בחירות 2013: ניתוח ראשוני של הכנסת המסתמנת

הקלפיות נסגרו, התוצאות התבהרו, ומערכת בחירות שנראתה מנומנמת וצפוייה מראש הפיקה מוצאי בחירות דרמטיים ומפתיעים. עתה, לאחר שנספרו גם המעטפות הכפולות, באפשרתנו לשרטט את קווי המתאר של הכנסת הבאה. בשורות הבאות נציג ניתוח ראשוני של תוצאות הבחירות ושל מה שעומדת להיות הכנסת ה-19 של מדינת ישראל.

אחוז ההצבעה מתייצב

עוד לפני ניתוח התפלגות הקולות, נתון מעניין של בחירות 2013 הוא היציבות שנרשמת בשיעורי ההצבעה. אחוז ההשתתפות עמד בבחירות האלה על רמה של 67.8% (בדיוק כמו בבחירות לפני 10 שנים). זהו אמנם שיפור קל ביחס לשתי הבחירות הקודמות, אך עדיין רחוק מאוד מהרמות שנרשמו לאורך רוב שנות המדינה. ישראל התגאתה לאורך שנים רבות בשיעורי ההשתתפות הגבוהים של אזרחיה בבחירות. עד 1999 נעו שיעורי ההצבעה בבחירות לכנסת על ערכים שנעו סביב ה-80%. השינוי החד הגיע בשנת 2001, כאשר בבחירות המיוחדות שנערכו לראשות הממשלה הטריחו עצמם רק 62.3% מבעלי זכות הבחירה לבוא ולהצביע. אפשר היה להסביר זאת בייחודיותן של הבחירות  - אלו היו בחירות לראשות הממשלה בלבד ולא לכנסת, דבר שהביא לחוסר עניין בקרב המגזר הערבי שרק 19% ממנו הצביע. אולם אלה שציפו כי בבחירות הבאות ישובו ערכי ההשתתפות לרמתם הרגילה נכזבו. בארבע הבחירות שנערכו מאז שיעורי ההצבעה נותרו מתחת ל-70%. ההבדלים בשיעורי ההצבעה בארבע מערכות הבחירות מאז 2003 הם קטנים וניכר כי הם מתייצבים סביב רמה של 65% מכלל בעלי זכות הבחירה.

סטטוס קוו ברמת הפיצול הפרלמנטרי

מפת המפלגות החדשה שמצטיירת בעקבות בחירות 2013 לא מביאה איתה שינוי מרענן בכל הנוגע לפיצול המפלגתי בכנסת. מספר הרשימות שייזכו לייצוג בכנסת ה-19 עומד על 12, במסגרת הטווח ההיסטורי שנע בין ערך מינמום של 10 לערך מקסימום של 15. בנוסף, דומה שאחוז החסימה, שעומד על 2% מאז הבחירות של 2006 מוכיח את עצמו כחסם כניסה יעיל ומשמעותי בפני כוחות חדשים המנסים להיכנס לזירה הפרלמנטרית. מלבד קדימה שהצליחה בעור שיניה לחלוף מעל משוכת אחוז החסימה, מפלגות אחרות כגון עוצמה לישראל, עם שלם, עלה ירוק, כוח להשפיע וארץ חדשה לא הצליחו ונותרו בחוץ. יותר מרבע מיליון בוחרים נותרו חסרי ייצוג בכנסת כיוון שהצביעו למפלגות שלא עברו את אחוז החסימה. מדובר בשיעור גבוה מאוד של "קולות מבוזבזים", קרוב ל-7%.

אולם כשלונן של המפלגות הקטנות לעבור את אחוז החסימה לא מסתיר את העובדה שהפיצול המפלגתי ממשיך להיות גבוה מאוד. מדד מקובל לבחינת רמת הפיצול הוא המספר האפקטיבי של מפלגות (ENPP). מדד זה משקף הן את מספר המפלגות הן את משקלן היחסי בערכים מוחשיים של מספר מפלגות. מבט על המספר האפקטיבי של מפלגות בישראל (לוח 3) משקף את השינויים שחלו ברמת הפיצול במהלך השנים. בעשור הראשון היה פיצול גבוה באופן יחסי. החל מאמצע שנות השישים החל תהליך התגבשות של שני גושי מפלגות: גח"ל (ואחר כך ליכוד) והמערך. תהליך זה הגיע לשיאו בשנות השמונים המוקדמות. בבחירות של 1981 החזיקו הליכוד והמערך ב-95 ממושבי הכנסת ובשפל של רמת פיצול.  אולם אז, בתוך 15 שנים השתנתה התמונה מקצה אל קצה: אימוץ שיטת הבחירה הישירה לראשות הממשלה הביא עימו פיצול חסר תקדים. שיטה זו, אשר הייתה בתוקף בין 1996 ל-2003, אפשרה לבוחרים באמצעות שני הפתקים שעמדו לרשותם לנקוט באסטרטגיה של פיצול הצבעה. בפתק אחד הם יכלו להצביע עבור מועמד מפלגה גדולה לראשות הממשלה ובפתק שני עבור מפלגות סקטוריאליות. אפשרות זו הביאה להיחלשות משמעותית בכוחן של הליכוד ושל מפלגת העבודה. בבחירות 1999 הגיע הפיצול לשיא והמספר האפקטיבי של מפלגות זינק ל-8.69. הבחירה הישירה אמנם בוטלה בתחילת העשור הקודם אך ההשלכות ההרסניות שלה עדיין מהדהדות במערכת הפוליטית והפיצול הפרלמנטרי נותר גבוה. בחירות 2013 כמעט זהות לבחירות הקודמות מבחינת רמת הפיצול. ההשלכות לכך על הרכבת הממשלה הבאה ברורות. מספרהמפלגות האפקטיבי עבור בחירות 2013 הוא השלישי בגובהו ומסמל עלייה ביחס לבחירות הקודמות. . בבחירות 2013 נרשמה עלייה קלה ברמת הפיצול ביחס לבחירות הקודמות. מספר המפלגות האפקטיבי עבור בחירות אלו הוא השלישי בגובהו וההשלכות על הרכבת הממשלה הבאה ברורות.

ועכשיו....בונים קואליציה

על אף ההפתעות היחסיות בתוצאות הבחירות, שמציינות שלגוש הימין-דתיים יש רוב מזערי בלבד (61 מושבים לליכוד-ביתנו, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה), נראה כי סיכוייו של ראש הממשלה נתניהו להרכיב גם את הממשלה הבאה נותרו גבוהים מאוד. אולם, כבר עתה ברור, כי מלאכת הרכבת הממשלה לא תהיה קלה. הסיבה המרכזית לכך נעוצה בעובדה שגם לאחר בחירות 2013, לא חלה התאוששות בכוחה של מפלגת השלטון. עד שנת 1992 (כולל) תמיד אחזה מפלגת השלטון במספר מושבים שעמד על 40 חברי כנסת לפחות. מאז אותה שנה התקיימו שש מערכות בחירות לכנסת ובאף אחת מהן לא הצליחה לזכות מפלגה במעל ל-40 מושבים. בשלושה מתוך ששת המקרים היא זכתה בפחות מרבע המושבים. מהבחינה הזו, כשהוכרזה הריצה המשתפת של הליכוד וישראל ביתנו ברשימה משותפת, עלו ציפיות כי המהלך יניב כנסת עם מפלגת שלטון חזקה כבעבר. תוצאות הבחירות הפריכו את הציפיות הללו. הרשימה המשותפת של שתי המפלגות, שהיה להן כוח משותף של 42 מנדטים בכנסת היוצאת, זכתה ב-31 מושבים בלבד. לחולשה זו יש השפעה מהותית על תהליך הרכבת הממשלה. פעם נוספת יידרש ראש הממשלה לבנות קואליציה של ארבע שותפות לפחות. פעם נוספת, תהיה מפלגת השלטון בעמדת מיעוט בתוך הקואליציה.

ההרכב המסתמן של הכנסת ה-19: הרבה חדשים, יותר נשים, יותר דתיים

הרכבה הפרסונלי של הכנסת החדשה מביא איתו שינויים משמעותיים. ראשית, לא פחות מ-48 ח"כים חדשים עומדים להיות מושבעים. זאת, עוד מבלי להחשיב אישים שכיהנו בעברם כחברי כנסת אך לא מנו על חבריה ערב הבחירות – למשל ציפי לבני, אריה דרעי, עמרם מצנע וניסן סלומיאנסקי. אם נחשיב גם אותם, נגיע לערך תחלופה של 54 חברי כנסת חדשים, כמעט מחצית מחברי הבית. כל 19 חברי הכנסת שנבחרו מטעם יש עתיד הם חדשים. מפלגת העבודה שולחת 9 ח"כים חדשים ואילו הבית היהודי 9 ח"כים חדשים גם כן.

הכנסת ה-19 תכלול גם מספר שיא של נשים. לאורך ההיסטוריה, נע מספר הנשים שנכנסו לכנסת לאחר כל בחירות נע בין שפל של 7 (1988) לשיא של 21 (2009).  בשלוש הבחירות האחרונות חלה עלייה בייצוג הנשי בכנסת ועלייה זו נמשכה גם הפעם, עם ייצוג שיא של 27 נשים. יש עתיד תשלח 8 נשים לכנסת, הליכוד ביתנו תשלח 7 ומפלגת העבודה 4. את מרצ ואת הבית היהודי תייצגנה כל אחת 3 נשים. התנועה ובל"ד שולחות כל אחת חברת כנסת יחידה.

הכנסת החדשה תכלול גם מספר חסר תקדים של חברי כנסת דתיים וחרדים: אחד מכל שלושה חברי כנסת ה-19. לא מדובר רק במפלגות הסקטוריאליות (ש"ס עם 11, הבית היהודי עם 11 ח"כים דתיים ויהדות התורה עם 7) אלא גם בנציגים דתיים במפלגות "כלליות". שישה חברי כנסת דתיים יכהנו מטעם סיעת הליכוד ביתנו, שלושה מטעם יש עתיד ואחד מטעם התנועה. מעניין להצביע על התופעה הבאה: שתיים מהמפלגות ה"דתיות" – ש"ס והבית היהודי מושכות ציבור בוחרים לא מבוטל שאינו דתי, בעוד שמספר לא מבוטל של בוחרים דתיים ואף חרדים מצביע עבור מפלגות "כלליות".