דיון ציבורי שמסרב למות
בכל מספר שנים עולה שוב בישראל הדיון באשר להחלת עונש מוות למחבלים. הנושא עלה לשולחנה של ועדת השרים לעניני חקיקה של הממשלה הנוכחית (במאי 2016), ובשבוע האחרון אף התבטא לראשונה ראש הממשלה בעניין זה כשאמר כי יש להוציא אל הפועל את האפשרות לגזור עונש מוות על המחבל שדקר שלושה קרובי משפחה בפיגוע בחלמיש. יש לציין כי בדיון מעורבבות הצעות שונות: עונש מוות לרוצחים ממניע טרוריסטי, הצעות לעונש מוות לרוצחים גם במקרים נוספים (כגון רצח ילדים), וכן הצעות העוסקות ספציפית בדין בשטחים. אך חשוב מכך הוא הדיון העקרוני יותר על סוגיית עונש המוות בישראל.
ראשית אציג בקצרה את הטענות שמציגים התומכים בעונש מוות בישראל (מעבר לטענות "גמוליות" לפיהן מוות הוא העונש הראוי לרוצח) . הטענה העיקרית היא טענת ההרתעה. לפי טענה זו, יש להילחם בטרור (או ברצח מהסוג החמור ביותר) בכל כלי אפשרי. משום שישראל נלחמת בטרור מסוכן מאד עליה "להסיר את הכפפות" ולכן להחיל עונש מוות – שישמש ככלי מרתיע כנגד פיגועים.
טענה אחרת, שעלתה גם בעבר אך התחדדה עוד לאור מקרה אלאור אזריה, היא שהעובדה שבישראל אין עונש מוות מעוררת צורך של כוחות הבטחון והאזרחים "לעשות צדק" ולקחת את החוק לידיהם. לפי הטענה, אילו המדינה תהיה זו שמפעילה עונשי מוות, יהיה בכך לרצות את "רגשות הנקמה" של אזרחים (וחיילים) אשר יותירו לכוחות האכיפה המאורגנת את עשיית הצדק.
טענה נוספת עולה בהקשר לשחרורי אסירים (בעסקאות כגון עסקת שליט), ולפיה, משום שישראל משחררת רוצחים קשים בעסקאות לשחרור חטופים, יש לוודא שרוצחים אלה לא יישארו בחיים. זאת גם משום ששחרורם העתידי פוגע בהרתעה, וגם משום שכך ייעשה הצדק.
אציג בקצרה רבה את הנימוקים שהביאו כמעט את כל משפחת המדינות הדמוקרטיות (החריג הבולט הוא מדינות מסויימות בארצות הברית אך גם בה, המגמה היא של ביטול ענישה זו ומיעוט של הוצאה לפועל של גזרי דין מוות גם במדינות בהן הוא קיים בחוק) לבטל כליל את השימוש בעונש מוות כעונש במשפט הפלילי.
- קדושת החיים: המתת אדם היא המעשה האכזרי ביותר שניתן להעלות על הדעת. חברה מכבדת אדם, אינה יכולה לסבול המתה מכוונת, הנעשית בדם קר, בעת שלא נשקפת סכנה מן הנידון למוות. המסר החברתי מפרקטיקה עונשית זו הוא של זילות ערך החיים וכבוד האדם.
- הרתעה: אין ראיות מחקריות חד משמעיות לביסוס הנחה, לפיה עונש מוות אכן מרתיע. מחקרים שונים בארה"ב הראו תוצאות סותרות, ואין שום ראיה לכך שבמדינות שהחילו עונש מוות חלה ירידה במספר מקרי הרצח או להיפך.
על כל פנים, אם לא הוכחה הרתעה במקרים של רצח פלילי רגיל, הנסיון "להלחם בטרור" באמצעות עונש מוות נדון לכשלון גדול עוד יותר. כאשר מדובר במחבלים, אשר ממילא לוקחים בדרך כלל סיכון גדול לחייהם בביצוע פעולת הטרור, וחלקם נתפסים במהלך פיגוע התאבדות שלא הושלם ואחרים חשופים לאפשרות של "סיכול ממוקד" – במה יועיל עונש מוות? מדובר במקרה קלאסי של הסקה "מקל וחומר". בנסיבות אלה, קשה להאמין שיש בהטלת עונש מוות משום הרתעה יעילה, אשר תביא להפחתת מספר נסיונות הרצח הטרוריסטיים. - טעויות: אין מערכת משפט החסינה מטעויות. ההרשעה במשפט פלילי אינה הרשעה מעבר לכל ספק כלשהו, אלא מעבר לכל ספק סביר. תמיד ישנה אפשרות של טעות, ויש דוגמאות רבות לכך בישראל ובעולם. סכנה זו גדולה במיוחד כאשר ההרשעה מתבססת כמעט בלעדית על הודאה בחקירה של החשוד, במיוחד בנסבות חקירתם של חשודים בפעילות חבלנית עוינת. עונש מוות הוא עונש שלא ניתן לתקן ולא ניתן לפצות עליו. יש לציין כאן כי בישראל הוצאו להורג עד היום שני אנשים, ומהם אחד הוצא להורג בטעות (פרשת "טוביאנסקי"). בארה"ב תועדו מקרים רבים של נאשמים שנגזר עליהם כבר עונש מוות ולאחר מכן זוכו בזכות ראיות חדשות.
- באשר לטענת "עסקאות שחרור המחבלים". הטענה מתארת למעשה ממשלה חסרת אחריות המשחררת רוצחים ללא הצדקה. האם העובדה הזאת יכולה להכשיר שימוש בעונש אכזרי ובלתי אנושי, והאם לא יותר הגיוני לדרוש מהממשלה לנהוג באחריות?
מעבר לכך, משום שהוצאה להורג של מחבלים לא תהיה על אתר וללא משפט – יעבור זמן מסוים בין אירוע הרצח ובין ההוצאה להורג. יהיה מדובר מן הסתם בהליך ארוך של שפיטה, ערעור, בקשות לחנינה וכו' (בארה"ב הליכים של הוצאה לפועל של גזר דין מוות אורכים שנים ארוכות). מה ימנע מארגוני הטרור לחטוף חיילים או אזרחים כדי לסכל את הוצאתם לפועל של גזרי דין כאלה? והאם החטופים – אזרחים ישראליים או חיילי צה"ל – שנמצאים בידי המחבלים לא יועמדו בסכנת מוות, במידה שיוצא לפועל גזר דין כזה? האם אין מדובר כאן בתמריץ, מעשה ידינו שלנו, למחבלים לבצע מעשי רצח נוספים? - באשר לטענת "אלאור אזריה": בעניין זה המענה הוא כפול: ראשית, אזריה ירה אמנם במחבל, אבל לא ברוצח (המחבל במקרה זה רק ניסה לרצוח). הדיון הציבורי לא מעלה אפשרות של עונש מוות בנסיון לרצח. מכאן שגם קיומו של עונש מוות לרוצחים לא היה "מרצה" את רגשי הנקמה של אזריה כי המחבל לא רצח. האם אנו מציעים להיות המדינה היחידה שמרחיבה את עונש המוות מעבר לרצח? שנית, ישנו סיכוי טוב שגם אם החוק בישראל ישתנה בשל גל של היסטריה פופוליסטית, הפרקליטות ובתי המשפט לא ישושו להשתמש בו. או למצער, שבית המשפט העליון יפחית את העונשים ברוב מוחלט של המקרים (גם אם לא יפסוק שאינו חוקתי). במקרה הזה - ה"תסכול" של "הציבור" יגדל אף יותר -הרי *החוק* הוא שיש להוציא להורג את המחבל - והרי בית המשפט אשר נתפס תדיר כ"שמאלני" לא מבצע את תפקידו – ומכאן קצרה הדרך לנטילת החוק לידיים – ומכאן שלא רק שחקיקה כזו לא רק תפחית מקרים כאלה אלא אף תגביר אותם.
אחת הטענות החזקות ביותר נגד עונש מוות היא שבפועל הוא מיושם באופן סלקטיבי (למשל כלפי אוכולסיית השחורים בארה"ב, או בעיקר כשאר הקרבן הוא לבן). האפשרות להתחיל להפעיל את עונש המוות בשטחים בלבד היא למעשה הודאה מראש של המדינה באכיפה סלקטיבית, שכן מדובר בעונש מוות שייושם על בני אוכלוסיה ספציפית – הפלסטינים, ולא יחול על יהודים. מדובר בנורמה מפלה, באופן מובהק. קשה לחשוב על מהלך שיזכה להדים קשים יותר בעולם אם ישראל תתחיל להוציא לפעול גזרי דין מוות באופן שכזה.
יש להמשיך ולדחות את ההצעות הפופוליסטיות להחלת עונש מוות, שיכניסו את ישראל למועדון המאוד לא מכובד של מדינות בהן קיים עונש מוות בשגרה, כדוגמת סין, צפון קוריאה, איראן, עיראק, סעודיה, תימן ועוד (וכן, חלק ממדינות ארה"ב – מצב הזוכה לביקורת קשה בתוך ארה"ב ומחוצה לה). אל לה לישראל להגרר לעונש לא יעיל לא מוסרי ולא אנושי.