיבה מחוץ לקופסה ומאתגרת פרדיגמות קיימות היא קריטית למגזר ציבורי רלוונטי ומותאם למאה ה-21.

ישראל נחשבת לאחת המדינות המובילות בעולם החדשנות הטכנולוגית (למרות ההאטה היחסית של מגזר ההיי־טק בחודשים האחרונים), ולא בכדי היא זכתה לתואר "אומת הסטארט־אפ" (start-up nation) ומהווה כר פורה לפיתוחים פורצי דרך רבים. עם זאת, נראה שדווקא במגזר הציבורי פעמים רבות "הסנדלר הולך יחף". אומנם בשנים האחרונות, הממשלה הובילה ותמכה במספר הולך וגדל של תוכניות אשר מטרתן להוביל לקידום חדשנות; ואולם דוח של ארגון OECD משנת 2020 שהתייחס למצב החדשנות במגזר הציבורי בישראל הצביע על כך שאף שקיימות יוזמות ספורות של חדשנות במגזר הציבורי בארץ, הן אינן תוצר של תרבות ארגונית סדורה. מרבית התוכניות הן פרי מאמצים ספורדיים של פרטים במערכת ויוזמות לא שיטתיות (שלא תמיד מצליחות להיטמע ולהגיע לקנה מידה נרחב) ברמת משרדי הממשלה (OECD, 2020).