הרפורמה המוצעת במערכת בתי-המשפט

מערכת בתי המשפט בישראל הנה בעיקרה ירושה של המנדט הבריטי. מאז אמצע שנות השבעים לפחות, כורעת המערכת תחת נטל גדל והולך של עניינים המוגשים לטיפולם של בתי המשפט. לצורך מתן פתרונות לנטל העומס ולעיצוב מחדש של מערכת בתי המשפט מונתה ב- 1979 הועדה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון (אז) משה לנדוי, אשר כללה את השופט אהרון ברק, הד"ר שמעון שטרית ועורכי הדין יצחק אדרת ואליהו גיצלטר. מסקנותיה הוגשו בשלהי 1980 אך יושמו רק בחלקן.

ניסיונות נוספים להתמודדות חלקית עם העומס נעשו בשנים שלאחר מכן.

הניסיונות הואצו בתקופה האחרונה, בין היתר במינויה של הוועדה לבדיקת מבנה מערכת בתי המשפט הרגילים בישראל בראשות שופט בית המשפט העליון תיאודור אור, שיעודה "...להמליץ על השינויים הרצויים במערכת בתי המשפט הרגילים מבחינת מבנה המערכת, חלוקת הסמכויות בין הערכאות השונות ובתוך כל אחת מהן, וכן על השינויים המתבקשים הכרוכים בכך במגמה לייעל ולשפר את תפקודה של המערכת." כבר בפתיחת המסקנות הצביעה וועדת אור על חומרת בעיית העומס במערכת בתי המשפט והיותה מרכיב חשוב בעיצוב מערכת בתי המשפט. "איחור בקיום הדיון המשפטי או בהכרעה בו, עלול לגרום לעיוות דין ולפגוע בעשיית צדק."

נייר העמדה מציג את הצעדים השונים לעריכת רפורמה מקיפה במערכת בתי המשפט בישראל. מוצגים מסקנות וועדת אור והצעות החוק שנוסחו בצידה ובעקבותיה. מוצגים נתוני פעילות בבתי המשפט וניתוח הנתונים המצביעים על מאפייני עיקר העומס. מובאות הצעות קודמות לפתרון בעיית העומס בבתי המשפט (לרבות מסקנות וועדת לנדוי), סקירה של מערכת בתי המשפט במספר מדינות ומאפייניהן וכן עמדות בקהיליית המשפט הישראלית להערכת הרפורמה המוצעת.