השימוש בעקרון המידתיות במשפט הבין-לאומי

עקרון המידתיות (הפרופורציונליות) הוא עיקרון משפטי בעל חשיבות מרכזית בשיח החוקתי ובדין המינהלי של מדינות רבות. מכוח עיקרון זה, המנסה לאזן בין זכויות הפרט לבין האינטרסים של הכלל, מטילות שיטות משפט למיניהן הגבלות משפטיות חשובות על כוחו של השלטון. מטרתו של המחקר היא לבחון את מעמדו של עקרון המידתיות ואת אופן יישומו במשפט הבין-לאומי מתוך ההנחה שמתקיימת זיקה בין החלתו בדין המדינתי לבין החלתו בדין הבין-לאומי. הואיל והמשפט הבין-לאומי, כולו או מקצתו, הוא חלק מן הדין הפנימי הנוהג בישראל, אזי למעמדו של עקרון המידתיות בדין הבין-לאומי משמעות נורמטיבית מבחינת בתי המשפט בישראל. מעבר לכך ברור שיש יחסי גומלין רעיוניים, בלתי פורמליים, בין הדין המדינתי לדין הבין-לאומי. יחסי גומלין אלו מאפשרים לכל שיטה לשאוב השראה מרעיונות ודרכי ניתוח שהתפתחו בשיטות אחרות לצורך ההתמודדות עם בעיות דומות או בנות השוואה.

יתר על כן, בישראל שימש עקרון המידתיות בשנים האחרונות בסיס לכמה החלטות שיפוטיות חשובות הנוגעות ליישום כללי המשפט הבין-לאומי ההומניטרי בכל מה שקשור לתוואי גדר ההפרדה ולחוקיותן של פעולות סיכול ממוקד. ספרו של יובל שני מציע בחינה ביקורתית של התאמת הפסיקה הישראלית לתפיסות המקובלות בעניין מעמדו של עקרון המידתיות במשפט הבין-לאומי. מטרת הבחינה הביקורתית הזאת היא לאפשר הבנה טובה יותר של פוטנציאל השימוש בעיקרון ושל המגבלות הנורמטיביות והמתודולוגיות הנלוות לשימוש זה.