מבחן באזרחות

יותר ויותר חרדים מתגייסים לצבא ממניעים אישיים כלכליים ומקצועיים, כשהשירות הצבאי נתפס כמעין 'כרטיס כניסה' לחברה הישראלית ולשוק העבודה, אך מוצאים שם גם את הרכיב הזהותי והאזרחי המחבר אותם למדינה ולערכיה, והזדהות עם אזרחיה הלא-חרדים.

Flash 90

האזרחות בישראל קשורה קשר הדוק בלאום היהודי. למרות היומרה להעניק אזרחות שווה לכלל תושביה (הלא-יהודים), הרי שהלכה למעשה האזרחות הישראלית נתונה תחת משטר הלאום היהודי באופן מכריע (פלד ושפיר, 2005). המתח בין השאיפה לשוויוניות לבין העדפת הלאום היהודי במדינת ישראל הוביל לאפליה מובנית של המיעוטים הלא-יהודים במדינה. מחד, האזרחות הישראלית מכילה וכוללנית בכל הנוגע למהגרים יהודים למדינה (חוק השבות) ומצד שני היא מפלה לרעה את אזרחיה הלא-יהודים ביניהם הערבים הפלסטינאים אזרחי ישראל, מהגרים לא-יהודים מברה"מ לשעבר וקבוצות אתניות יהודיות נוספות, דוגמת יוצאי אתיופיה. המדד העיקרי לבחינת המעמד האזרחי ומידת התרומה לכלל בישראל היה (והנו) באופן אולטימטיבי, השירות הצבאי. שירות צבאי ושירות קרבי בפרט זכו להכרה הגבוהה ביותר בהיררכיה האזרחית הלא-פורמלית בישראל. למעשה, השירות הצבאי ובפרט השירות הקרבי, יצר בישראל היררכיה דיפרנציאלית של אזרחות ואזרחים בהתאם לסוג השירות הצבאי.

לכן מבחינות רבות, חברתיות, ערכיות ואזרחיות, מהווה גיוסם של חרדים לשירות צבאי אתגר חברתי ופוליטי ראשון במעלה בציבוריות הישראלית והוא מרכיב מהותי בשסע החברתי והפוליטי בין המגזרים. הסדר דחיית השירות במסגרת הסדר 'תורתו אומנותו' הינו אחד מההסדרים השנויים ביותר במחלוקת בשיח הציבורי הישראלי סביב סוגיית 'השוויון בנטל'. העיסוק בסוגית גיוס החרדים לצה"ל מגיע מעת לעת לנקודת שבר שלאחריה רגיעה, עד לסבב הבא של התנצחות שבסופה אין הכרעה - פוליטית, משפטית או חברתית - בדבר האיזון הרצוי במילוי חובת השירות בישראל. מצד הציבור החרדי, שירות צבאי של גברים חרדים מהווה אישור סמוי וגלוי לצדקת הדרך של המדינה החילונית הציונית אליה מתנגדת - בין אם באופן מוצהר ובולט ובין אם באופן מוצנע - הנהגת הציבור החרדי. בנוסף, ולא פחות חשוב, השירות הצבאי מהווה את אחד מהאיומים המרכזיים והבולטים לאורח החיים החרדי, בהיותו מתרחש בזירה חברתית וציבורית חילונית ומתירנית במהותה. זירה זו נמצאת מחוץ להשגחתם ופיקוחם של הרבנים החרדים השוקדים מאז שנות החמישים המוקדמות, על שימורה וחיזוקה של 'חברת הלומדים' כדי לחזק את מודל הלימוד התורני בישיבות הקדושות לכלל הגברים המשתייכים למגזר זה (פרידמן, 1991). כלומר ההתנגדות לשירות הצבאי מהווה חומה חברתית-תרבותית נוספת כנגד תרבות המערב החילונית והמודרנית ממנה מבקשים החרדים להתגונן ולהישמר. על כן, באופן עקרוני עמדת החרדים כלפי המדינה והשירות הצבאי הנה עמדה מסתייגת ותכליתית – תועלתנית המבוססת על תפיסת אזרחות אתנו-לאומית, לפיה המדינה איננה מוסד חברתי האמור לשרת את האזרחים בהתאם למידת תרומתם 'לטוב הכללי', או בהתאם לשיח של זכויות וחובות אינדיבידואליות וליברליות. לחלופין, השתייכות אתנית-לאומית לקולקטיב היהודי בישראל מקנה לפרט (החרדי) זכויות אזרח שאינן קשורות בהכרח במידת התרומה לצבא או למדינה, כפי שבאה לידי ביטוי בעבר בשיח הרפובליקני הישראלי. הקריטריון למעמד חברתי וכלכלי לא נקבע עוד לפי מידת התרומה וההקרבה בצבא, אלא בהתאם לביצועים של הפרט בשוק העבודה ומתוקף השתייכותו לקולקטיב היהודי.

ההצטרפות של החרדים לשירות הצבאי בשנים האחרונות נובעת בעיקר לאור צרכים כלכליים וחומריים ופחות בשל היבטים לאומיים, חברתיים או פטריוטיים. עם זאת, אין להתעלם משינויים שהתרחשו בשנים האחרונות בחברה החרדית שהובילו להתחזקותם של היבטים לאומיים המוצאים ביטוי בגידול במספר המתנדבים החרדים בארגוני הצלה אזרחיים, כנתיב חלופי להקרבה אזרחית המחזקים מוטיבציות אלו.

למעשה, השירות הצבאי בשנים האחרונות הפך לאטרקטיבי למדי עבור חלקים שונים של הציבור החרדי בשל העדר חלופות אחרות, זמינות וזולות, לניידות חברתית-כלכלית (זאת לנוכח היעדר השכלה כללית מספקת או קשרים חברתיים מחוץ למגזר החרדי). שינויים אלו ואחרים הביאו לעלייה ברורה במספר המשרתים החרדים בצה"ל בעשור האחרון שמספרם עומד כיום על 7,250 חייליםמרכז המידע והמחקר של הכנסת, שירות צבאי של חרדים וחרדים לשעבר (2018).. עם זאת, עדיין עיקר גיוס החרדים לצבא הנו על בסיס התנדבותי ולא על בסיס חוקי מחייב. מתכונת הגיוס לצבא במגזר החרדי וולונטרית ברובה המכריע, מתכונת האמורה להיות מושגת באמצעות הסכמות, הבנות ושיתוף-פעולה בין המדינה והציבור החרדי, ובעיקר באמצעות כוחות השוק ותמריצים כלכליים ותעסוקתיים למשרתים. למעשה מרבית החרדים רואים בשירות הצבאי נתיב לקידום אישי ומקצועי בלבד ולא אמצעי לביטוי מחויבותם האזרחית למדינה. הציפיות שלהם מהשירות מבוססות על ציפיות חומריות ישירות בזמן השירות כגון שכר, וסבסוד לימודי מקצוע על חשבון הצבא, ועל ציפיות חומריות עקיפות הקשורות לניסיון תעסוקתי הנרכש בשירות הצבאי, לטובת שוק העבודה האזרחי הכללי.

מלכתחילה מרבית החרדים אינם מתגייסים מתוך זיהוי הצבאיות עם האזרחות, כפי שעשו זאת בעבר האליטות הוותיקות או כפי שעושות זאת כיום קבוצות פריפריה אחרות. ייתכן שדווקא בשל ההסתגרות וההתבדלות החברתית והערכית-אידיאולוגית שלהם מהמדינה ומקבוצת הרוב החילונית בישראל, גורם השירות הצבאי לתמורות עמוקות בתפיסת אזרחותם ותפקידם במדינה של חלק מבוגרי השירות הצבאי באופן המגביר את תחושת הסולידריות הלאומית עם שאר חלקי החברה הישראלית. רבים מבוגרי השירות מתייחסים לאחר השירות לשותפות הגורל עם החברה הישראלית ולחיבור ייחודי להווי הישראלי ממנו היו מנותקים ומנוכרים בעבר בכוונת מכוון, בתקופת לימודיהם בעולם הישיבות החרדי. ולראייה, רוב מכריע (77.7%) מבוגרי נצח יהודה (במסלול הקרבי של הנח"ל החרדי) מדווחים לאחר השירות כי הם חשים חלק מהמדינה ומאתגריה ו-44% מדווחים כי יחסם למדינה השתפר בעקבות השירות (מלחי, 2018). לתחושות אלו מצטרפת תחושת גאווה על תקופת השירות ועל תרומתם לצבא, לחברה ואף למדינה. כך למשל התבטא בנושא בוגר שירות קרבי חרדי:

"מי שמתגייס מקווה ומצפה שהשירות ייתן לו את ההוויה הישראלית [...] בסתר לבם הם יודעים שהם יקבלו גושפנקה שהם ישראלים בעקבות השירות: 'אני נתתי, אני לא נחות'. נתתי לחברה את המוטל עלי [...] אחרי שקבלתי את 'הכור היתוך' הזה בצבא, אני כן מבין את הערך של המדינה ולמה חשוב שכל אחד ישרת".

אצל בוגרי השירות הצבאי החרדים, הגדיל השירות את ההזדהות עם המדינה וסמליה ואת ההיכרות עם אוכלוסיות משרתים אחרות. לפיכך, שירות קרבי בציבור החרדי מגביר את ההזדהות עם המדינה ועם אזרחיה הלא-חרדים במסגרת הקולקטיב היהודי. לכן חרדים רבים בוגרי שירות צבאי מדגישים את תרומתם הקולקטיבית במסגרת השירות כדי להשוות את זכויותיהם האזרחיות לאוכלוסיות אחרות המשרתות בצבא ובכדי לרכוש מעמד וזכויות משופרות במסגרת הקולקטיב היהודי.

זאת ועוד, השירות הצבאי מהווה אבן דרך משמעותית וחיונית עבור מרבית בוגרי השירות החרדים שהתגייסו במסגרת תהליך של חיפוש ובירור עצמי. לרבים, השירות בצבא הנו בבחינת מסגרת 'מתקנת' לאחר שנשרו ממסגרות חרדיות נורמטיביות. מלבד מיומנויות וכישורי עבודה, מסגרת השירות הקנתה להם כישורי חיים חיוניים והכרחיים שהיו חסרים לרובם טרם השירות. אצל רבים חל שינוי מהותי ומשמעותי בחייהם, ממצב של חוסר אונים והיעדר דרך, לחוויית הצלחה ברורה במהלך השירות ולאחריו. בעקבות השירות הצבאי שלהם חל שינוי דרמטי בהון האנושי של מרבית בוגרי השירות החרדים, היבט הבא לידי ביטוי גם בציפיות המוקדמות של המתגייסים לשירות מאוכלוסייה זו המבינים היטב כי שירות צבאי ושירות מקצועי בפרט בצה"ל, מספק להם 'כרטיס כניסה' מיטבי לחברה הישראלית ולשוק העבודה. יתר על כן, מסגרת השירות הצבאי נתפסת כמסגרת שוויונית המאפשרת הצלחה ובוחנת את חייליה ומפקדיה בהתאם לכישוריהם ויכולותיהם ולא על-פי הרקע הדתי, החברתי והמעמדי השולי שלהם. כלומר, למרות מעמדם הפריפריאלי היחסי והשכלתם החסרה של מרבית המתגייסים החרדים, הרי שחלקם משתלבים היטב בתפקידים איכותיים ויוקרתיים בצה"ל במערך הטכנולוגי ויחידות מודיעין שונות.

הבחירה המודעת בשירות צבאי, שנתפס עדיין כנתיב פסול וכחלופה 'רעה' ללימודי הקודש, סייעה להם לפרוץ את 'תקרת הזכוכית' של החברה החרדית המתבדלת והמצומצמת, הן מבחינה חומרית ותעסוקתית ובעיקר מבחינה חברתית – אזרחית וסמלית. עבור האוכלוסייה החרדית השירות מהווה תועלת סמלית עצומה עבור המשתייכים לאוכלוסייה החרדית שמרבית בניה עדיין אינם משרתים בצבא. למעשה, במהלך השירות ולאחריו חל אצל חלקם תהליך 'המרה' לאומי מהותי: לתועלת החומרית הברורה מהשירות והתגמולים החומריים הנדיבים שמספק הצבא למשרתים החרדים נוספו גם תועלות סמליות, חברתיות, לאומיות ואזרחיות שהפכו למשמעותיות ומרכזיות מאוד בעיני בוגרי שירות רבים. לכן, בסופו של התהליך, מייחסים חרדים רבים, בעיקר בוגרי השירות הקרבי, משמעות סמלית וחברתית גבוהה לשירות הצבאי המבטאת התקרבות הולכת וגדלה של חלקים בציבור החרדי לחברה הכללית.

עבור האוכלוסייה החרדית עולה ערך השירות הצבאי בייחוד לאחר ההתנסות בו, והוא זה המחזק את המחויבות והתודעה הלאומית של המשרתים, בניגוד למניעים המקוריים לשירות שהיו בעיקרם תכליתיים ותעסוקתיים. כיוון שרק לאחרונה החלו גברים חרדים לשרת בצה"ל במספרים גדולים, סביר להניח כי חלוצים אלו, עשויים עדיין ליהנות מהמרה גבוהה של התועלות הסמליות משירותם הצבאי בזירות אזרחיות, חברתיות ותעסוקתיות נוספות. זאת לאור הערכת צעד אמיץ ונחשוני זה על ידי חלק מבני המעמד הבינוני-חילוני השואף לחלק את נטל השירות הצבאי באופן שוויוני יותר. לפיכך מהווה השירות הצבאי עבור רבים מבוגריו סוכן מדינתי רב עוצמה למוביליות כלכלית וחברתית אשר איננו קיים במסגרות אחרות באקדמיה או בשוק העבודה. בעקבות תהליכים אלו ולאור ההצלחות הברורות של בוגרי השירות החרדים בשוק העבודה, ניתן להניח כי גידול במספר המשרתים החרדים בצבא עשוי להנמיך ולצמצם את חומות הבדלנות החברתית והאזרחית בין חלקיה השונים של החברה הישראלית. עם זאת, כל עוד גיוס החרדים נשען על בסיס התנדבותי לא מחייב, יידרש הצבא להמשיך ולספק למתגייסים החרדים תמריצים כלכליים נדיבים העלולים לגרום לזילות מסוימת של השירות בעיני החרדים ובעיני אחרים, תהליך הקשור למעבר הדרגתי לצבא מתנדבים בשכר (מלא) הכרוך בירידת ערך השירות כתוצאה מפיחות באתוס השירות כחובה לאומית במסגרת צבא העם.