הבחירות בקנדה: מפץ גדול נוסף?

הבחירות שנערכו אתמול בקנדה שוב שינו מן היסוד את קווי המתאר של מערכת המפלגות. השמרנים זכו ברוב מוחלט, ה-NDP השיגו הישג שיא, ואילו הליברלים והבדלנים נחלו מפלות קשות.

מבוא

ב-2 במאי נערכו בקנדה בחירות כלליות. זו הייתה הפעם החמישית שאזרחי המדינה נקראו לבחור בנציגיהם לפרלמנט בפרק זמן של 11 שנים. השמרנים, בהנהגתו של ראש הממשלה סטיבן הרפר, הצליחו, לאחר שני ניסיונות כושלים, להשיג רוב מוחלט של מושבים בפרלמנט. הישג גדול זה יאפשר להם לשלוט ביתר קלות בלי להיות חשופים לאיומי האופוזיציה. אולם מלבד ניצחון זה, תוצאות הבחירות הן בגדר רעידת אדמה של ממש בפוליטיקה הקנדית: המפלגה הליברלית, שזה לא כבר נתפסה כמפלגת השלטון הנצחית, נחלה מפלה קשה; הבדלנים הקוויבקים כמעט נמחקו; והמרוויחה הגדולה הייתה המפלגה הדמוקרטית החדשה בעלת האוריינטציה הסוציאל-דמוקרטית.

הרקע לבחירות והשלב המוקדם של הקמפיין

היערכותה של מערכת בחירות חמישית בתוך 11 שנים משקפת את הקושי אליו נקלעה הפוליטיקה הקנדית. לאורך רוב המאה ה-20 הייתה בקנדה מערכת דו-מפלגתית שהתאפיינה בחילופי שלטון בין ממשלות בראשות הליברלים (ברוב הזמן) לבין ממשלות בראשות השמרנים. ב-1993 התפלג המחנה השמרני לשלוש זרועות: בנוסף למפלגה השמרנית הותיקה נוסדה בקוויבק מפלגה בדלנית שקראה לפרישת המחוז מקנדה (הבלוק הקוויבקי). במערב המדינה נוסדה מפלגת הרפורמה. פיצול זה הביא למצב בו השגת רוב בפרלמנט הפך נדיר יותר ויותר. ב-2003 אמנם התאחדו שתיים מהזרועות השמרניות למפלגה אחת, אך מכיוון שהבלוק הקוויבקי הבדלני המשיך לקבל קולות רבים, האתגר של השגת רוב מוחלט של אחת משתי המפלגות הגדולות נותר קשה עד מאד.

קושי זה הביא למצב בו לאורך שלוש מערכות בחירות (2004, 2006, 2008) לא הצליחה אף מפלגה לזכות ברוב מושבים. כתוצאה כיהנו שלוש ממשלות מיעוט שנאלצו לסמוך על תמיכתן המסוייגת של מפלגות אופוזיציה. ממשלות מיעוט אלה לא הצליחו לשרוד לאורך זמן ומכאן - התדירות הגבוהה של בחירות בעשור האחרון. בחירות 2011 הוקדמו אף הן ביותר משנתיים לאחר שממשלת המיעוט השמרנית של סטיבן הרפר הפסידה בהצבעת אי אמון במרץ 2011. הפסד זה גרם לנפילת הממשלה והביא להקדמת הבחירות.

תחילת קמפיין הבחירות הייתה מנומנמת למדי ולא עוררה עניין רב, בשל הסקרים שהורו כי קרוב לודאי שוב יזכו השמרנים בבחירות, אך שוב הם ייכשלו (בפעם השלישית ברציפות) להשיג רוב של מושבים. מבחינתו של ראש הממשלה הרפר ניצחון חלקי כזה היה בגדר הפסד ולאורך כל הקמפיין הוא נקט באסטרטגיה ברורה. הוא פנה לאזרחים והבהיר להם כי אם מפלגתו לא תזכה הפעם ברוב מוחלט, קיים סיכוי גדול שאותן שלוש מפלגות שהפילו את הממשלה יחברו יחד ויקימו ממשלת קואליציה. הוא הזהיר כי קואליציה כזו של ליברלים, סוציאל-דמוקרטים ובדלנים קוויבקים תהיה לא יציבה ומסוכנת למשק הקנדי.

התפנית המפתיעה ותוצאות הבחירות

השינוי המפתיע בדינמיקה של הקמפיין התרחש באמצע אפריל 2011, כשבועיים לפני יום הבחירות. זמן קצר לאחר העימות הטלוויזיוני בין המנהיגים הורו סקרי דעת קהל על זינוק פתאומי בתמיכה במפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP). מפלגה סוציאל-דמוקרטית זו הייתה תמיד המפלגה השלישית או הרביעית בגודלה ומעולם לא נתפסה כחלופה שלטונית של ממש. המאבק על השלטון התנהל תמיד בין השמרנים לליברלים. אולם התמיכה במפלגה הליברלית, שמאז שלטונו של ראש הממשלה ז'אן קרטיין נקלעה למשבר מנהיגות חמור, הלכה ונשחקה, ואילו ה-NDP החלה להיתפס כאלטרנטיבה ראויה. במילים אחרות, האזרחים שהתנגדו לממשלה שמרנית החלו לראות ב-NDP חלופה מוצלחת לליברלים. בתוך שבוע זינקה התמיכה ב-NDP (כפי שהשתקפה בסקרי דעת קהל) בקרוב ל-17%, והיא עקפה את הליברלים וניצבה במקום השני בסקרים.

    טבלה: תוצאות שלוש הבחירות האחרונות בקנדה
(155 מושבים מבטיחים רוב בפרלמנט)

מפלגה	2011	2008	2006
המפלגה השמרנית	167	143	124
המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP)	102	37	29
המפלגה הליברלית	34	77	103
הבלוק הקוויבקי	4	49	51
הירוקים	1	0	0
עצמאים	-	2	1
סה"כ	308	308	308
אחוז הצבעה	61.4%	59.1%	64.7%

    
שבוע לפני הבחירות כבר נשמעו הערכות כי ל-NDP יש סיכוי טוב להיות המפלגה השנייה בגודלה, והשאלה שנשאלה הייתה אם השמרנים יצליחו להשיג רוב. פרשנים חזו אז שאם השמרנים לא ישיגו רוב מוחלט, תיתכן אפילו ממשלה קואליציונית חסרת תקדים בראשות הסוציאל-דמוקרטים. ההתפתחות המפתיעה הזאת לקראת סוף המרוץ עוררה לתחייה את מערכת הבחירות ואף הביאה בסופו של דבר לידי עלייה (אם כי קטנה) באחוזי ההצבעה לעומת הבחירות האחרונות.

תוצאות הבחירות (ראו טבלה) הן בגדר אירוע היסטורי בעיני פרשנים. ראש הממשלה הרפר ומפלגתו השמרנית זכו להישג גדול והצליחו בניסיונם השלישי להשיג את היעד הנכסף של רוב מוחלט. נראה כי האסטרטגיה של הרפר הצליחה, והוא זכה להבעת אמון חשובה. אולם החשיבות ההיסטורית של הבחירות נובעת בעיקר מכמה תקדימים שהן יצרו:

• ראשית, לראשונה בהיסטוריה נדחקה המפלגה הליברלית לעמדת המפלגה השלישית בגודלה. מפלגת השלטון הכמעט נצחית הזאת זכתה ב-34 מושבים בלבד, ההישג הגרוע שלה מאז ומעולם. המפלה קיבלה משנה תוקף בהפסד המושב של מנהיג המפלגה מייקל איגנטייף במחוז הבחירה שלו.
• שנית, המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP) השיגה הישג שיא ותזכה לראשונה במעמד של האופוזיציה הרשמית. הישג גדול כזה למפלגה סוציאל-דמוקרטית בצפון אמריקה הוא חסר תקדים.
• שלישית, המפלגה הבדלנית (הבלוק הקוויבקי), אשר מאז הבחירות ב-1993 זכתה במרבית המושבים בקוויבק, נחלה תבוסה כואבת. היא הפסידה 45 מושבים ותזכה לייצוג של ארבעה חברי פרלמנט בלבד. הסחף אל ה-NDP לא פגע אפוא רק בליברלים אלא גם בבדלנים.
• ולבסוף, לראשונה הצליחו הירוקים לזכות במושב היסטורי בפרלמנט.

הרפר והשמרנים, אשר זכו לתמיכה של כ-40% מן הבוחרים, יעמדו כעת בראש ממשלת רוב, אשר תיהנה מיציבות רבה ותכהן ככל הנראה ארבע שנים לפחות. אך בחירות אלה ייזכרו בעיקר בשל מפלתם של הליברלים והבדלנים.

ד"ר עופר קניג הוא ראש ענף חקר מפלגות בפרויקט תיקון שיטת הממשל של המכון הישראלי לדמוקרטיה וכן מנהל הידע במכון.

לקריאה נוספת

קנדה במבט עולמי משווה
בחירות 2008 בקנדה
בחירות 2006 בקנדה

Carty R. Kenneth, William Cross and Lisa Young (2000). Rebuilding Canadian Party Politics, Vancouver: UBC Press.

Clarke, Harold D. (1996). "Partisan Dealignment, Electoral Choice and Party-System Change in Canada", Party Politics, Vol. 2 (4), pp. 455-478.

LeDuc, Lawrence (2009). "The Federal Elections in Canada, October 2008", Electoral Studies, Vol. 28 (2), pp. 326-329.

"Stephen Harper's Double Victory", Globe and Mail, 3.5.2011