בחירת שופטים לערכאות עליונות

בכל הדמוקרטיות הליברליות בית משפט עליון עצמאי הוא רכיב חשוב בשמירה על מנגנוני הדמוקרטיה ועל זכויות הפרט והמיעוטים.

בישראל תפקידו של בית המשפט העליון חשוב במיוחד, מכיוון שהכוח הפוליטי בה מרוכז בידי "גרעין השליטה הקואליציוני" – קבוצה קטנה יחסית של פוליטיקאים השולטים בכלל הכוח הפוליטי: ממשלה וכנסת – ובהיעדר מנגנונים פנימיים או בינלאומיים המגבילים את כוחו של גרעין שליטה זה. ישראל ייחודית בעולם בריכוז כוח זה.

עצמאותו של בית המשפט העליון תלויה במידה רבה בעיצוב מנגנונים ראויים למינוי והדחה של שופטים. מנגנונים אלו צריכים להבטיח איזון בין עקרון אי-התלות והמקצועיות של השופטים לבין עקרון האחריותיות הדמוקרטית ושיקוף המגוון החברתי.

כדי לאזן בין עקרונות אלו ולהגשימם, דמוקרטיות בעולם אימצו מגוון של שיטות לבחירת שופטים. המשותף לשיטות אלו הוא שלממשלה העומדת בראש הרשות המבצעת אין שליטה בלעדית בבחירת השופטים בערכאה העליונה, וכמעט שלא קיימת בעולם הדמוקרטי כולו שיטת מינוי שופטים שבה לממשלה יש שליטה בלעדית כזאת.

במחקר זה נבדקו 42 מדינות החברות ב-OECD ומדינות נוספות מתוך הדמוקרטיות המובילות בעולם במדד הדמוקרטיה.

למחקר בהרחבה קראו כאן.