פחות תמורת יותר: חברי מפלגות בישראל

אילו תפקידים ממלאים חברי מפלגות בתקופה שבה מתחולל פיחות במעמדן של המפלגות? האם למרות מספרם ההולך וקטן חברי המפלגה עדיין נהנים מהשפעה גדולה, אפילו יותר מזו שהייתה להם בעבר? מי הם האזרחים שבוחרים להתפקד ולהפוך לחברי מפלגה? והאם הם מייצגים את מצביעי המפלגה שבה הם חברים?

מחקר המדיניות שלפנינו בוחן את שכבת חברי המפלגות בישראל. הוא בודק את הירידה במספרם עם השנים ומסמן את תופעות הלוואי הבעייתיות המלוות את סוגיית החברוּת המפלגתית בעידן הפריימריז והמפקדים ההמוניים — קבלנות קולות, חברות לא כֵּנה ופער בין המאפיינים של חברי המפלגה לבין מאפייני קהל מצביעיה.

על בסיס סקר ראשון מסוגו בקרב 1,210 חברי מפלגות מנותחים ביסודיות המאפיינים הדמוגרפיים של חברי המפלגות בישראל וערוצי הגיוס שלהם, עמדותיהם, היקף פעילותם ודפוסי ההתנהגות שלהם. כמו כן נעשית השוואה בין מאפייני החברים למאפייני הפורשים ובין הפעילים במפלגה לבין חברי המפלגה הרדומים, אלה הממעטים בפעילות מפלגתית או נמנעים ממנה כליל.

מה צופן אפוא העתיד לחברוּת המפלגתית בישראל כערוץ מרכזי של השתתפות פוליטית? נדמה שמוסד החברוּת המפלגתית הישראלי בדעיכה, ואף על פי כן, ולעת עתה, חברי המפלגות מחזיקים בידיהם השפעה לא מבוטלת, ולעתים אף קריטית, על ההליך הפוליטי ועל הזהות של נבחרי הציבור, לפחות במפלגות הגדולות. בהתחשב בכך מוצעת כאן עסקה בין המדינה לבין המפלגות הדמוקרטיות: המפלגות יקיימו דמוקרטיה פנימית, והמדינה תספק להן את המשאבים שיאפשרו להבטיח את איכותה של דמוקרטיה פנימית זו.