משנה המשחק האמיתי

עסקת שליט כמקרה מבחן לעניין תפקידם המרכזי של גורמי הביטחון בקבלת החלטות שנויות במחלוקת בתחום הביטחוני על ידי הדרג המדיני

בימים הקרובים תמלאנה עשר שנים לעסקת החזרתו לישראל משבי ארגון החמאס של גלעד שליט תמורת שחרורם של 1,027 אסירים ביטחוניים, בהם מאות מחבלים שנשפטו לתקופות מאסר ממושכות. שליט, חייל צה"ל בשירות סדיר, נפל בשבי ביום 25 ביוני 2006 ושוחרר ממנו ביום 18 באוקטובר 2011.

ברור לכל, כי בסוגיה זו, של החזרת שבויים תמורת מחיר נכבד, קיים מארג מורכב של שיקולים, המובילים לכיוונים מנוגדים בחלקם.

בין השיקולים כנגד ביצוע עסקאות מסוג זה: פגיעה בביטחון המדינה ובחיי אדם, הן כתוצאה משחרור מאסיבי של מחבלים לשטח והן כתוצאה מעידוד מחבלים פוטנציאליים נוספים לפעול, תחת ההנחה כי אם ייתפסו ישוחררו ממאסר בעסקאות דומות; קביעת רף או "תג מחיר" שלא ניתן יהיה לסגת ממנו במצבים עתידיים דומים; כניעה לסחטנות ארגוני טרור; שחיקת יכולת ההרתעה של המדינה; מתן תמריץ לארגוני הטרור לביצוע חטיפות עתידיות; חיזוק ארגוני הטרור הקיצוניים תוך החלשת הגורמים הפלסטיניים המתונים יותר; האדרת המחבלים המשוחררים תוך הפיכתם ל"גיבורים" או ל"סמלים" ומיצובם כהנהגה העתידית והמקצינה של ארגוני הטרור; פגיעה במעמדה של המערכת המשפטית שגזרה את דינם של המחבלים; פגיעה נוספת במשפחות הקורבנות של אותם מחבלים.

מן הצד האחר, ניתן לציין - בין השאר - את אלה: העיקרון הדתי-מוסרי בדבר פדיון שבויים; הערבות ההדדית; הציפייה כי המדינה תעשה הכול לשם השבת החיילים שנשלחו על ידה למשימתם בריאים ושלמים הביתה; שמירת המוטיבציה לשירות קרבי בצה"ל; פעולה מחויבת המציאות בדרך זו בהעדר חלופה אחרת (מבצעית) להביא לשחרור השבוי; החשש מפני הגעה לנקודה בזמן של אובדן קשר בלתי הפיך עם השבוי, כדוגמת מקרהו של רון ארד; ההכרה כי הפגיעה הצפויה בביטחון אינה כה משמעותית, בהתחשב בכך שבארגוני הטרור אין "ואקום" והם יפעלו ממילא לקידום פיגועים במידת יכולתם, אם לא באמצעות משוחררי העסקה אזי באמצעות אחרים.

לא למותר להזכיר לענייננו גם שני נרטיבים הקרובים זה לזה, אשר רווחים בצה"ל ואף בחלקים מסוימים בציבור הישראלי. הם נוגעים למסרים שנויים במחלוקת, המופנים כלפי חיילי צה"ל: האחד, קידוש ה"חתירה למגע" והלחימה הבלתי מתפשרת, גם במחיר מסירת הנפש; השני: התפיסה לפיה נפילה בשבי הינה התרחיש הגרוע ביותר האפשרי, גם בהשוואה לתרחיש של נפילה בקרב (מתקשר גם ל"נוהל חניבעל", שהתיר לכאורה לסכן חיי חייל כדי למנוע את חטיפתו). הדוגלים במסרים אלה יתנגדו, מן הסתם, לביצוע עסקאות החזרת שבויים, בעוד שהשוללים אותם - יתמכו בעסקאות כאלה.

קיומם של שיקולים כבדי-משקל לכאן ולכאן, מעורר שאלה מעניינת בדבר הדינמיקה המובילה - בסופו של יום - להחלטה של הדרג המדיני להימנע מקיום עסקה להחזרת שבויים, או לחילופין - להחלטתו לקיימה בכל זאת.

במסגרת מאמר זה, אבקש לטעון, כי הגורם לפעולה שהשפיע יותר מכל על עצם קיום עסקת שליט במתכונת שסוכמה, ובוודאי על עיתוי ביצועה, היה השינוי שחל בעמדתם של גורמי הביטחון בסוגיה.

בעת נפילת שליט בשבי שימש אהוד אולמרט כראש הממשלה והוביל קו תקיף כנגד שחרור בלתי מידתי של מחבלים במסגרת עסקאות להחזרת שבויים.למשל: "אולמרט: 'לא ניכנע לתכתיבי חמאס'; נועם שליט: 'רה"מ הנוכחי נכשל בתפקידו בנושא שחרור גלעד', אתר חדשות ערוץ 2 ושירות גלובס (17.3.2009) - www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000435003

בנימין נתניהו, שהחליף את אולמרט בתפקיד ראש הממשלה בתחילת שנת 2009, שמר בתחילה על קו זהה.

לאורך רובה המכריע של תקופת שהיית גלעד שליט בשבי, עמד יובל דיסקין בראש ארגון השב"כ. במהלך כהונתו השקיע דיסקין מאמץ מודיעיני ומבצעי משמעותי בניסיון לאתר את מקום החזקתו של שליט במטרה להביא לשחרורו בפעולה מבצעית, אך מאמץ זה לא הניב תוצאות, ודיסקין עצמו ראה בעניין זה אחד מכישלונותיו הבולטים.אהוד אולמרט, בגוף ראשון (2018), בעמ' 681. לצד זאת, הוא התנגד באופן עקבי לכל העסקאות שעמדו על הפרק, בהן היה כרוך שחרור של מחבלים בתמורה להשבת שליט.

מעניין לציין, כי באותה עת הציגו כמה מראשי השב"כ לשעבר (יעקב פרי, כרמי גילון ועמי איילון) דווקא קריאה להגמשת העמדה ולזירוז העסקה, מתוך מתן משקל לשיקולים ערכיים ותפיסה לפיה יכולה מדינת ישראל "לספוג" גם שחרור מחבלים "עם דם על הידיים".מיה בנגל, "ראשי השב"כ למען שחרור שליט", אתר nrg (10.8.2008) - www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART1/771/323.html קריאה זו לא הביאה לשינוי בעמדת דיסקין, לה היה שותף גם ראש המוסד דאז מאיר דגן ז"ל.רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים (מהדורה מעודכנת, 2011), בעמ' 590-589.

רבות נכתב ונאמר על אודות הלחץ הציבורי העז - אשר הופעל כלפי הדרג המדיני תוך הסתייעות ביועצי תקשורת ואנשי יחסי ציבור מקצועיים - למען שחרור "הילד של כולנו". נטען כי לחץ זה, הוא שהוביל לכאורה לקבלת ההחלטה בדבר קיום העסקה.למשל: נינה פוקס, " 'הילד של כולנו' וטראומת רון ארד: הלחץ בדרך לעסקת שליט", ynet (24.9.2021) - www.ynet.co.il/news/article/rklfrxyqy#autoplay; אבי יששכרוף, "הסודות מאחורי ההחלטה - והמחיר ששינה את מאזן הכוחות: עשור לעסקת שליט", אתר וואלה (9.10.2021) - news.walla.co.il/item/3464072 ואולם - כיצד ניתן להסביר את העובדה כי חרף אותו לחץ, שהתקיים באופן רציף ואינטנסיבי, נותר שליט בשבי במשך כחמש שנים וארבעה חודשים והוחזר ארצה רק לקראת סוף שנת 2011?!

תהייה זו מתחזקת לנוכח הפרסום המאוחר יותר, על כך שהמתווך הגרמני, שניסה לפעול באותה עת לקידום העסקה, הצליח להשיג את הסכמת החמאס לשחרורו של שליט כבר בסוף שנת 2009 - עת הלחץ הציבורי היה כבר בשיאו - בתנאים נוחים יותר מבחינת מדינת ישראל, בהשוואה לתנאים עליהם הוסכם בסופו של יום. אלא שהצעה זו נדחתה באותו שלב על ידי ראש הממשלה נתניהו, אשר הסכים לשחרור בתנאים גרועים יותר כעבור שנתיים.רונן ברגמן, "המשחרר", ידיעות אחרונות (24.9.2021) - www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-6005740,00.html ; אבי יששכרוף, "הסודות מאחורי ההחלטה - והמחיר ששינה את מאזן הכוחות: עשור לעסקת שליט", אתר וואלה (9.10.2021) - news.walla.co.il/item/3464072

האם ייתכן שרק בשלהי שנת 2011 הבשיל הלחץ הציבורי לכדי מאסה קריטית שהדרג המדיני לא יכול היה לעמוד עוד בפניה? תאורטית עשויה הייתה אפשרות כזו לבוא בחשבון, אלא שהנתונים בשטח אינם תומכים בה. אופי המחאה הציבורית לא השתנה, ובוודאי לא עלה מדרגה, בסמוך לאותו מועד דווקא.

יתירה מכך, יש הסבורים, הן ברמה הכללית והן קונקרטית בנוגע למהלכים לשחרור גלעד שליט, כי ככל שהלחץ הציבורי הפומבי היה גדול יותר - כך הקשיח הצד שכנגד את עמדותיו והגביר את דרישותיו, וכך - באופן פרדוקסלי אולי - הוביל אותו לחץ דווקא להרחקת האפשרות לקידום עסקת השחרור.השקפה זו הוצגה, למשל, על ידי ירון בלום, מתאם השבויים והנעדרים - www.youtube.com/watch?v=4ADVFWv-jHQ

נראה אפוא, כי אף שלא ניתן לבטל את משקלו של מנגנון הלחץ הציבורי - ספק רב אם הוא לבדו הוביל את הממשלה להחלטה שקיבלה בדבר מימוש העסקה.

יש שהעלו את הסברה כי עיתוי העסקה נבע משיקול פוליטי, דהיינו נגזר מן המחאה החברתית של קיץ 2011, מתוך שאיפה של הדרג המדיני לפעול לשיכוך המחאה באמצעות הצגת הישג שיהיה בעל השפעה רגשית חיובית חזקה על חלקים גדולים בציבור הישראלי.רונן ברגמן, "המשחרר", ידיעות אחרונות (24.9.2021) - www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-6005740,00.html ; איתי אילנאי, "יש מחיר לחופש", ידיעות אחרונות (01.10.2021) - www.yediot.co.il/articles/0,7340,L- 6008377,00.html ; כך טען גם, למשל, אמנון אברמוביץ באולפן ששי של חדשות 12 (24.9.2021). בהקשר זה, ניתן להזכיר, כי גם ערב ביצוע העסקה ממש, כאשר כבר היה ידוע מחירה הכבד, עדיין ניכרה תמיכה ציבורית גורפת בקיומה."סקר: 79% מהציבור בעד עסקת שליט; 14% בלבד מתנגדים", גלובס (17.10.2011) - www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000690626 זו אכן טענה שובת-לב, אך, בסופו של דבר, מדובר ב"ראיה נסיבתית" וקיים קושי להוכיח את הקשר הסיבתי בין שני האירועים. אף ששחרור שליט סייע לממשלה בשיפור תדמיתה הציבורית, מעט קשה להעלות על הדעת כי מניע פוליטי ציני וקר הוא שגרם, בעיקרו של דבר, לדרג המדיני לבצע מהלך כה דרמטי ושנוי במחלוקת בהיבט הביטחוני.

מה קרה, אם כן, בסתיו 2011, שסלל את הדרך להחזרת גלעד שליט?

בסוף חודש מרץ 2011 הודיע ראש הממשלה נתניהו כי החליט לבחור ביורם כהן כמחליפו של דיסקין בתפקיד ראש השב"כ, וכהן נכנס לתפקידו באמצע חודש מאי 2011. חמישה חודשים לאחר מכן, כבר ישב גלעד שליט בחיק משפחתו במצפה הילה, לאחר השלמת העסקה להחזרתו.

מיד עם כניסתו לתפקיד, הציג כהן תפיסה שונה לחלוטין מזו של קודמו. אל מול מבקרי העסקה, הביע כהן ביטחון ביכולת ההתמודדות של המערכת עם הפגיעה הצפויה בביטחון כתוצאה מחזרתם לשטח של מחבלים "כבדים" רבים.

על פי הערכות שונות - לרבות זו של מומחה הביטחון הלאומי האלוף במיל' עמוס גלעד - ללא "תעודת הכשרות" שהעניק כהן למהלך והתמיכה הגורפת שהעניק לראש הממשלה - לא הייתה העסקה יוצאת אל הפועל, וזאת עד כדי הגדרתו של כהן כ"שושבין העסקה".חנן גרינברג ועמיחי אתאלי, מי אתה ראש השב"כ יורם כהן? - פרופיל מיוחד, אתר nrg (22.10.2011) - www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/297/206.html

גם ד"ר רונן ברגמן סבור, כי כאן התרחש המפנה הממשי בפרשה. להערכתו, קשה להאמין שראש הממשלה נתניהו היה מצליח לגייס רוב לוויתורים הנוספים, או בכלל מביא אותם להצבעה, אלמלא החילופים בצמרת הביטחונית בישראל. דגן ודיסקין, שהתנגדו לעסקה, הוחלפו בידי תמיר פרדו בראשות המוסד וביורם כהן בראשות השב"כ, אשר שניהם סמכו ידיהם על העסקה. כהן אף היה שותף בגיבושה בשלב האחרון של המשא והמתן בקהיר, ובלשונו של ברגמן: "ההתנגדות התקיפה הפכה לתמיכה נלהבת לא פחות".רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים (מהדורה מעודכנת, 2011), בעמ' 599.

מעניין לציין כי שת דמויות נוספות של בכירי צה"ל - תמכו אף הן בעסקה. האחד הוא בני גנץ אשר שימש בעת החטיפה כמפקד זרוע היבשה ובעת השחרור בתפקיד הרמטכ"ל, והאחר הוא אביב כוכבי, אשר היה בעת החטיפה מפקד אוגדת עזה ובעת השחרור שימש כראש אמ"ן.איתי אילנאי, "יש מחיר לחופש", ידיעות אחרונות (01.10.2021) - www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-6008377,00.html תמיכתם ודאי עמדה גם היא ברקע החלטת נתניהו לקדם את העסקה, אבל היא לבדה לא הספיקה כל עוד לא חל השינוי בעמדת השב"כ.

הוכחה לחשיבות הרבה שייחס ראש הממשלה נתניהו במיוחד לעמדת ראש השב"כ בסוגיה, ניתנה כשבוע לפני שובו של שליט לארץ. במסיבת עיתונאים - שהועברה בשידור חי לציבור - בה הודיע נתניהו על כוונתו להביא לאישור הממשלה באותו היום את מתווה העסקה, ישב ראש השב"כ כהן לימינו של נתניהו.יואב זיתון, "ראש השב"כ: 'עם עוד 200 מחבלים לא ייפול עלינו העולם' ", ynet (12.10.2011) - www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4134539,00.html כהן לא נדרש לומר דבר במהלך האירוע, אך דומה שעצם השתתפותו בו - מהלך חריג ונדיר באותה תקופה לפחות - היווה אמירה ברורה כלפי הציבור: אין מדובר בהחלטה פופוליסטית המונעת משיקול פוליטי, אלא בהחלטה שבה ניתן המשקל הראוי להיבט הביטחוני, והשב"כ הינו שותף מלא לה.

בהתייחס לאירוע זה, סבר דיסקין, קודמו של כהן בתפקיד, כי מדובר היה במפגן של חולשה, שכן ראש הממשלה צריך היה, לתפיסתו - כפי שעשו קודמיו במצבים דומים - להודיע שקיבל את ההחלטה, ולא "להתחבא מאחורי הכתפיים של ראש השב"כ".דרור מורה, שומרי הסף - שישה ראשי שב"כ מדברים (2014), עמ' 348.

מכל מקום, בתדרוך לעיתונאים שקיים ראש השב"כ כהן בעקבות אישור העסקה על ידי הממשלה, הסביר כי תמך בה מכיוון שזו הייתה העסקה הטובה ביותר שניתן היה להשיג, ולא הייתה לה חלופה. עוד העריך, כי ניתן יהיה להתמודד בהצלחה עם האיום הביטחוני שתיצור העסקה.אמיר בוחבוט, "ראש השב"כ: 'זו העסקה הטובה ביותר שהיה אפשר לקבל' " וואלה חדשות (12.10.2011) - news.walla.co.il/item/1868016

כאשר התבקש כהן, בריאיון עיתונאי לאחר פרישתו, להסביר כיצד יכול היה להביע תמיכה בשחרור מחבלים, בשעה שהוא אמור להיות "הקטגור האולטימטיבי של עסקאות כאלה", השיב כך:

"בהיסטוריה היה יותר ממקרה אחד שבו ראש ממשלה החליט לשחרר מחבלים גם בניגוד לעמדת ראשי מערכת הביטחון. לכן יכולתי להתנגד ו'לצאת 'גדול'. ייתכן שבמקרה כזה ראש הממשלה היה חושש ללכת למהלך, אבל תפקידי כראש שירות הוא לקבל החלטות קשות. בכל מקרה, לא קיבלתי את ההחלטה לבד. אספתי את הנהלת הארגון, הצגתי להם את המתווה ושאלתי לדעתם האם אנחנו יכולים להכיל את הנזק הפוטנציאלי של המחבלים המשוחררים על אף הסיכון הביטחוני. הרוב המוחלט, ואולי אפילו כולם, תמכו בביצוע העסקה... מבחינה מוסרית, להציל חייל חי לאחר יותר מחמש שנים בשבי, באותה עת חשבתי שעשינו מהלכים שקולים".ישי הולנדר, "יוצא לאור: ריאיון ראשון עם ראש השב"כ לשעבר יורם כהן", מקור ראשון (8.4.2017) - www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/873/396.html

מנגד, בריאיון שנערך עם יובל דיסקין לאחר ביצוע העסקה, במענה לשאלה: "אתה התנגדת לעסקת שליט כפי שהוצעה אז ופתאום יורם כהן בא והחליף אותך והעסקה בוצעה", ציין דיסקין:

"אני מתנגד לכל העסקאות. ברמה העקרונית אני סבור שעסקאות שבהן אנחנו מחליפים מאות או אלפים של אסירים, מחבלים, בעבור חיילי צה"ל הן לא ראויות. הן פוגעות במדינת ישראל, פוגעות בדימוי של המדינה וביכולת ההרתעה שלה... עסקה צריך שהיא תיעשה במחיר הנמוך ביותר האפשרי... אבל עדיין אין לראש השב"כ... שום יתרון על פני כל אדם אחר במדינת ישראל, בהכרעה בשאלה העמוקה והנוקבת של מחיר הביטחון מול המחיר הערכי, המוסרי, הציבורי... הייתה לי דעה איפה נגמר המחיר הסביר... ואותה הבעתי בצורה מאוד ברורה... בפני ראש הממשלה... העסקאות האלה מעודדות את החטיפה הבאה".דרור מורה, שומרי הסף - שישה ראשי שב"כ מדברים (2014), בעמ' 348-346.

גם ראש הממשלה לשעבר אולמרט לא חסך שבט ביקורתו, והביע דעתו כי שחרור שליט - אותו הגדיר כ"רגע מבזה" - נעשה תמורת מחיר בלתי נסבל, בלתי סביר ובלתי מוסרי, תוך הקרבת אינטרסים ישראליים חשובים על מנת לזכות באהדה. זאת, כאשר הוא עצמו סירב לבצע את העסקה בתנאים גרועים פחות.אהוד אולמרט, בגוף ראשון (2018), בעמ' 684-682; קובי עוזיאלי, "אהוד אולמרט: 'עסקת שליט היא פשע. ממש התייסרתי' ", בחדרי חדרים (10.11.2019) - www.bhol.co.il/news/1048053 ; אבי יששכרוף, "הסודות מאחורי ההחלטה - והמחיר ששינה את מאזן הכוחות: עשור לעסקת שליט", אתר וואלה (9.10.2021) - news.walla.co.il/item/3464072

ניתן להסיק, אם כן, כי השינוי המהותי בעמדת השב"כ, הוא אשר היווה הגורם המניע או מפתח השינוי המשמעותי ביותר, שהוביל למימוש עסקת שליט.

לא כאן המקום לדון בשאלה, איזו מעמדות השב"כ הייתה העמדה ה"נכונה", ככל שישנה כזו בכלל. ברור ולגיטימי לחלוטין, שכל ראש שב"כ יביא עמו לתפקיד את תפיסת עולמו ואת תפיסותיו הערכיות. זאת ועוד, התשובה לתהייה האם תוצאות עסקת שליט אכן "הוכלו" (הוברר, למשל, כי לפחות עשרה ישראלים נרצחו במישרין על ידי מחבלים ששבו לדרך הטרור לאחר שחרורם במסגרת העסקה) - תיוותר כנראה תלויה בעיני המתבונן.לעניין זה, למשל: אליאור לוי, " 'האסים' ששוחררו בעסקת שליט",ynet (28.9.2021) - www.ynet.co.il/news/article/s1d9ygtqk#autoplay ; אייל לוי, "שאלת המחיר: עשור לשחרור גלעד שליט", ישראל היום (30.9.2021) - www.israelhayom.co.il/magazine/shishabat/article/4803982 ; איתי אילנאי, "יש מחיר לחופש", ידיעות אחרונות (01.10.2021) - www.yediot.co.il/articles/0,7340,L-6008377,00.html

עסקת שליט נדונה כאן כמקרה מבחן, אך לא מן הנמנע כי שיקול זה, של עמדת גורמי הביטחון בנוגע לקיומה של עסקה להחזרת שבויים וסבירות המחיר הנדרש בגינה, היה בעל השפעה גם במקרים נוספים. כך, למשל, בעסקה שקדמה לעסקת שליט ובתקופת כהונתו של ראש ממשלה אחר (אריאל שרון ז"ל) - צורף כחלק מעסקת החזרת שלוש גופות של חיילי צה"ל תמורת מאות מחבלים, גם אזרח סוחר סמים שנחטף על ידי ארגון החיזבאללה (אלחנן טננבוים). הכללתו בעסקה - שהשפיעה, מן הסתם, על מחירה - נומקה בשעתה בעובדת היותו קצין בדרגת אל"מ במיל' שנחשף מתוקף תפקידו למידע רגיש ומסווג, אשר היה חשש - להערכת גורמי הביטחון - שחשיפתו תוביל לפגיעה בביטחון המדינה.רונן ברגמן, מדינת ישראל תעשה הכל - הקרב החשאי על השבויים והנעדרים (מהדורה מעודכנת, 2011), בעמ' 481; אהוד אולמרט, בגוף ראשון (2018), בעמ' 682.

ההערכה המוצגת כאן אינה מוגבלת רק לתחום הצר של החזרת שבויים, אלא תקפה גם בהקשר הרחב יותר. המחשה יפה לכך ניתנה לאחרונה, כאשר הממשלה החליטה לשלב את השב"כ בטיפול בנושא הנשק הבלתי-חוקי במגזר הערבי.מורן אזולאי וטובה צימוקי, "צה"ל ושב"כ יסייעו בסוגיית הנשק הבלתי חוקי בחברה הערבית. בנט: 'כוחות הביטחון הם לא האויב, אלא הפיתרון' " ynet (03.10.2021) - www.ynet.co.il/news/article/sk1g2bvef#autoplay אף כאן, מעניין לא פחות מעצם ההחלטה גם עיתוי קבלתה: היא התקבלה לקראת כניסתו לתפקיד של ראש השב"כ המיועד, שתמך במהלך ואף נטל חלק בישיבת הממשלה האמורה,דני זקן, "צה"ל ושב"כ יצטרפו למאבק בפשיעה ובאלימות בחברה הערבית", גלובס (3.10.2021) - www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001385988 בעוד שראש השב"כ היוצא נדב ארגמן הסתייג מאותו מהלך.איתי אילנאי ורונן ברגמן, "מהפכות ועימותים סוערים: הקדנציה של ראש השב"כ" , ynet (10.9.2021) - www.ynet.co.il/articles/premium/0,7340,L-5997054,00.html

חמש תובנות מרכזיות לסיכום, בניסיון לראות את הדברים מן הפרט אל הכלל:

• לעמדות הארגונים הביטחוניים השפעה מכרעת על קבלת החלטות המדיניות האסטרטגיות של הדרג המדיני בתחום הביטחוני.
• עמדות הארגונים הביטחוניים אינן מקובעות, אלא עשויות להשתנות מן הקצה אל הקצה בנקודות זמן שונות.
• לתפיסת עולמם של ראשי הארגונים הביטחוניים השפעה מכרעת על העמדות המקצועיות של הארגונים בראשם הם עומדים.
• בעת קבלת החלטות קשות ושנויות במחלוקת במישור הביטחוני קיים צורך קריטי של הדרג המדיני להישען - הן לגופו של עניין והן מול דעת הקהל - על תמיכת גורמי הביטחון באותן החלטות.
• קיימת חשיבות מכרעת מבחינת הדרג המדיני לקבלת התמיכה כאמור, באופן ספציפי, מטעם הגורם הביטחוני שהשלכות ההחלטה העומדת על הפרק מצויות בתחומי אחריותו.

---

הכותב הינו ד"ר למשפטים, מומחה למשפט וביטחון. מילא בעבר תפקידים בכירים במערכת הביטחון, וכיום משמש כמרצה מן החוץ באוניברסיטת רייכמן בהרצליה