מאמרים

נאומו של יו"ר הרשימה המשותפת על דוכן הכנסת המחיש את כישלונה של המדינה להעניק לרבים מאזרחיה הערבים את תחושת הביטחון וההגנה לה זקוק כל אזרח. על המדינה להילחם בארגוני הפשיעה הערבים כפי שעשתה בהצלחה עם אלה שנוהלו בידי יהודים, ולייעל את פעולות המשטרה להחרמת נשק לא חוקי בחברה הערבית

עד מתי צבא העם?
הוויכוח על קיצור השירות יצר בגדול שני מחנות: אלה שמתנגדים ומזהירים מפני מחסור בכוח אדם ביחידות המובחרות, כמו גם על תחלופת כוח אדם גבוהה שתשפיע על איכות הצבא וכשירותו.
ואלה שתומכים בקיצור השירות, הטוענים שצריך להתאים את מודל צבא העם למציאות שבה כמחצית מבני מחזור הגיוס ממילא אינם מתגייסים, ולשלב את החיילים המשוחררים מהר יותר בשוק העבודה.

נוכחותם הגוברת של דתיים ודתיות בשורות הצבא מקרינה על אופיו, ומשפיעה על החברה הדתית לאומית פנימה. יותר ויותר מחלוקות אידיאולוגיות בתוך הציונות הדתית, באות לידי ביטוי בצבא: מעמד האישה, היחס ללהט"בים ושאלות על מוסר מלחמה.
עד כמה הצבא הפך לזירת התגוששות של הדתיים לאומיים ומה היה אומר על זה דוד בן גוריון שהיום מציינים את יום פטירתו?

צבא ההרגעה לישראל?!
מעורבות הצבא במשבר הקורונה מציפה לא מעט סימני שאלה על הגדרת גבולות הגזרה בין ניהול מערכה צבאית לניהול משבר אזרחי.
שימוש בצבא העם במשימות אזרחיות צריך שייעשה באופן מדוד, תוך פיתוח מערכת אזרחית יעילה ואפקטיבית לניהול מצב חירום-אזרחי עתידי.

סדקים באמון הציבור בצה"ל? תלוי איך מסתכלים על זה. בכל הקשור למשימות ויכולות מבצעיות שנמצאות מתחת לרדאר הציבורי, האמון בצבא נשאר גבוה. הספקות צפים ועולים בנושאים שבהם צה"ל נחשף לציבור, ובהם יש לא מעט מקום לשיפור. ובכל זאת- כמה היו רוצים שצה"ל יקבל לידיו את ניהול משבר הקורונה? צפו וגלו

הגיע הזמן שאמצעי התקשורת, העורכים והכתבים ייצאו מאזור הנוחות הגאוגרפי והתרבותי ויסקרו גם את האנשים שקולם אינו נשמע, ובמיוחד- את קולן של הנשים הערביות, שספגו פגיעה כלכלית קשה בעקבות משבר הקורונה

שנת הלימודים האקדמית נפתחה, אולם כחמישית מהסטודנטים הערבים כלל לא בטוחים שימשיכו בלימודים, כפול משיעור הסטודנטים היהודים; 74% ממשקי הבית של הסטודנטים הערבים נפגעו כלכלית בעקבות המשבר, לעומת 43% ממשקי הבית של הסטודנטים היהודים. פערים קיימים גם בתשתיות האינטרנט ובהבנת התכנים המועברים באמצעות הזום

אז איך קרה שבית המשפט העליון הפך לאויב העם? לפי ספרו החדש של עמיחי כהן, מלחמות הבג"צ - הוא לא. פשוט לפוליטיקאים מסוימים נוח להציג אותו ככה.

7 חברי כנסת, 7 שאלות - יצאנו לדרך! כמובן שלא שכחנו לבקש מהם גם איחול לשנה החדשה... שנה טובה!

כשברקע תחילת הסגר הלילי על עשרות יישובים, מרביתם חרדיים וערביים, והקריאה להצבת חיילים במדים ביישובים אלה - על מקבלי ההחלטות לנקוט במספר צעדים הכרחיים אשר יסייעו לתדרך את החיילים לקראת המפגש הרגיש והמורכב על האוכלוסייה הערבית

תשע שנים חלפו מאז הפגנת המיליון של מחאת 2011 שהתמקדה במאבק נגד יוקר המחייה בישראל. אין ספק שמחאת הקיץ הנוכחי רחוקה מהמאסה של המחאה שנולדה אי שם ברחוב רוטשילד בתל אביב. יצאנו לבדוק- עד כמה ההפגנות משכנעות את המשוכנעים או מייצרות שינוי אמיתי?

דבריו של פרופ' רוני גמזו, הפרויקטור החדש למאבק בנגיף הקורונה, כלפי החברה הערבית טומנים בחובם דעה קדומה שפוטנציאל הנזק שלה על הלגיטימציה הציבורית בו, בעיקר בקרב הציבור הערבי, עצום

כשבכירי משרד הבריאות ודרג מקבלי ההחלטות התייחסו לשב"כ כאל תרופת הפלא הטכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק, הם טעו. בעיקר בגלל הנתק המוחלט בין כלי השב"כ לחקירה האפידמיולוגית. כל נסיון לפתח חלופות בתקופה שבין הגל הראשון לשני לא נבחנה לעומק. אז מה כן צריך לעשות עכשיו, ואיך שאר מדינות העולם התמודדו עם ענין המעקבים?

בעידן שבו חברי הכנסת נבחרים על סמך הבולטות האישית שהם מפגינים, האם המשמעת הסיעתית, והסנקציות שבצדה, אמורה לרסן את הממד האישי ולהפוך אותם לתנועה הפועלת להגשמת מטרה משותפת?
על רקע הדרמה בוועדת הקורונה בנוגע לפתיחת חדרי הכושר, והמופע הנדיר של פיקוח הכנסת על הממשלה.

מה המשמעות של החלטת בג"ץ לביטול חוק ההסדרה, ומה הקשר למהלך הריבונות?

משבר הקורונה אולי הביא לשיפור במערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל, אולם בכל הנוגע ליחס הממסדי כלפי הערבים- התמונה שונה לגמרי. הגיע הזמן לשלב את נבחרי הציבור הערבי בתהליכי קבלת ההחלטות – ברמה המקומית והארצית

גבירותי ורבותי, מהפך!
שלוש מילים אלו מפי שדרן החדשות המיתולוגי חיים יבין הפכו לסמל המזוהה עם הניצחון הגדול של הימין ומנחם בגין בבחירות 77'.
אחרי כמעט שלושה עשורים רצופים של ממשלות בראשות מפלגות השמאל, הבחירות שנערכו בחודש מאי 1977, הביאו לראשונה לחילופי שלטון.

התפיסה לפיה הערבים הם מסיגי גבול או פולשים וכי מי שאינו חושב כך אינו יכול אף להיחשב כציוני, היא שורשה של העבריינות האידאולוגית. המשלימים עם מפירי החוק והאלימות כלפי הפלסטינים מזמינים גם את הפגיעה בחיילי צה"ל, באנשי תקשורת וביהודים "שאינם ציונים"

בעוד החשש להידבק בקרב הציבור הערבי גבוה מבציבור היהודי, התמיכה בצעדים בהם נוקטת הממשלה נמוכה באופן משמעותי. זאת, במידה רבה בשל המאמצים המוגבלים לדבר בקרב הציבור הערבי, ול"דובר הרשמי" של משבר הקורונה, ראש הממשלה

בעוד במערכת הבריאות עומד שיעורו של הציבור הערבי על כ-18% - פחות משלושה אחוזים מסגל עובדי משרד הבריאות משתייכים לאוכלוסייה הערבית. על מנכ"ל משרד הבריאות לפעול לטובת ייצוג הולם לציבור הערבי במוקדי קבלת ההחלטות במשרד הבריאות באופן מיידי, שכן הייצוג הנמוך מסכן את בריאות כלל הציבור

הרוב המכריע בציבור הערבי התגייס בבחירות 2020 להבעת אמון ברשימה המשותפת, עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר משלוש מערכות הבחירות הרצופות. כמה מהערבים אזרחי ישראל הצביעו לרשימה המשותפת וכמה למפלגות היהודיות, ובאיזה מגזר הייתה תמיכה גדולה יותר בכחול לבן, מאשר ברשימה המשותפת?

על פי חברי הממשלה, העם הוא העם היהודי בלבד, והרוב בשלטון הרוב הוא הרוב מבין היהודים, שכן הערבים אינם חלק מהעם. זו איננה דמוקרטיה, אלא תפיסה מעוותת של דמוקרטיה חלולה

הטריגר שהוציא את הציבור הערבי להצביע בבחירות האחרונות נמצא מחוץ לפוליטיקה הערבית. אם ביבי הוציא את הערבים להצביע בספטמבר, הפעם היה זה טראמפ. ההתלכדות סביב ההתנגדות לסיפוח המשולש הוכיחה עצמה, ועודדה את האזרחים הערבים להצביע ולשנות את התמונה הפוליטית

ממשלות ישראל חייבות להישאר עם הרגל על הגז, כל הדרך אל הפחתת הנטל הרגולטורי למינימום האפשרי

במוקדם או במאוחר - נשירת מבוגרים משוק העבודה היא סוגיה שכולנו נתמודד איתה. כך ששימור כוח עבודה חיוני ורלבנטי, גם בשנות החמישים והשישים לחייו, יעזור להבטיח כלכלה צומחת שעובדת עבור כולנו

ב-6 בפברואר 2017 אישרה הכנסת את החוק להסדרת ההתיישבות ביהודה ושומרון, או בכינויו "חוק ההסדרה".

הזכות לפרטיות, שנולדה כזכות להיעזב במנוחה ושמירה על המתחם האישי מקבלת משמעות אחרת לגמרי בעולם הדיגיטלי. האפשרויות לאסוף מידע דרך רשת האינטרנט, מכשירים חכמים ואפליקציות, לשמור את המידע הזה בתוך "מוחות" מרכזיים, לעבד אותו ולהפיק ממנו תובנות עלינו כפרטים– הן המאפיין המרכזי של התקופה שלנו.

יחסו העוין של הציבור הישראלי כלפי חברי הכנסת הערבים לא הוגן, בעיקר לאור יחסו האוהד כלפי מנהיגי העולם, חלקם נגועים בעמדות אנטישמיות מובהקות