הספקן בחדר החדשות
כלים לסיקור עיתונאי במציאות מתעתעת
- מאת: צבי רייך, יגאל גודלר
- שנה:
- כריכה: רכה
- מספר עמודים: 93 עמ’
- מרכז: המרכז לערכים ולמוסדות דמוקרטיים
- מחיר: 78 ₪
בעזרת שילוב של סקירה עיונית והמחשות פרקטיות, הספר מראה כיצד ספקנות מושכלת ושיטתית מצד עיתונאים יכולה לסייע להם, תוך שהוא ממקד את העיתונאים בארבעה "מחוזות של ספקנות": ספקות במידע עצמו, ספקות במקורות שמסרו את המידע, ספקות בשיטות העבודה של ספקי נתונים, סקרים ומחקרים, ולבסוף הפרק הבלתי נמנע – ספקות בשיטות העבודה של העיתונאים עצמם.
הספר, פרי עבודת מחקר של ארבע שנים ושיחות עם עשרות עיתונאים ומומחים, מציע לעיתונאים כיצד לאמץ פרקטיקות של ספקנות מושכלת ושיטתית בשלבים שונים ובמצבים שונים של מלאכת הסיקור. הוא מציג את הספקנות לא רק כמכשיר למנוע טעויות והטעיות (או כפי שאומר זאת אחד החוקרים המצוטטים כ"גלאי בולשיט") אלא כאמצעי לשמירה על אוטונומיה עיתונאית מפני לחצים לא ענייניים של מקורות מידע, שיקולים מסחריים, ואפילו מפני קיבעונות של העיתונאי.
בעזרת שילוב של סקירה עיונית והמחשות פרקטיות, הספר מראה כיצד ספקנות מושכלת ושיטתית מצד העיתונאים יכולה לסייע להם, תוך שהוא ממקד את העיתונאים בארבעה "מחוזות של ספקנות": ספקות במידע עצמו, ספקות במקורות שמסרו את המידע, ספקות בשיטות העבודה של ספקי נתונים, סקרים ומחקרים, ולבסוף הפרק הבלתי נמנע – ספקות בשיטות העבודה של העיתונאים עצמם ובקבעונות שהם מפתחים עם השנים. לכל "מחוז" כזה של ספקנות מוקדש פרק בספר, וכל פרק כזה מלווה בסדרה של שאלות מעשיות נוקבות, המתאימות לכל ידיעה עיתונאית ולכל סיטואציה של סיקור כמעט.
הרעיון הוא, שבעולם שבו גורמים שונים מנסים להכניס לפיהם של העיתונאים סימני קריאה, הדרך להתמודד עימם היא דווקא בחיזוק סימני השאלה. עם זאת, בכוונת מכוון הספר נמנע מלהציע תשובות. זאת, מתוך ההבנה שרק העיתונאי, שמצוי בפרטי הידיעה, ואשר חתום עליה, מצויד בעמדה מקצועית ואתית לעשות זאת. בניגוד לספרים אקדמיים, הספר כתוב באופן מתומצת (94 עמודים) כשיחה בגובה העיניים, מתוך הבנה ואמפתיה למציאות הלא פשוטה שבתוכה פועלים העיתונאים.
הספר עצמו מתמודד עם שורה של שאלות מרתקות הנוגעות למצבה של התקשורת בישראל ובעולם:מדוע יכולת להתמודדות עם מורכבות היא אחת התכונות החשובות כיום לעיתונאים? מדוע האתגר העיתונאי כיום הוא התמודדות עם חצאי אמיתות יותר מאשר עם שקרים? והאם השיטה העיתונאית המרכזית לאיסוף מידע, הסתמכות על מקורות, פושטת את הרגל מרוב מניפולטיביות של המקורות?
על גב הספר, מופיעות המלצותיהם של עיתונאים בכירים ששני הראשונים ביניהם גם ליוו את תהליך הכתיבה: אילנה דיין (מערכת עובדה, ערוץ 2), עמוס הראל (הארץ), עמית סגל (חדשות 2), ירון לונדון (לונדון וקירשנבאום, ערוץ 10) וטל שניידר (בעלת הבלוג הפוליטי- "הפלוג").