מאמרים

על מקבלי ההחלטות לשדר לאזרחים שההליכה לסגר נעשית משיקולים ענייניים ובריאותיים, ולא כי זה האמצעי היחיד שישראלים מסוגלים לציית לו. ללא תיקון הכשלים ותוך הישענות על אכיפה דרקונית - הליכה לסגר יכולה אולי להביא לשינוי קצר טווח, אך לטווח הארוך היא עשויה להעמיק עוד יותר את משבר האמון

חגי תשרי מציבים אתגרים שונים בפני ההנהגה הרבנית ומנהיגי הקהילות, שנדרשים לגבש התייחסות להנחיות הממשלה המגבילות את התפילות, ולמצוא פתרונות שיאפשרו את קיומן של תפילות גם במסגרת המגבלות הממשלתיות, בארץ ובחו"ל

בעיצומו של הוויכוח הציבורי בין הפגנות למתווה התפילות, החשש הוא כי במטרה לקבל לגיטימציה להגבלת זכויות פוליטיות, כגון חופש הביטוי, הממשלה עלולה לפעול בצורה נמרצת מדי ולהגביל זכויות לא פוליטיות, כגון הזכות להתפלל ולהתחתן

השבטיות בחברה הישראלית רק הולכת ומעמיקה, ואם לא ייעשה מאמץ רציני מצד כל חלקי החברה הישראלית למציאת מכנה משותף להמשך הקיום כאן, סכנת הכאוס והחורבן הפנימי תרחף מעל ראשנו

במקום שמודל הרמזור יגרום לסולידריות קהילתית שתסייע לבלימת המגפה, הוא מביא לתוצאה ההפוכה, בה חברי הקהילה עשויים לרצות לשבש את זרימת המידע לטובת השכונה או העיר – הכל, רק לא להיחשב עיר אדומה. כדי להימנע ממצב כזה, על מקבלי ההחלטות להעדיף את השימוש בתמריצים חיוביים בוני אמון, ולהפחית ככל הניתן את השימוש בתמריצים שליליים

אחד מכל עשרה ישראלים לקחו חלק בפעולות המחאה נגד מדיניות הממשלה בחודשים האחרונים, מתוכם 46.5% ממחנה השמאל, 27.5% מהמרכז וכרבע מהם (26%) מגוש הימין. בתוך כך, הציבור הישראלי חלוק בדעותיו לגבי האשמים בעימותים בין המשטרה למפגינים - 33% סבורים שהמפגינים אחראים יותר לעימותים, 31% מצביעים דווקא על המשטרה

תשע שנים חלפו מאז הפגנת המיליון של מחאת 2011 שהתמקדה במאבק נגד יוקר המחייה בישראל. אין ספק שמחאת הקיץ הנוכחי רחוקה מהמאסה של המחאה שנולדה אי שם ברחוב רוטשילד בתל אביב. יצאנו לבדוק- עד כמה ההפגנות משכנעות את המשוכנעים או מייצרות שינוי אמיתי?

עיון במנהג הנסיעה לאומן, באופי הנוסעים וביחס לכך בחברה הדתית והחרדית, מעלה את החשד שהחרדה של הפוליטיקאים לנוסעים היא לא לשם שמים. הקרקס הפוליטי שנעשה על גבם של חסידי רבי נחמן, יותר מאשר למענם, ממחיש את היחס הציני לעמדות מקצועיות, כשעל הכף מונח אינטרס פוליטי

דבריו של פרופ' רוני גמזו, הפרויקטור החדש למאבק בנגיף הקורונה, כלפי החברה הערבית טומנים בחובם דעה קדומה שפוטנציאל הנזק שלה על הלגיטימציה הציבורית בו, בעיקר בקרב הציבור הערבי, עצום

כ-60% מהישראלים נותנים אמון בפרויקטור הקורונה החדש, פרופ' רוני רמזו, לעומת 35% בלבד הסומכים על ראש הממשלה בנימין נתניהו. בתוך כך, כמחצית מהישראלים מעריכים כי רוב הציבור או כולו יצייתו להנחיה להישאר בבתים במידה ויוכרז סגר מלא, אך שליש צופים כי רק מחצית מהאוכלוסייה תנהג כך

מנתוני הקול הישראלי של מרכז גוטמן עולה כי 60% מהציבור הישראלי מתנגד לבחירות. וגם: רוב הציבור מזדהה עם המחאה כנגד המדיניות הכלכלית של הממשלה, וכמעט מחצית סבורים שהתנהלות המשטרה כלפי המוחים נוקשה מדי

בחינה של שתי ההפגנות במהלך סוף השבוע האחרון - בתל אביב ובירושלים, מגלה כי מדובר למעשה בשתי הפגנות שונות בתכלית - גם במוקד המחאה וגם במסר. המקום שבו כל אחת מהן התקיימה קבע במידה רבה את אופייה, הדימוי הציבורי שלה, תגובת השלטונות וכן, גם את הכיסוי התקשורתי

מאפייניה הייחודיים של הזכות להפגין מצדיקים את החרגתה מההגבלות המוטלות על חלק מהזכויות האחרות, כחלק מהמאבק בקורונה, במיוחד בעת הזו

חוק הקורונה הוא לא כ"כ דמוקרטי ולא פרקטי. אין ספק שמגפת הקורונה דורשת ממשלה בעלת סמכויות, גמישות ומהירות פעולה. אולם העובדה שלא מאשרים מראש את התקנות בכנסת בעייתית מאוד

משבר האמון שחווה המשטרה מצד הציבור מעמיק בצל האתגרים שמציב בפניה משבר הקורונה. אולם המשטרה במאמציה מיישמת את הנחיות חברי הממשלה, ואלה, כמו גם הגורמים שאמורים לפקח עליה - כושלים במשימתם

בעבודתו השוטפת של השב"כ, השימוש באיכונים נעשה בנוסף לאיסוף מידע נוסף, ניתוחו והצלבתו עם נתונים נוספים. לכן, כדי להשתמש בנתונים הנאספים באופן יעיל - בפעולות לחימה וסיכול טרור כמו גם בהתמודדות עם מגיפה - אין לראות בהם תחליף לפעילות מחקרית רחבה יותר

כשבכירי משרד הבריאות ודרג מקבלי ההחלטות התייחסו לשב"כ כאל תרופת הפלא הטכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק, הם טעו. בעיקר בגלל הנתק המוחלט בין כלי השב"כ לחקירה האפידמיולוגית. כל נסיון לפתח חלופות בתקופה שבין הגל הראשון לשני לא נבחנה לעומק. אז מה כן צריך לעשות עכשיו, ואיך שאר מדינות העולם התמודדו עם ענין המעקבים?

הכתובת הייתה על הקיר, אבל בכירי הממשלה העדיפו להמשיך ולהתייחס לאיכוני השב"כ כאל תרופת פלא טכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק. כעת מתגלות התקלות, ועשרות אלפי ישראלים נשלחים לבידוד, ללא סינון או בקרה. בתוך כך, חשוב להבין שמעקב השב"כ אינו מהווה תחליף לחקירות אפידמיולוגיות ומערך בדיקות יעיל ומתפקד - אלא רק חלק ממעטפת רחבה הרבה יותר שצריכה להינתן לאזרחים

בלי אמון ציבורי שהנהגת המחאה היא אותנטית ומחויבת, ושאינה משרתת אינטרסים זרים, לא יעלה גל מחאה המוני בר קיימא. אין להוציא מכלל אפשרות שבימים הקרובים יהיו מופעי מחאה קטנים ובינוניים רבים, שחלקם עלולים להידרדר לאלימות, אולם השאלה האם הקבוצות השונות זו מזו בהרכבן וב"צבע" האידיאולוגי שלהן יצליחו ליצור לעצמן מצע ואסטרטגיה משותפים כבסיס לפעולה מתואמת ומתמשכת – נותרת כרגע בלא תשובה

משבר הקורונה, והסגר שבצדו, "הכניס" רבים מהגברים הביתה ומנע מרבים מהם לעבוד שעות ארוכות מחוץ לבית. כעת ישנה הזדמנות גדולה לשינוי חברתי: לדרוש ממקום העבודה לאפשר לאבות להיות מעורבים יותר במשפחתם

הציפייה של אזרחים רבים מהממשלה לסעד טבעית ומובנת. גם הרצון להפגין ולזעוק אל מול המצוקה ואל מול מחדלים קשים של הממשלה הם דרך ביטוי טבעית למצוקה הזו. אבל יש הבדל ענק בין תסכול ומחאה לבין יצירה שיטתית של אנרכיה וכאוס

הקמת ועדת חקירה בעניין משבר הקורונה, תלויה בעיקר בנרטיב של ההתמודדות עם משבר הקורונה במישור הרפואי והכלכלי-חברתי. אם בגל הראשון הנרטיב היה של "מלחמת ששת הימים", הרי שלנוכח השאננות, העלייה בתחלואה בגל השני, ולצד המשבר הכלכלי העמוק והמדיניות הכלכלית שמעוררת ביקורת, הנרטיב הנוכחי מקבל יותר נופך של "מלחמת יום הכיפורים". האם לחץ הציבורי יוביל להקמת ועדת חקירה ממלכתית?

עם העלייה בתחלואה, האמון הציבורי בגורמים המובילים את ההתמודדות במשבר הקורונה, בהם רה"מ ושר הבריאות, צונח. בפילוח לפי מחנה פוליטי- 58% מבוחרי הליכוד מאוכזבים מתפקוד הממשלה. וגם- 40% מהישראלים מעריכים ששר הביטחון לשעבר, נפתלי בנט, הוא האיש המתאים כיום להוביל את המאבק

בעידן שבו חברי הכנסת נבחרים על סמך הבולטות האישית שהם מפגינים, האם המשמעת הסיעתית, והסנקציות שבצדה, אמורה לרסן את הממד האישי ולהפוך אותם לתנועה הפועלת להגשמת מטרה משותפת?
על רקע הדרמה בוועדת הקורונה בנוגע לפתיחת חדרי הכושר, והמופע הנדיר של פיקוח הכנסת על הממשלה.

60% מהישראלים חוששים לעתידם הכלכלי, כאשר העליה בחשש נרשמה בעיקר בקרב צעירים, חילונים ובעלי הכנסות גבוהות. בתוך כך, הציבור מעניק לממשלה ציון נמוך על טיפולה במשבר הקורונה

בשנים האחרונות מתחזק תהליך של התבטלות הכנסת בפני הממשלה. בעוד שהממשלה אמורה להיות "אחראית בפני הכנסת", היוצרות מתהפכות והכנסת הופכת לסוכנות החקיקה של הממשלה. האם במצב של שגרת חירום בחסות נגיף הקורונה, ניתן לכנסת להעביר לממשלה את הסמכות להסדיר סמכויות שיש בהן פגיעה בזכויות האזרח?

בעקבות ריבוי מקרי הקורונה במספר בתי ספר בשבועות האחרונים, 42% מהציבור הישראלי תומכים בסגירה של בתי ספר שבהם נמצאו תלמידים או אנשי צוות חולי קורונה

משבר הקורונה פגע בחברה החרדית באופן קשה יותר מכל חברה אחרת. עם זאת, יש בו גם פוטנציאל לשינויים בתחום התעסוקה, ההשכלה, הטכנולוגיה והיחס לרשויות המדינה, שלטווח בינוני וארוך ישפרו את מצבה הכלכלי. תמונת מצב והמלצות מדיניות

מה המשמעות של החלטת בג"ץ לביטול חוק ההסדרה, ומה הקשר למהלך הריבונות?