ביטול הבחירה הישירה - מאחורי הקלעים

התהליך הארוך לביטול הליך הבחירה הישירה לראשות הממשלה החל לפני 12 שנים. ב-7 במרץ יצוינו עשר שנים לביטולו בכנסת. קראו את מאמרו של אריק כרמון על המאבק בחוק ועל הצלקות שהותירה שיטת הבחירה הישירה בדמוקרטיה הישראלית.

שבע שנות מאבק עיקש, לעתים כנגד כל הסיכויים, נדרשו כדי להציל - ולו משהו - מתשתיות המשטר של הדמוקרטיה הישראלית. שורש הרע: שיבוש ופגיעה חמורה במבנים ובנורמות ההתנהלות של המערכת הפוליטית בישראל בעקבות אימוץ שיטת שני הפתקים, "הבחירה הישירה", שהוציאה את הדמוקרטיה הישראלית ממשפחת הדמוקרטיות הפרלמנטריות. אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שבראשית שנות התשעים עדיין היה בחיתוליו, צפו את האסון המשטרי והתריעו על השלכותיו; איש לא העלה על דעתו את גודל הנזק.

ואכן, החוויה הקצרה של "שני הפתקים" הייתה ניסוי הרה אסון והשלכות מרחיקות לכת לשיטת המשטר הישראלית. מאז הקמת המדינה ועד 1996 תמיד היה למפלגת השלטון "גרעין שליטה" - רוב בכל אחת מהממשלות שהתקיימו, כך שלראש הממשלה היה גב שלטוני לקבל הכרעות ולבצע מדיניות (בשנת 1949 היה שיעורם של שרי מפלגת השלטון כ-69% מכלל חברי ממשלתו של בן-גוריון; בשנת 1965 היה שיעורם 65% מממשלת אשכול; בשנת 1977 72% מממשלת בגין וב-1992 70% מממשלת רבין). יתר על כן, משמעת סיעתית וגיבוי מפלגתי קוהרנטי לא היו דבר מופרך כך שראש הממשלה יכול היה לסמוך על גיבוי פרלמנטרי לביצוע מדיניות ממשלתו. המנגנונים הפרלמנטריים פעלו באופן תקין והיחס בין הצעות חוק ממשלתיות לפרטיות היה 60% ל-40% בשנים 1988-1992 לעומת 49% ל-51% בשנים 1999-2003. שיטת הבחירה הישירה הביאה לידי הרס ממשי בתשתיות השלטון של ישראל.

שיטת "שני הפתקים" התקבלה בכנסת על ידי תיקונים בשניים מחוקי היסוד של ישראל - חוק יסוד: הכנסת וחוק יסוד: הממשלה. אף שבכל דמוקרטיה מפותחת בעולם שינויים בתשתית החוקתית נעשים בהליך מורכב ודורשים רוב מיוחס, בהיעדר חוקה לישראל התקבלו השינויים בתשתית החוקתית הרעועה ברוב רגיל של 57 חברי כנסת התומכים בחוק מול 56 מתנגדים. בסתיו 1997, כשנה לאחר כניסתו של נתניהו ללשכת ראש הממשלה לאחר שנבחר בפתק הכפול, נפגשתי עם מישה ארנס בלובי של מלון שרתון בירושלים והצעתי לו להקים יחד עמותה שתחרוט על דגלה את ביטול הבחירה הישירה. מישה התגייס, וחודשים ספורים לאחר מכן התכנסו מייסדי העמותה, בכללם חיים צדוק ואבא אבן ז"ל ויבדלו לחיים ארוכים משה שחל ומשה ניסים. בו בזמן התגייסו לסייע ראשי הממשלה לשעבר יצחק שמיר ושמעון פרס, ובכנסת הוקמה שדולה בראשותם של חברי הכנסת יוסי ביילין ועוזי לנדאו. המשימה לא הייתה פשוטה, שכן עם קבלת השינויים לבחירה הישירה ב-1991, שוריין חוק יסוד: הממשלה כך שלשינויו נדרש רוב של 61 קולות לפחות. זאת ועוד, ראשי הממשלה נתניהו וברק תמכו בשיטה הקלוקלת הזאת, ובמציאות שנוצרה מיד עם הפעלתה - התרסקות שתי המפלגות הגדולות והתחזקות הסקטוריאליות - הייתה למצדדים בה קואליציה חזקה בכנסת. ש"ס, שנבנתה על גבי הריסות הליכוד כמפלגה גדולה, מפלגות הציבור הרוסי למיניהן ומפלגות קטנות אחרות שנהנו מהפיצול ומהתרסקותה של המפלגה הגדולה השנייה - העבודה - התנגדו כמובן לביטול השיטה החדשה. רוב חברי הכנסת של מרצ, המפד"ל על צורותיו ומפלגות הימין הקטנות חברו אל התומכים במפלגות השלטון, או מה שנותר מהן, ויצרו משוכה גבוהה לעמותה לדמוקרטיה פרלמנטרית שהחלה לפעול.

כמות המשאבים שגוייסו לפעולות העמותה החדשה היו מזעריים בהשוואה למשאבים של עמותת "חוקה לישראל", שהשיתה עלינו את אסון הבחירה הישירה. ואולם עוצמתה של העמותה והצלחותיה נבעו ממסירותם של כל חבריה - לימים כמה עשרות חברים בכנסת ומחוצה לה, ומהעיוותים בשלטונם של שני ראשי הממשלה הראשונים מ"דור הנכדים" לתקומת ישראל, שבהדרגה הלכו ונגלו לעין הציבור. תקצר היריעה מלתאר את כל סיפור המעשה: את המאבק נגד יושבי הראש של ועדת חוקה חוק ומשפט שהיו ממפלגות קואליציה קטנות וסיכלו בוועדותיהם הליכי חקיקה לביטול השיטה, את האסטרטגיה הפרסומית שנועדה לגייס בציבור הלכי רוח נגד השיטה (יוזכר הסטיקר שהוצמד למכוניות: "בחירה ישירה זה רע") ועוד כהנה וכהנה מהלכים.

במערכת הבחירות ב-2001, לפני כעשר שנים, מערכת הבחירות האחרונה שנעשתה בשיטת הבחירה הישירה ובה נבחר אז רק ראש הממשלה, ביקשתי להיפגש עם אורי שני, ראש מטהו של ראש הממשלה המיועד אריק שרון, והעליתי לפניו את המציאות שתיווצר אם שרון ייבחר: לליכוד, ששרון עמד בראשו, היו 19 מנדטים בלבד, ולכן כוח הסחטנות של ש"ס ומפלגות קטנות אחרות יהיה גדול במיוחד ויהיה הכרח לבנות מחדש קואליציות לקראת קבלת כל החלטה מדינית. במהלך המשא ומתן הקואליציוני נלחם שרון במצב זה וסירב לדרישתה של ש"ס לכבול את ידי החברות בקואליציה על ידי סעיף הקובע שכל שינוי יחייב את הסכמתן של כל השותפות.

ב-7 במרס 2001, יום השבעתה של ממשלת שרון הראשונה, התקיימה הצבעה בכנסת בקריאה שנייה ושלישית על ההצעה לבטל את שיטת הבחירה הישירה. בראשיתו של יום היו באמתחתינו 56 מצדדים בביטול השיטה. עד ההצבעה עצמה התרוצצנו בכנסת, מיטלטלים בין תקווה לתסכול וייאוש. בשעה 17:00 נמנו יותר משבעים ידיים שהורמו במהלך ההצבעות בקריאה השנייה והשלישית. ב-2003, בבחירות לכנסת ה-16, שבהן הצבענו שוב בפתק אחד, זכה הליכוד של שרון ביותר מארבעים מנדטים. אלא שאלה ניתנו למפלגה מרוסקת, וכזכור לא עבר זמן רב ושרון פיצל את הליכוד והקים את "קדימה".

שיטת הבחירה הישירה עברה מן העולם, ואולם הצלקות שהותירה בנו חרוטות עמוק בבשרה החי של הדמוקרטיה הישראלית, שחזרה אל משפחת הפרלמנטריות והיא רעועה, פגיעה ובלתי יציבה. התיקונים בשיטת השלטון שלנו, הבנייה מחדש של ההריסות שהותירה השיטה הקלוקלת ובעיקר המשך המאמץ לעגן חוקה בהסכמה לישראל - כל אלה הם אתגרים שעוד מוצבים לפנינו. מי ייתן ובעוד עשור נוכל לספר את סיפור ההצלחה של מימושם.