אף על פי שחטא - ישראלי הוא?

האם אדם שנהג בחוסר נאמנות כלפי מדינתו זכאי להישאר אזרח שלה? השופט האמריקני ארל וורן טען כי 'אזרחות אינה רישיון הפוקע בגין התנהגות רעה'. בה בעת החוק הישראלי מסמיך את שר הפנים לבטל את אזרחותו של אדם 'אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל'. יש הקוראים להגביר את אכיפתה של סמכות זו לצורכי המלחמה בטרור.

מהם השיקולים המתגוששים ביניהם בסוגיה זו? כיצד יש לחשוב על הקשר בין האזרח למדינתו בתקופתנו? מה טיבה של חובת הנאמנות המוטלת על האזרח? מה בין נאמנות לבין פטריוטיות או אזרחות טובה? מהם הסיכונים והסיכויים הטמונים במתן סמכות שלטונית לשלילת אזרחות מטעמי חוסר נאמנות בכלל ובישראל בפרט? על שאלות אלו, שמקצתן מעסיקות מדינות מערביות בעיקר בתקופות משברים ביטחוניים, המחקר המוגש כאן מנסה להשיב.

המחקר עוסק במשמעותו הפילוסופית והמשפטית של המושג אזרחות; בוחן את הבדלי הגישה לשלילת אזרחות בשל חוסר נאמנות בין מדינות דמוקרטיות לבין מדינות לא דמוקרטיות; דן במעמד האזרחות בראי תורת הזכויות, דימוי המדינה למועדון ולמשפחה ותורת האמנה החברתית; ומנתח את ההצדקה לשלילת אזרחות בגין חוסר נאמנות בראי הדוקטרינה המכונה 'דמוקרטיה מתגוננת'. השינוי בחוק הקיים מוצע על סמך ממצאי הדיון בהיבטים הללו.