שלילת אזרחות: צעד מסוכן לדמוקרטיה

בהחלטה יוצאת דופן הורה בית המשפט המחוזי על שלילת האזרחות של עלאא זיוד, שהורשע בעבירת טרור. האם שלילת אזרחותו של אדם מהווה צעד התרעתי לגיטימי, או שמדובר בסנקציה עונשית קיצונית ופסולה? האם העובדה שמדובר בערבי היא מקרית? ומה ההשלכות של החלטה כזו?

בית המשפט המחוזי בחיפה שלל השבוע את אזרחותו של עלאא זיוד, המחבל שביצע את הפיגוע בגן שמואל באוקטובר 2015 ופצע ארבעה בני אדם.

בהחלטתו פירט השופט אברהם אלייקים את חשיבותה של ההרתעה והתמקד בכך שהמחבל הוגדר כ"בני דור ב' לאיחוד משפחות", אשר: "נמצאים במתח מובנה בין שתי נאמנויות או שתי זהויות״. עוד הוא הוסיף כי "מי שמחליט לפגוע באזרחי ישראל מוציא עצמו מכלל אזרחי המדינה״ וש"בהציבנו את הסיכונים מבני דור ב' לאיחוד משפחות לחיי תושבי מדינת ישראל, תועדף זכותנו לחיים על זכותו לאזרחות של מי שיבחר להפר אמונים למדינת ישראל ויבצע מעשי טרור בשטחה".

ראשית יש לומר: אזרחותו של אדם היא אחת מזכויות היסוד הבסיסיות שלו המהווה רכיב יסודי בזהותו העצמית. בשיח הזכויות מוצגת האזרחות כ"כזכות לזכויות", אשר נובעת משאר זכויות היסוד של האדם כגון חסינות מפני הסגרה, הזכות לקבל דרכון (שהוא תנאי למעבר בין מדינות והבסיס של חופש התנועה במישור הבין-לאומי), הזכות להיכנס למדינה, חסינות מפני גירוש, הזכות להצביע והזכות להיבחר (שהם התמצית של ההשתתפות בחיים הפוליטיים), והזכות לכהן במשרה ציבורית. לצד הענקת הזכויות כשהן לעצמן, האזרחות גם קושרת את הפרט למנגנון שמגן על זכויותיו. מי שנשללה אזרחותו מאבד אפוא לא רק את הזכויות הנלוות אליה, אלא באחת הופך מועמד לגירוש מהמדינה ומהקהילה ולמי שנתון לחסדיה ולגחמותיה של המדינה שאליה ייקלע. לא בכדי אוסר המשפט הבינלאומי על הותרת אדם ללא אזרחות.

אולם החלטת בית המשפט איננה בעייתית רק בשל חומרתה של הסנקציה ואף לא רק משום שמדובר למעשה בענישה כפולה המנוגדת לעקרון לפיו אין שופטים אדם שנית על אותה עבירה. מדובר בהחלטה בעייתית במיוחד משום שמרחף מעליה חשד שלולא היה מדובר במחבל ערבי היא לא הייתה מופעלת. קשה שלא לתהות האם גם אם היה זה יהודי ״המחליט לפגוע באזרחי ישראל״ הערבים, הוא היה נתפס כמי ש״הוציא עצמו מכלל אזרחי המדינה״. גם אם קיימת כבר הכרה בכך שצירוף המילים ״מחבל יהודי״ איננו מדע בדיוני, כשמדובר בסנקציות קצה כמו הריסת בתי משפחות ושלילת אזרחות, נדמה שאיש אינו סבור ברצינות, שתישקל הפעלתן על יהודים.

זוהי מדיניות מפלה ופסולה, והמנטרה לפיה את היהודים לא צריך להרתיע מקוממת ומשסעת חברה שגם כך קיטובה מאיים עליה לא פחות מאויביה מבחוץ. כאשר בוחר השופט להדגיש את נושא הנאמנות המוטלת בספק ולהציג את זכותם לחיים של תושבי מדינת ישראל אל מול הסיכונים מ ״בני דור ב׳״, הוא מעמיק קיטוב זה ופוגע בכך בחוסן החברתי שהוא קריטי עבור מדינות דמוקרטיות הנלחמות בטרור אשר תופסות עצמן כמכבדות זכויות אדם, וממילא מאיים על צביונה של מדינת ישראל ככזו.

כדאי אולי להזכיר כי במסגרת עתירה שהוגשה לשלילת אזרחותו של יגאל עמיר, קבע בית המשפט העליון שביטול האזרחות אמנם עשוי להוסיף להסתייגות החברתית ממעשהו של, אבל "אין די בכך כדי להצדיק שלילה של זכות יסוד, גם אם היא זכותו של רוצח. ברור כי אין זה בשל כבודו של הרוצח, שהוא מונח במקום בו הוא מונח, אלא בשל כבודה של הזכות״.

טבען של זכויות אדם הוא שהן ניתנות לאדם באשר הוא אדם. זאת ללא קשר לזהותו הלאומית. ראוי שכך תנהג המדינה גם כאשר על הפרק  שלילתן של זכויות אלה ואפילו אם מדובר במחבל שפל. המדינה יכולה להכניס אדם לכלא למשך כל תקופת חייו אם פשע ולשלול את חירותו, אך שלילת האזרחות היא צעד מרחיק לכת שעלול להפוך לתקדים מסוכן.

פורסם במקור ב"מעריב".