מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007

הלכידות החברתית הייתה מאז ומעולם ממאפייניה הבולטים של החברה הישראלית. בימים של שגרה, ובעיקר בתקופות של שבר, בלטו ערכים של הדדיות, סולידריות והתלכדות. אולם בשנים האחרונות, ובייחוד בחודשים שלאחר מלחמת לבנון השנייה, פשטו בישראל תחושות של עייפות, עלבון וסלידה מהתהליכים הפוליטיים בכלל ומהמערכת הפוליטית בפרט. הסיבות לשפל באווירה הכללית רבות ומגוונות. נוסף על הטרור והלוחמה המתמשכת עם הפלסטינים, תוצאות המלחמה בקיץ 2006 מדאיגות ישראלים רבים. עניין אחר, מעיק גם הוא, הוא הסלידה שהם חשים כלפי השחיתות הפושה, להרגשתם, בכל חלקה טובה. מידת שביעות הרצון משלטון החוק, מהשירות הציבורי ומההנהגה הפוליטית מצטמקת בהדרגה, שנה אחר שנה, והמתחים בתוך החברה מוסיפים להיות חריפים ורחוקים מאיחוי. די בנתון שעל פיו 80% מהנשאלים מודאגים, אפילו לפעמים, ממצבה הנוכחי של ישראל כדי לתאר את מצבה הרגיש של הדמוקרטיה הישראלית בשנת 2007. היא מצטיירת כנזילה ושבירה וכמבקשת חיזוק וטיפוח.

ובכל זאת אפשר למצוא גם נקודת אור בסקר הדמוקרטיה 2007. הסקר מראה שרוב האזרחים גאים מאוד בהיותם ישראלים, חרף התחושות הנוכחיות. יותר משהם גאים באזרחותם, הם משוכנעים בכוונתם להמשיך ולחיות במדינת ישראל בטווח הארוך. כאשר הם מטילים ספק בכך, 76% מהם תולים את הסיבות לספקנותם במצב הביטחוני ובמצב הכלכלי. רוב הציבור חש עצמו כחלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ובעיותיה ומוכן להילחם למען המדינה בעת הצורך. מרבית הנשאלים מגלים עניין בפוליטיקה ונוהגים לשוחח על עניינים פוליטיים עם חבריהם ובני משפחתם. בצד הגאווה והעניין במדינה, מצב הרוח של רובם טוב או טוב מאוד, והם מאמינים כי יוכלו להסתגל למצב הקיים. 74% נותנים אמון בצה"ל חרף תוצאות המלחמה בקיץ 2006, ורק 13% סוברים שיש להקטין את תקציב הביטחון. השאר מביעים דעה שיש להגדילו או להשאירו כפי שהוא.

ישראל מתאפיינת בשסעים חברתיים ואידאולוגיים עמוקים, וסוגיית היחסים בין הקבוצות באוכלוסייה נדונה בהרחבה בספר שלפנינו. 87% מהמשתתפים בסקר הצביעו על יחסים שאינם טובים, או אינם טובים כלל, בין היהודים לערבים בישראל; 79% אמרו שהיחסים בין עשירים לעניים במדינה אינם טובים; 66% גרסו כי היחסים בין דתיים לחילונים אינם טובים. מידת האמון שרוחשים האזרחים בישראל זה לזה נחלשה במידה ניכרת בשנים האחרונות; רק 31% מהציבור רוחשים אמון זה לזה. ועם זאת 65% מאמינים כי האנשים בארץ מוכנים לפשרות בנושאים החשובים להם כדי להגיע לבסיס מוסכם כלשהו שיאפשר לכולם לחיות כאן ביחד.

כבכל שנה התבקשו המשתתפים בסקר הדמוקרטיה 2007 לחוות את דעתם על מוסדות המדינה. מידת האמון שרוחש האזרח בישראל לפוליטיקאים נחלשה במידה ניכרת בשנים האחרונות. הנתון הבולט ביותר במדד 2007 מצביע על ירידה של 22% במידת האמון שהציבור נותן בראש הממשלה (21%) ביחס לאשתקד (43%). מידת האמון בכנסת ובמפלגות נותרה כבשנת 2006 - נמוכה ביותר. 86% מהנשאלים מציינים כי הדרך שבה הממשלה מטפלת בבעיות המדינה אינה טובה; רק 30% סומכים על הצהרות הדרג המדיני בענייני ביטחון; 70% מסכימים שפוליטיקאים אינם נוטים להתחשב בדעתו של האזרח ברחוב. הירידה הניכרת בשיעורי ההשתתפות בבחירות 2006 (63.5%) בהשוואה למערכות בחירות קודמות היא עוד ביטוי לאכזבה ולמפח הנפש של הציבור מן הממסד. כל אלה מדגישים את הפגמים ואת הליקויים בתפקוד המערכת הפוליטית הישראלית.

ואף על פי כן בהשוואה בין-לאומית נרשם שיפור במצבה של ישראל ביחס להערכות קודמות ובהשוואה למדינות אחרות. מנתוני מדד הדמוקרטיה 2007 עולה כי מתוך 20 המדדים הכמותיים שעודכנו, ב-9 חל שיפור במצבה של ישראל, וב-6 נותר המצב כפי שהיה בשנה שעברה. במדדים שחלה בהם הרעה ראוי להדגיש את מדדי השחיתות הפוליטית, שבהם ניכרת מגמה של הרעה בהערכה של ישראל בחמש השנים האחרונות. גם יעילותו של הממשל נמצאה חלשה בהשוואה בין-לאומית, ולכך יש להוסיף את היבט היציבות השלטונית, הזוכה שנה אחר שנה להערכות נמוכות בהשוואה למדינות אחרות.

בספר מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007: לכידות בחברה שסועה מובא דיון באשכול סוגיות שבמרכז השיח הציבורי בישראל: היחסים בין קבוצות בחברה ושאלות של סולידריות ולכידות חברתית. מדד הדמוקרטיה הישראלית 2007 אף מבקש, ככל המדדים שלפניו, לבחון את מידת חוסנה של הדמוקרטיה בישראל ואת מידת התמיכה הציבורית בה. השנה נרשמה ירידה ניכרת בשיעור המרוצים מאופן תפקודה: 66% הצהירו שאינם מרוצים מהאופן שבו הדמוקרטיה הישראלית מתפקדת - החמרה של 12% ביחס לאשתקד. ההשלכות של נתון זה ושל נתונים חמורים אחרים על המשטר הדמוקרטי בישראל צריכות לעורר תחושות של חוסר נחת בקרב העוסקים בפוליטיקה, אך לא רק בקרבם.