הבחירות בישראל 2015

הבחירות לכנסת ה- 20 נערכו ב- 17 במרץ 2015, רק מעט יותר משנתיים מאז נבחרה הכנסת ה- 19. תהליך התפרקותה של ממשלת נתניהו השלישית היה מהיר אך נותר לא מפוענח.

השסע הפוליטי של הזהות הקולקטיבית שעליו נסבה הפוליטיקה הישראלית מאז המהפך של 1977 שאב לתוכו זהויות וממדים אחרים, ובבחירות 2015 , ביטויָו בתעמולת הליכוד נעשו בוטים ומסיתים. הקבוצה הפוליטית האחרת- השמאל והשמאלנים - חוברה שוב ושוב אל הערבים: הן הערבים "בחוץ", בעיקר הפלסטינים ודאעש, והן הערבים "בפנים", כלומר אזרחי ישראל, ובייחוד נציגיהם הפוליטיים. אלה הוצבו מול קבוצת הזהות היהודית ומול ההזדהות הפוליטית עם הימין.

שסע זה עמד במוקד בחירות 2015 וחלק גדול מן המאמרים בקובץ זה נוגעים בו מנקודות מבט שונות: בנקודת המבט של הבוחרים עוסק מאמרם של מיכל שמיר, שירה דביר–גבירצמן ורפאל ונטורה; בנקודת המבט של התקשורת והסקרים עוסקים המאמרים של יריב צפתי ושל קמיל פוקס; ובנקודת המבט של המפלגות והתחרות בבחירות עוסקים מאמרם של אשר כהן ומנחם לזר וכן מאמרו של דניאל צוקר. נוסף על ההיבטים ההתנהגותיים והתקשורתיים, מאמרי הקובץ מנתחים את הבחירות ואת המערכת המפלגתית בישראל מנקודת מבט מוסדית. גם בהיבט זה ניתן לזהות סימנים ברורים לשיח המשסע, בכל הקשור לשינוי באחוז החסימה ובהשפעתו על הייצוג הערבי, ובכך עוסק מאמרם של רז איזנברג ולירן הרסגור.

רכיבים נוספים במערכת הבחירות ביטאו גם את רמת הפרסונליזציה הגבוהה של הפוליטיקה בישראל. מאמרם של שחף זמיר וגדעון רהט מתמקד בשימוש שעשו המפלגות והפוליטיקאים בבחירות אלה במרשתת, ובעיקר בפייסבוק. בנוסף, על ירידת כוחן של המפלגות הגדולות בישראל, הפיצול הגבוה בכנסת ורמת ניידות הקולות הגבוהה ניתן לקרוא בהרחבה במאמרם של עופר קניג ואור טוטנאור.