הבוחר אמר דברו: השיטה חולה, אך עדיין ניתן להצילה

סקר שערכו מרכז גוטמן ומכון דחף עבור ישראלים להצלת הדמוקרטיה מעלה: הבוחרים מאסו בחברי הכנסת ובמפלגות, אך בנכונותם לתמוך ביוזמות שישנו את המצב.

הבוחר הישראלי אומר דברים ברורים: פחות מפלגות ויותר גדולות. הבוחר מעדיף מפלגות פתוחות יותר, שקופות ונקיות משחיתות. הבוחר מוכן להתפשר במידת מה על עמדותיו ולתמוך במפלגה גדולה שבכוחה להשפיע ולקדם מדיניות. לבוחר דעה שלילית על טוהר המידות במפלגות וחוסר הערכה לעבודת חברי הכנסת, ועל אף זאת הוא רוצה להשתתף במשחק הפוליטי ומוכן לתמוך ביוזמות שיתנו ביטוי לכך.

הלכי רוח אלה משתקפים מסקר שנערך ערב הפסח תשע"א על מדגם מיצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל. הסקר מלמד כי הבוחרים פתוחים לרעיונות תיקון ושכלול המערכת הפוליטית יותר מכפי שמוכנים לכך נציגיהם במוסדות השלטון. גם אם מדובר בסקר קצר בלבד, התוצאות בהירות, בחלקן פסקניות, וניתן לבנות מהן תמונה ברורה על תפיסת המערכת הפוליטית בעיני הציבור. תוצאות הסקר מאששות דעות ועמדות שביטאו משתתפים בקבוצות מיקוד שערכנו בנושאים אלה בחודשים האחרונים ברחבי הארץ. הנה כמה מסקנות ותובנות שעולות מנתוני הסקר.

הבוחרים רוצים מפלגות שלטון

רוב גורף (70%) מכלל הנשאלים תומכים בהעלאת אחוז החסימה (26.2% מתנגדים לכך). 55.5% מהנשאלים מעדיפים להצביע למפלגה גדולה שעמדותיה מתאימות מעט פחות לדעותיהם, אבל יש לה יותר השפעה (35.8% מעדיפים מפלגה קטנה שיותר מתאימה להם רעיונית). התשובות לשתי השאלות הללו מורות על נטייה חזקה לצדד במפלגות גדולות, הרואות עצמן כמפלגות שלטון, ולפיכך מציגות סדר יום ציבורי רחב ומכנה משותף רעיוני כללי.

הבוחרים הצעירים מתגלים כטהרנים יותר מהוותיקים: רק מיעוט (38.5%) מהמרואיינים עד גיל 35 מעדיפים להצביע למפלגה גדולה, ואילו הרוב (55.8%) מעדיפים לתמוך במפלגה קטנה התואמת את השקפתם, גם אם השפעתה מוגבלת. עם זאת, להעלאת אחוז החסימה יש רוב גם בקרב הצעירים: 57.1% מהבוחרים עד גיל 35 תומכים בכך (37.8% מתנגדים לכך).

נשים תומכות בהעלאת אחוז החסימה יותר מגברים (72.4% לעומת 67.7%), ולמרות זאת הן מעדיפות להצביע למפלגות קטנות (38.4% לעומת 33.3% בקרב הגברים). ככל שעולה רמת השכלה, עולה גם התמיכה בהעלאת אחוז החסימה: 58.7% מבעלי השכלה תיכונית חלקית לעומת 75% מבעלי ההשכלה האקדמית המלאה.

מעניינת היא התמיכה בהעלאת אחוז החסימה בין הבוחרים הערבים (55.6% בעד, לעומת 41.1% נגד), אף כי מהלך כזה יכפה על מפלגות ערביות קטנות התארגנות מחדש ואולי איחוד בין מפלגות שמבטאות תפיסות רעיוניות שונות.

הבוחרים רוצים יותר דמוקרטיה במפלגות

רוב (54%) מכלל הנשאלים חושבים שהמדינה צריכה לעודד מפלגות לבחור את מועמדיהן בבחירות פנימיות (38% מתנגדים). רוב גורף תומך גם בגישה פתוחה ושקופה יותר מצד המפלגות בקלפי. כך, 68% תומכים (לעומת 27.2% מתנגדים) ברעיון הצגת רשימת מועמדי המפלגה לכנסת על פתק ההצבעה של המפלגה וגם במתן אפשרות לבוחרים לכנסת לסמן מועמדים על פתק ההצבעה ביום הבחירות, כדי לשפר את דירוגם ברשימה.

בעניין זה נמצא הבדל מגדרי: 71.7% מהנשים תומכות ברעיון בהשוואה ל-64.4% מן הגברים. בחתכים אחרים נמצא כי תומכים ברעיון 72.9% מן הבוחרים היהודים ילידי ישראל, 67.7% מן העולים מאז 1989 (לתשומת לבה של ישראל ביתנו) ו-65.4% מהצעירים. יש להניח כי האווירה בנושאים הללו מושפעת לא רק מהדרישות לדמוקרטיזציה המושמעות במדינות רבות בעולם, אלא גם מכך שהרשתות החברתיות מאפשרות ביטוי אישי ומסדרות הטלוויזיה המאפשרות לבוחרים לדרג משתתפים ומתחרים.

הבוחרים נרתעים מהתנהלות המפלגות וחברי הכנסת

בבדיקה מהי הסיבה העיקרית לכך שרק 5% מהבוחרים בישראל הם חברים במפלגה כלשהי, בולטת השכיחות הרבה ביותר (44.3% מכלל הנשאלים) של מי שבחרו בהסבר כי "המפלגות מושחתות ועוסקות בעיקר במניפולציות פוליטית". גורם הגיל התגלה כאן כמשמעותי: 47.1% מהבוחרים שמעל גיל 35 בחרו בתשובה זו, בהשוואה ל-36.5% מן הצעירים (בני 35 ומטה).
עם זאת, נראה כי חלק מהצעירים מבדילים בין רתיעתם מחברות במפלגות לבין האפשרות שיהיו מעורבים פוליטית. אישוש לכך אפשר למצוא בעובדה כי 16% מן הצעירים תלו את אי חברותם במפלגות בכך ש"יש דרכים טובות יותר להשפיע על החלטות מדיניות מחברות במפלגות", בהשוואה ל-10.2% מכלל המדגם. נראה כי יותר צעירים מאמינים שחברות בארגונים חברתיים, פעילות בפייסבוק, עצומות והפגנות משפיעים על המדיניות טוב יותר מן המפלגות.

הסקר מורה כי הציבור מתנגד באופן נחרץ (49% מול 24.2%) להגדלת מספר חברי הכנסת הפעילים (צמצום מספר השרים והסגנים מבין הח"כים). ההתנגדות אפילו לצעד מתון שישפר את תפקוד הכנסת בגודלה הנוכחי היא ביטוי גורף של אי אמון בח"כים. פילוח על פי גיל מראה, שלא במפתיע, כי הצעירים הם המתנגדים הגדולים ביותר להגדלת מספר חברי הכנסת.

ליקויי מבנה אינם מאפשרים לראש ממשלה לבצע את מדיניותו

53% מכלל הנשאלים סבורים כי שיטת השלטון הקיימת אינה מאפשרת לראש הממשלה לתפקד כראוי (משילות), זאת לעומת 39.3% הסבורים כי השיטה דווקא מאפשרת זאת, ומכאן שאם יש בעיית משילות, מקורה בסיבות אחרות.

טבעי למצוא כי מצביעי מפלגות השלטון לשעבר קדימה (61%), העבודה (55.3%) והליכוד (52.6%) סבורים שהמבנה הנוכחי של שיטת הממשל אינו מאפשר יישום מדיניות. מעניין כי דווקא מצביעי הליכוד חלוקים על הנהגת מפלגתם, המונעת כל תיקון בשיטת הממשל הקיימת.

מפתיע לגלות כי דווקא מצביעי השותפות הבכירות לקואליציה - ישראל ביתנו (63.5%) וש"ס (66.7%), מפלגות שהואשמו בניצול המבנה הנוכחי לסחטנות פוליטית - סבורים שמבנה זה אינו מאפשר יישום מדיניות.

רק מצביעי מרצ ויהדות התורה סבורים כי המבנה הנוכחי מאפשר לראש הממשלה לממש את מדיניותו (מרצ 53.8%, יהדות התורה 51.5%). ההסבר האפשרי לכך הוא שאת קשיי התפקוד של ראש הממשלה יש לייחס לכישוריו האישיים הלקויים.

בסקר שנערך בהזמנת "ישראלים להצלת הדמוקרטיה" בדצמבר 2010 דירגו 33.4% מהנשאלים "שחיתות וסיאוב של הנבחרים" כגורם העיקרי הפוגע בתפקוד הדמוקרטיה הישראלית. 33.2% דירגו את הגורם העיקרי לכך ב"סחטנות פוליטית של המפלגות", ורק 20.5% סברו כי הגורמים העיקריים הם מבניים. אפשר להניח כי הציבור נוטה לייחס כשלים שלטוניים לקלקול המידות האישי והארגוני הגלויים לעין, יותר מאשר למבנה הרעוע, שללא כלי אבחון ומדידה קשה לזהותו.

* הסקר נערך מטעם ישראלים להצלת הדמוקרטיה על ידי מרכז גוטמן במכון הישראלי לדמוקרטיה. הנתונים נאספו על ידי מכון דחף באמצעות 600 ראיונות טלפוניים בתאריכים 10-6 באפריל 2011, במדגם מייצג של האוכלוסייה הבוגרת בישראל, הכולל ערבים ועולים.

8* המאמר ותוצאות הסקר פורסמו לראשונה במעריב ב-24.4.2011

חנוך מרמרי הוא עיתונאי, עורך ראשי לשעבר של עיתון הארץ, מנכ"ל עמותת ישראלים להצלת הדמוקרטיה