דעת הקהל בישראל ותהליך השלום עם הפלסטינים

המסמך עוקב אחר מגמות בעמדות הציבור היהודי בישראל כלפי השלום עם הפלסטינים ובוחן אותן בהקשר של (א) מרכזיות הנושא בקרב הציבור היהודי הישראלי;(ב) מידת האמונה בפתרון הסכסוך; ו־(ג) שיעורי התמיכה בפתרונות אפשריים.

הניתוח מבוסס בעיקר על סקרי מדד השלום של התכנית ליישוב סכסוכים וגישור ע"ש אוונס שבאוניברסיטת תל אביב ושל המכון הישראלי לדמוקרטיה, וכן על נתוני סקרים אחרים במאגר הנתונים שלל מרכז גוטמן לסקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה.

• רוב השנים תפס השלום את המקום השלישי בסדר העדיפויות של הישראלים היהודים.
• מחאת קיץ 2011 כמעט שלא השפיעה על שיעור הסבורים כי השגת השלום עם הפלסטינים היא הנושא החשוב ביותר היום מבחינת מדינת ישראל. התחזקות הדרישות לצמצום הפערים החברתיים־כלכליים ולשילוב החרדים בשוק העבודה הייתה בעיקר על חשבון ייחוס חשיבות רבה ביותר לחיזוק הכוח הצבאי. במילים אחרות, ניכרת ירידה של ממש בחשיבותה של האג'נדה המדינית־ביטחונית.
• המאפיין הקשור ביותר עם הבחירה בשלום כיעד החשוב ביותר הוא הזדהות עם מחנה השמאל. גם חילוניות, השכלה אקדמית והכנסה גבוהה מאפיינות את המייחסים חשיבות עליונה לקידום השלום. הצעירים — פחות מהמבוגרים מהם — רואים בשלום יעד חשוב ביותר.
• בכל השנים תמך רוב הציבור הישראלי היהודי בניהול משא ומתן לשלום עם הפלסטינים. ואולם תמיד עלה שיעורם של מי שלא תמכו בתהליך אוסלו, ובעיקר של מי שלא האמינו בסיכוייו, על שיעור התומכים והמאמינים בו.
• בין דצמבר 2002 לספטמבר 2009 תמך רוב הציבור הישראלי היהודי, עקרונית, בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. עם זאת ברוב המדידות מאז יוני 2000 נראה כי רוב הציבור הזה אינו מאמין שפתרון שתי מדינות לשני עמים ישים קץ לסכסוך.

המסמך הוכן לקראת כנס שדרות, למושב "מלחמה ושלום חברתי — 'ההסכם עליו השלום'", 18 בדצמבר 2012, ונכתב בהנחיית פרופ' תמר הרמן מהמכון הישראלי לדמוקרטיה והאוניברסיטה הפתוחה.

הורידו את המסמך המלא