מאמרים

הכנסות האחרונות שוברות שיאים של תיקון חוקי יסוד שוב ושוב לפי גחמות פוליטיות. זו שיאה של מגמה שנמשכת שנים, של תיקונים בלתי פוסקים, שקשורים לסמכויות הממשלה, לעניני התקציב, חוק יסוד הכנסת, הבחירות ועוד. כל זה נובע משום שבישראל כדי לתקן חוק יסוד מספיק רוב רגיל (או רוב של 61 ח"כים) וניתן לתקנו ב-3 קריאות ביום אחד. זה מצב שאין לו תקדים והוא מעמיד, כל הזמן, בסיכון את כל השיטה ואת כל זכויות היסוד שלנו, תחת איום שכל רוב רגעי של 61 ח"כים יחליט להפוך את השיטה על פיה.

לצד ההליך השערורייתי שקדם לו, החוק שאושר השבוע עלול למוטט כמגדל קלפים את שלטון החוק בישראל ובין השאר לייתר את הצורך בחוק היועמ"שים, משום שהם לא יהיו עוד במעמד מקצועי ועצמאי. גם העיקרון של "בחירות שוות" ייפגע ממנו, שכן דיני הבחירות מבוססים על כך שמתחם הסבירות של ממשלת מעבר מצומצם יותר מזה של ממשלה רגילה.

התיקון שעבר השבוע בכנסת הוא תיקון עצום ממדים המסיר בצורה גורפת וקיצונית בלמים המגנים מפני כוח מוחלט של השלטון ופוגע פגיעה אנושה וחסרת תקדים בערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. לבג"ץ יש את כל הכלים הדרושים לבטל אותו.

בעוד שהעיתון רואה עצמו כמפיץ הקו האידאולוגי הרשמי של המפלגה, הפוליטיקאים פעילים בזירה הפוליטית שדורשת מידה מסוימת של גמישות לאור הנסיבות. היומון, מצדו, ימשיך להתוות קו אידאולוגי קשיח ובלתי מתפשר, אולם הפוליטיקאים יצעדו בזהירות על הקו הדק המתוח בין מחויבות אידאולוגית מלאה באופן פומבי לבין הגמישות הפרקטית הנדרשת מהם.

התנהלות אמסלם ושרים נוספים בעניין רשות החברות הממשלתיות ונבחרת הדירקטורים - להעדיף מינויי מקורבים על פני מינויים ראויים של בעלי כישורים שיבטיחו יעילות של החברות הממשלתיות - משתלבת בתפיסת הממשלה שיש להחליש את כל מי שמוסמכים לאזן, לבקר או לבלום את הדרגים הנבחרים וכן להחליש גורמים מקצועיים. היא משתלבת בחקיקה נגד עילת הסבירות ונגד מערכת המשפט, שעתידה לפגוע אנושות במקצועיות של מינויים בכירים. מהלכים דומים, שביטאו פוליטיזציה של השירות הציבורי, אירעו במדינות שחוו שחיקה דמוקרטית כפולין והונגריה.

מספר התיקים האזרחיים לתושב בישראל כפול מהממוצע באירופה, בעוד שמספר השופטים המקצועיים לתושב הוא שליש מהממוצע באירופה. שר המשפטים מועל בתפקידו בכך שאינו מכנס את הוועדה ולמעשה לוקח את הציבור הנזקק לבתי המשפט ואת השופטים כבני ערובה.

בתגובה לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו על דעותיהם בנוגע לעילת הסבירות, הבהירו השופט סולברג והשופטים בדימוס פרוקצ'יה וגרוניס עד כמה המציאות שונה לחלוטין.

שרי הליכוד ממהרים לקדם את החקיקה עד סוף מושב הקיץ, אך פחות ממחצית ממצביעי המפלגה תומכים בקידום התכנית. האם ממשלת אחדות לאומית היא הפתרון?

ללא סבירות, תהיה לממשלה יד חופשית בפיטורים ובמינויים ותוכל לפטר שומרי סף ללא מגבלה אם לא יתיישרו עם רצונה. היא תוכל למנות לפי העיקרון של קשרים במקום כישורים וכך נקבל "שומרי ראש" שנאמנים לשרים בלבד.

אישור היועמ"שית להפגין בנתב"ג מתוקף היותו מרחב ציבורי והאור הירוק לפזר את ההפגנה רק אם יש הסתברות לפגיעה קשה בסדר הציבורי מיישמים נכונה את הדין הבין-לאומי, המחייב את ישראל לאפשר את מימוש הזכות להפגין בדרכים לא אלימות. השוואות שנעשו בתקשורת בין האכיפה במחאה הנוכחית לבין זו שננקטה בהפגנות אחרות ואלימות בהרבה אינן רלוונטיות.

45% מהציבור סבורים שהסיכויים למלחמת אחים גבוהים - הנתון הגבוה מאז תחילת המחאה. 70% מהציבור תומכים בהפגנות מול בתי פוליטיקאים. כרבע בלבד תומך באי התייצבות למילואים לאות מחאה.

ריבוי של "נקודות וטו" כגון ממשל אזורי נבחר, בית נוסף בפרלמנט ומתן סמכות וטו לנשיא יוכל לסייע בבלימה או בשינוי של חוקים בעייתיים. מחקרים אמפיריים כבר הצביעו על האפקטיביות של מצב כזה במאבק נגד "נסיגה דמוקרטית" ומשטרים פופוליסטיים.

הפיקוח השיפוטי על החלטות השלטון באמצעות עילת הסבירות חיוני בין השאר נוכח חולשת הכנסת בפיקוח על הממשלה ושיטת בחירות שלא מייצרת פיקוח ישיר של רוב הציבור על נבחריו. אם תבוטל, תיוותר ישראל דמוקרטית פחות ובעלת פוטנציאל גבוה בהרבה להיות מושחתת.

אם תבוטל עילת הסבירות, השירות הציבורי יוצף במינויים שבינם ובין כישורים מקצועיים מיטביים עלול להיות מרחק רב ומקבלי ההחלטות יוכלו לקדם מהלכים לא סבירים תוך התעלמות מנתונים שונים. האם ישראל תהיה דומה לנורווגיה או לטורקיה? ימים יגידו.

עילת המידתיות אינה מהווה תחליף הולם לעילת הסבירות, משום שהשימוש בעילת המידתיות מקובל כאשר יש פגיעה בזכויות יסוד. אלא שהחלטות רבות של רשויות המנהל מעוררות קשיים לא בשל פגיעה בזכות יסוד אלא מטעמים אחרים. כך, ללא עילת הסבירות, בית המשפט לא יוכל להתערב במינוי בעלי עבר פלילי לממשלה, בפיטורי שומרי סף ובמינוי בכירים בשירות המדינה שאינם עומדים בתנאי סף.

בעידן הנוכחי, דמוקרטיות לא מתות ביום אחד. הן נשחקות, לעיתים באיטיות, תוך שימוש בכלים חוקיים לכאורה כמו תיקונים לחוקה או חקיקה רגילה. הצלחה ברמיסת חובת הסבירות תגרור הצלחה נוספת ועוד אחת אחריה, עד שיום אחד נתעורר למדינה אחרת לגמרי.

רק שלטון שמכוון להחלטות קיצוניות ומושחתות חושש מעילת הסבירות, שעל גבולותיה ותחולתה ניתן לדון ויש גם מה לתקן. אולם החקיקה שעל הפרק חוסמת בצורה מוחלטת את סמכותו של בית המשפט לפסול החלטה של ראש הממשלה, הממשלה, שר או נבחר ציבור גם אם היא בלתי סבירה באופן קיצוני, ובכך מעניקה לשלטון כוח בלתי מוגבל.

נתניהו אמר כי בכוונתו לוותר על חקיקת פסקת ההתגברות, אולם בקואליציה יש הטוענים כי היא עדיין על הפרק. העמימות מכוונת ומשקפת את המעבר של המהפכה המשפטית מהשלב האידאולוגי הנרחב לשלב האיום, שיהיה גם מבחנה האמיתי של המחאה.

מספיקה החלטה אחת בלתי סבירה שתשנה את החיים של כל אחת ואחד מאתנו. ביטול עילת הסבירות ומתן כוח בלתי מוגבל לשלטון יביא לריסוק הדמוקרטיה.

רק "סבירות" לא נשמע נורא, אך מדובר בשיטת הסלמי ולכן אסור לבחון את הסבירות כרעיון בודד.

ביטול עילת הסבירות יתן אור ירוק להזרמת כספים למגזרים נבחרים ללא ביקורת שיפוטית ולא יאפשר לבית המשפט לפסול החלטות שרים גם אם הן מופרכות או בלתי סבירות באופן קיצוני.

ביטול עילת הסבירות זוכה לרוב רק בקרב מצביעי יהדות התורה, ש"ס והציונות הדתית, בעוד שבליכוד פחות ממחצית תומכים במהלך. בנוסף, כמחצית ממצביעי הליכוד ציינו כי התנהלות הסיעה ביחס לשינויים במערכת המשפט החלישה את תמיכתם בה.

מחצית ממצביעי הקואליציה סבורים כי יש לקדם את השינויים במערכת המשפט כפי שהם מנוסחים היום, לעומת 56% ממצביעי האופוזיציה שתומכים בעצירת החקיקה מיד. כשליש משני המחנות תומכים בהמשך התהליך בהסכמה רחבה. רוב גדול מהשמאל (81%) ומהמרכז (62%) סבורים שיחס המדינה לדרוזים אינו הוגן, ומהימין - רק מיעוט (35%).

הטענות שביטול תחולת עילת הסבירות על החלטות דרג נבחר אינו דרמטי אינן משכנעות. לשרים תהיה האפשרות ״לחסן״ החלטות רבות של הדרג המקצועי במשרדם מביקורת שיפוטית על בסיסה באמצעות הצגת החלטותיו כהחלטה שלהם. המהלך גם יחליש משמעותית את ההגנות המשפטיות של האזרחים נגד פעולות שרירותיות של השלטון ויפתח צוהר נרחב להתגברות השחיתות השלטונית.

הצעת החוק שתאפשר לשר לביטחון לאומי ולשוטרים בכירים סמכות להוציא צווי מעצר והגבלה מנהליים נגד אזרחים ישראלים ללא הליך הוגן דרקונית ומסוכנת, ויש להתנגד לה בכל תוקף.

שלטון שרוצה לפעול לטובת האזרחים משיקולים עניינים אינו פוחד מסבירות. רק שלטון שמעוניין בהחלטות שרירותיות כמו פיטורי שומרי סף והחלפתם באנשים פוליטיים פוחד מסבירות.

תכנית הקואליציה שלא לאפשר לבתי המשפט לפסול החלטות של נבחרי ציבור שאינן סבירות תגביר את השחיתות השלטונית ותפגע אנושות בזכויות. שורת מקרים שאירעו לאורך השנים מעידה עד כמה העילה היא כלי חיוני לקיומם של האיזונים והבלמים בדמוקרטיה הישראלית.

הקואליציה מבקשת לבטל את סמכות בית המשפט לפסול החלטות של נבחרי ציבור גם אם הן בלתי סבירות באופן קיצוני. עילת הסבירות מונעת שחיתויות, מחייבת קבלת החלטות רציונלית ומגנה על זכויות אדם, וביטולה יפגע בשמירה על טוהר המידות ובניקיון הכפיים בשירות הציבורי.

כ-30 שנה נהוג שלפחות אחד משני נציגי הכנסת בוועדה הוא מהאופוזיציה, על מנת למתן את כוחה של הממשלה ולמנוע פוליטיזציה של מינוי שופטים. בממשלה הנוכחית מדובר במהלך קריטי, שיש אף להפוך לחוק.

לפי תקנון הכנסת, בהעדר די קולות בעד שני המועמדים לוועדה, יתקיימו בתוך חודש בחירות חדשות לנציג שנותר. עוד קודם לכן ייערכו הבחירות ללשכת עורכי הדין שאם נציגיה יכרתו ברית עם הקואליציה הדבר יאפשר לקואליציה למנות את שופטי הערכאות הנמוכות.