הבחירות המקדימות לנשיאות ארצות הברית- סוף המרוץ
בשעה שהקרב במפלגה הרפובליקנית הסתיים זה כבר, המרוץ הדמוקרטי הוכרע רשמית רק בראשית יוני. מאמר זה, השלישי בסדרה, סוקר את ההתפתחויות בשני המרוצים מאז 'יום שלישי הגדול' בפברואר.
בראשית נובמבר 2008 ייערכו בארצות הברית בחירות לנשיאות, ובחירות אלו יביאו לקצן שמונה שנות כהונה של הנשיא הרפובליקני ג'ורג' ו' בוש. הבחירות המקדימות (פריימריז) למועמדי המפלגות לנשיאות החלו כבר בינואר. במרבית התחזיות הוערך כי לאחר 'יום שלישי הגדול' (5 בפברואר, יום שבו נערכו בחירות מקדימות בקרוב לעשרים מדינות) יוכרע המרוץ ויהיה ברור מיהם שני המועמדים לנשיאות. ההערכה הִתאמתה באופן חלקי בלבד: במפלגה הרפובליקנית נמשך המרוץ עוד זמן מה, אך לנוכח יתרונו העצום של ג'ון מקיין פרשו שאר המועמדים, והוא נבחר בפועל למועמד המפלגה. אצל הדמוקרטים, מאידך גיסא, התקיים מרוץ צמוד בין קלינטון לאובמה והוכרע סופית רק בראשית יוני.
המרוץ במפלגה הרפובליקנית
למרוץ יצאו בראשית ינואר שמונה מועמדים, אך במהרה מספרם הצטמצם לארבעה מועמדים מרכזיים: ג'ון מקיין, מייק הקאבי, מיט רומני ורודי ג'וליאני. ג'וליאני פרש בשלב מוקדם לאחר שכשל בבחירות המקדימות בפלורידה. יממה לאחר 'יום שלישי הגדול' הכריז גם רומני על פרישתו. כבר אז היה ברור כי מקיין הוא שיהיה מועמד הרפובליקנים לנשיאות. אמנם הקאבי נמנע מפרישה והמשיך להתמודד עוד כחודש לאחר מכן, אך כבר היה ברור לכול כי זהו קרב מאסף. הודעת הפרישה הרשמית שלו הוכרזה ב-4 במרץ לאחר שהפסיד למקיין בבחירות המקדימות שנערכו בטקסס, אוהיו, רוד איילנד וורמונט. מקיין הבטיח את בחירתו בזכות ניצחונות במדינות מפתח: קליפורניה, טקסס, ניו יורק, פלורידה וניו ג'רזי.
המרוץ במפלגה הדמוקרטית
במפלגה הדמוקרטית הגיעו אל 'יום שלישי הגדול' רק שני מועמדים מרכזיים, אך גם לאחריו לא נוצר מצב שיש בו מוביל אחד ברור. מניין הצירים בתום 'יום שלישי הגדול' הורה על יתרון זעיר של תשעה צירים לטובת ברק אובמה. יריבתו, הילרי קלינטון זכתה באותה תקופה לתמיכה רבה יותר בקרב צירי-העל (ראו כתבה ראשונה בסדרה) ובזכותה נהנתה מיתרון קל על אובמה. בשבועיים שלאחר מכן נערכו התמודדויות בתשע מדינות נוספות. אובמה, מעודָד מהצלחותיו הקודמות, ניצח בכל ההתמודדויות הללו והצליח ליצור פער משמעותי מקלינטון של יותר ממאה צירים. פער זה לא היה בלתי ניתן לצמצום, אך בדיעבד אפשר לקבוע שהשבועיים האלה הם שהביאו את אובמה אל סף הזכייה במינוי המפלגה. למעשה, מאז שבועיים אלו ניהלה קלינטון את מערכת הבחירות מעמדת נחיתות ומתוך מאבק סיזיפי לצמצם את הפער מאובמה. אף שהצליחה לזכות בהתמודדויות חשובות באוהיו, טקסס ופנסילווניה, ניצחונותיה לא היו גורפים ולא עזרו לה לצמצמם את הפער באופן ניכר.
כאן המקום להדגיש כי שיטת הבחירות היחסית הייתה בעוכריה של קלינטון והשפיעה על חוסר הצלחתה לצמצמם את הפער: בשיטה יחסית הצירים מחולקים באופן יחסי לתמיכה שקיבל כל מועמד. לפיכך, לניצחונות בפערים קטנים יש חשיבות מועטת מבחינת חלוקת הצירים. טבלה 1 להלן מדגימה כיצד ניצחונותיה של קלינטון במדינות גדולות לא תורגמו להישגים משמעותיים מבחינת מספר הצירים שזכתה להם. אובמה, אף שלא ניצח בשום מדינה מהמדינות הגדולות, הצליח לזכות בניצחונות מוחצים במדינות אחרות, וניצחונות אלו הם שהביאו לו יתרון גדול. אפשר לקבוע בוודאות כי אילו היו הדמוקרטים משתמשים בשיטה הרובית ('המנצח לוקח הכול'), שמשמשת את הרפובליקנים, קלינטון הייתה מנצחת את אובמה. ניצחונותיה במדינות הגדולות – קליפורניה, טקסס, ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילווניה, אוהיו ומסצ'וסטס – היו מציבות אותה בעמדת יתרון גדול.
טבלה 1: תוצאות הבחירות המקדימות בעשר מדינות
| מדינה | הילרי קלינטון | ברק אובמה | פער צירים לטובת אובמה |
| לואיזיאנה | 38% (23) | 62% (33) | 10+ |
| וושינגטון | 31% (26) | 68% (52) | 26+ |
| מרילנד | 36% (27) | 61% (43) | 16+ |
| וירג'יניה | 35% (29) | 64% (54) | 25+ |
| ויסקונסין | 41% (32) | 58% (42) | 10+ |
| טקסס | 51% (65) | 47% (61) | 4- |
| אוהיו | 53% (74) | 45% (67) | 7- |
| פנסילווניה | 55% (85) | 45% (73) | 12- |
| קרוליינה הצפונית | 41% (48) | 56% (67) | 19+ |
| אינדיאנה | 51% (38) | 49% (34) | 4- |
* הערכים בסוגריים מציינים את מספר הצירים בהם זכו המועמדים בכל מדינה.
באמצע חודש אפריל כבר היה ברור כי מסע הבחירות של קלינטון נקלע למצוקה. אף שאובמה הובך עקב התבטאויות שנויות במחלוקת של ג'רמיה רייט (לשעבר כומר הקהילה שלו), ואף שקלינטון הצליחה לנצח בפנסילווניה, היא כשלה בצמצום הפער. נוסף על כך, היתרון שהיה לה בקרב צירי-העל נמחק אף הוא בראשית מאי, כאשר יותר ויותר צירי-על הצהירו על תמיכה באובמה. ככל שחלף הזמן גבר הלחץ על קלינטון לפרוש מהמרוץ, מתוך הכרה שהמשך ההתמודדות מזיקה לתדמית המפלגה ועלולה לשחק לידיו של מקיין, שכבר החל בגיבוש אסטרטגיה למסע הבחירות לנשיאות.
למעשה, גם לאחר הבחירות המקימות האחרונות, אשר נערכו בראשית יוני במדינות מונטנה ודרום-דקוטה לא השיג אף מועמד רוב מוחלט מבין הצירים "הרגילים". קלינטון הייתה יכולה להחליט להמשיך בקמפיין תוך ניסיונות נואשים לשכנע את צירי-העל לשנות את דעתם, שכן הבחירה הרשמית של מועמד המפלגה תתקיים רק בועידת המפלגה בסוף אוגוסט. עד אז, אותם צירי-על – גם מי שכבר הצהירו על תמיכה בקלינטון או באובמה – רשאים לשנות את החלטתם ולהצביע כראות עיניהם. אך קלינטון שוכנעה לבסוף כי זהו מאבק כנגד כל הסיכויים וב-7 ליוני הכריזה על פרישתה מן המרוץ.
פרישתה של קלינטון הביאה לסיומו של אחד מהמרוצים המרתקים והצמודים ביותר בתולדות המפלגה הדמוקרטית. בתוך כך גם נקבע באופן סופי כי הבחירות לנשיאות ארצות הברית ייערכו בין ג'ון מקיין (רפובליקנים) לברק אובמה (דמוקרטים). מבחינות רבות המרוץ לנשיאות מתחיל רק עכשיו, לאחר שזהות שני המועמדים ידועה.