ברית מתונים / טור הנדסי קטסטרופלי
הגיעה העת לכריתת ברית היסטורית בין המתונים בשני המחנות. אסור להקשיב לשיח השנאה המתייג את החרדים כטפילים ונבערים מחד, ואת החילונים כשונאי דת ועוכרי היהדות מאידך. זה הזמן לפוליטיקה אחראית שרואה בגיוס החרדים - תוך התחשבות בציפור נפשם - שני צדדים חיוניים של אותה מטבע לאומית.
אף ששולחננו הלאומי עמוס סוגיות עומק המשוועות לפתרון, עיקר תשומת הלב של הנושאים ונותנים לקראת הקמת הממשלה נתונה לנושא אחד: החרדים. הכותרות עוסקות בצד הפוליטי – האם הקואליציה תכלול את המפלגות החרדיות, אם לאו. אך יהא אשר יהא הרכב הממשלה, השאלה המהותית דורשת הכרעה: מהי הדרך הראויה לטיפול בשאלת גיוס החרדים?
האתגר ענק: רוב הגברים החרדים דוחים את גיוסם על בסיס "תורתו-אומנותו" ולכן מנועים, על פי חוק, מלרכוש מקצוע ומלצאת לשוק העבודה עד לגיל מתקדם יחסית. מדובר בקטסטרופה רב-ממדית: ראשית, עבור החרדים: רובם (56%) נלכדים בעוני משפיל וחלקם מתפתים לחיות מחוץ לחוק, בכלכלה השחורה. שנית, עבור המדינה: "חברת הלומדים" כוללת כיום כ - 14% ממחזור הגיוס ומדלדלת את משאבי האנוש הדרושים לביטחון הלאומי. היא הרסנית עבור הכלכלה הישראלית וגורעת מהמשק הישראלי סכום דמיוני שעולה על 8 מיליארד ₪ בשנה. זאת יש לדעת: החרדים מונים כ-750,000 איש ואישה, שמחציתם מתחת לגיל 14. קצב הגידול של הקהילה מגיע לפי שלושה מקצב הגידול של שאר האוכלוסייה. זהו טור הנדסי שהתמשכותו לאורך זמן תמוטט את הביטחון, הכלכלה והסולידריות הישראלית.
החרדים, ברובם, מודעים לעומקו של הקושי. ניכרות התחלות חדשות המבטאות שינויי עומק: מעל 6,000 חרדים לומדים מקצוע במכללות ובמוסדות אקדמיים. קיים ביקוש עולה, גם אם מוגבל בהיקפו, לשירות צבאי או אזרחי. ניתן להצביע על היווצרות שכבה – דקה עדיין – של מעמד ביניים חרדי. אלו צעדים מהוססים, ראשוניים, שמסמנים כיוון של פתרון, אך עתידם רחוק מלהיות מובטח. הכוחות השמרניים בחברה החרדית חזקים ביותר ועיקר ההתמודדות עדיין לפנינו. על כל צוהר שנפתח כלפי העולם מופקד קנאי, שומר חומות, שמבקש לחותמו.
האתגר המהותי העומד בפני הנושאים ונותנים על עתיד ההסדר לקידום השוויון בנטל הוא עמידה עיקשת על שני עקרונות ברזל: האחד, קביעת הסדר שייצור שינוי היסטורי בשותפות בין החרדים ובין החברה הישראלית. מגמתו צריכה להיות גיוס חרדים לצבא (ולא לשירות האזרחי) בשיעור המתקרב לשיעור הגיוס הכללי באוכלוסייה. הגיוס חייב להיות בגיל צעיר דיו כדי לאפשר לחרדים להשתלב בטבעיות, לאחר השירות, בשוק הלימודים והעבודה בדומה לשאר האוכלוסייה. את השינוי יש לערוך בהדרגה, אך בתהליך מדיד שיתחיל מיידית. העיקרון השני הוא הימנעות משימוש בכוח הכופה של המדינה כנגד מי שלומד תורה כמשימת חיים, ונקיטה בכל האמצעים הנדרשים לשם שמירה על הזהות החרדית הייחודית של אלו שיבחרו להתגייס לצבא.
ניתן להשיג הסדר שעומד בשני העקרונות גם יחד. לשם כך יש לגבש מתווה זהיר שיקצה בדרך אחרת את המשאבים הכלכליים המועברים לחרדים כיום, כך שעולם הלימוד ייהנה מקופת המדינה אך ורק אם הוא מאפשר ומעודד את גיוסם של אלו שלאחר שגיבשו את זהותם החרדית - לא יאוחר מגיל 22 - מוכנים להשתלב בחברה הכללית. על המתווה לתת מענה ממשי וחותך לזעקת הקיפוח של הרוב המשרת כיום, תוך שהוא מכבד את הרגישות החרדית.
הגיעה העת לכריתת ברית היסטורית בין המתונים בשני המחנות. אסור להקשיב לשיח השנאה המתייג את החרדים כטפילים ונבערים, מצד אחד, ואת החילונים כשונאי דת ועוכרי היהדות, מצד שני. זה הזמן לפוליטיקה אחראית שרואה בגיוס החרדים, תוך התחשבות בציפור נפשם, שני צדדים חיוניים של אותה מטבע לאומית.
המאמר פורסם בעיתון ידיעות אחרונות בתאריך 21.2.2013