האם הכול כשר בהתמודדות עם הטרור?

גל הטרור של האנתיפאדה השנייה אילץ את ממשלת ישראל לנקוט אמצעים חריגים. אחד מהם, שהפך למדיניות חיסולים של ממש, מכונה "הסיכול הממוקד". האם אפשר, מבחינה משפטית ומוסרית, להרוג אדם החשוד בפעילות טרור על סמך מידע מודיעיני בלבד? שאלה זו היא רק אחת מני רבות אשר עליהן משיב פרופ' מרדכי קרמניצר במחקר שלפנינו. מסקנתו המרכזית היא שאף על פי שבמדיניות הסיכול הממוקד טמונים לעתים גם יתרונות, בכל זאת יש להוציאה לפועל כאפשרות אחרונה בלבד, ורק כלפי לוחמים או כלפי אלה המוגדרים בבירור אזרחים המשתתפים במישרין בלחימה. נוסף על כך יש ליישמה רק על פי הליכים ברורים.

 בפרק הראשון מבוא והערות מקדימות. בפרק השני מביא המחבר את העקרונות הכלליים העומדים בבסיס הסוגיה הסבוכה של הריגה מונעת בעתות שלום ובעתות מלחמה. הפרק השלישי דן בפעולות מניעה והגנה עצמית נגד ארגוני טרור ופעיליהם. בפרק הרביעי סיכום המחקר ומסקנותיו. למחקר מצורף נספח שעניינו מדיניות ההריגה המונעת בארצות הברית.

במהדורה המעודכנת נכלל הפרוטוקול של יום העיון שהתקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה באפריל 2006 בעקבות פרסומו של מחקר זה.