הוועדה לקידום מעמד האישה: עבר, הווה ועתיד

ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה, שהוקמה ב-1991, רשמה לזכותה הישגים רבים במהלך שנות פעילותה. עם זאת אפשר לזהות שינוי בדפוסי פעולתה. כיום היא פועלת במתכונת מצומצמת יותר, אך אין ספק שבעידן שבו מושג הדרת הנשים מקבל מגוון רחב של משמעויות היא נחוצה יותר מתמיד.

מבוא

ועדת הכנסת לקידום מעמד האישה הייתה מזוהה זמן רב עם יעל דיין, מי שעמדה בראשה שנים ארוכות (1992-1993, 1995-1998, 1999-2003) והצליחה להסב את תשומת לבם של הציבור ושל התקשורת לסוגיות שונות שהביאו לשינוי חברתי. מאז פרשה דיין מהכנסת ב-2003 נראה שהוועדה איבדה ממידת הבולטות שלה בשיח הפרלמנטרי והציבורי. זו אמנם פעילה ומגיבה לאירועי השעה, אך פחות יוזמת שינויים רב-מערכתיים, אף שבאפשרותה ובסמכותה לעסוק כמעט בכל תחומי החיים (כלכלה, חוק ומשפט, בריאות, רווחה, דת ועוד).

מטרות הוועדה, כפי שהוגדרו בתקנון הכנסת, הן לקדם את מעמד האישה במגוון תחומים: השגת שוויון בייצוג, בחינוך ובמעמד האישי; מניעת הפליה בשל מין או בשל נטייה מינית בכל התחומים; צמצום פערים בכלכלה ובשוק העבודה; מאבק באלימות כלפי נשים. מטרות אלה מאפשרות חופש פעולה רב והתערבות בשדות הפעילות הנוגעים לנשים בכל אחת מוועדות הכנסת המקבילות. למרות זאת, הוועדה מורכבת כיום מעשרה חברים בלבד ומפעילה ועדת משנה יחידה למאבק בסחר בנשים.

מדוע, אם כן, מסרבת הוועדה לתפוס מקום בולט בחיים הפרלמנטריים? האם ייתכן שהתחלופה הרבה בין יושבות ראש הוועדה בעשור האחרון היא זו שגרמה לאבדן החתירה למטרה או שמא הולכים ואוזלים הנושאים בני הפתרון שטרם נידונו בה?

נקודות ציון וראשי הוועדה

ראשית, צדק היסטורי. שלא כפי שמקובל לחשוב, הוועדה לא הוקמה ב-1992 בראשותה של דיין, אלא כחצי שנה קודם לכן, בנובמבר 1991. שרה דורון ז"ל עמדה בראשה, ובשבועות פעילות ספורים (עד הקדמת הבחירות) רשמה הישגים חשובים: הסכמת הרבנות הראשית לפרסום תקנות בנושא מעמד האישה בבתי דין רבניים; תמיכה בחקיקה שאפשרה הכרה בנשים נשואות להיות נישום עצמאי במס הכנסה.

הכנסת השלוש עשרה היא זו שהגדירה את הוועדה באופן ממשי ולאורך זמן. הוועדה הוקמה מחדש לאחר בחירות 1992, וכבר ב-1996 הוכרה כוועדה קבועה שהקמתה מחויבת מדי כנסת. לאורך שנות קיומה עמדו בראשה 11 יושבי ראש - עשר נשים וגבר אחד.

לוח 1: רשימת יושבות ראש הוועדה מאז הקמתה ועד היום

יו"ר הוועדה	שנות כהונה	שיוך מפלגתי
שרה דורון	1991-1992	ליכוד
יעל דיין	1992-1993	העבודה
לימור לבנת	1993-1994	ליכוד
נעמי בלומנטל	1995-1994	ליכוד
יעל דיין	1995-1998	העבודה
מרינה סולודקין	1998-1999	ישראל בעלייה
יעל דיין	1999-2003	העבודה
גילה גמליאל	2003-2004	ליכוד
אתי לבני	2004-2005	שינוי
ענבל גבריאלי	2005-2006	ליכוד
גדעון סער	2006-2008	ליכוד
ליה שמטוב	2008-2009	ישראל ביתנו
ציפי חוטובלי	2009 ואילך	ליכוד

מעמדה של הוועדה בהוויה הפוליטית

כאמור, לוועדה יכולת לעסוק באופן נרחב במגוון נושאים שחלקם כרוכים בהשלכות תקציביות. על חשיבותה של הוועדה אפשר ללמוד מהמנהג למנות לראשותה חבר או חברת כנסת ממפלגות הקואליציה.

בתקופת כהונותיהן של לבנת ושל סולודקין, חברות האופוזיציה, בראשות הוועדה נקבע באופן ברור ומוצהר כי יעל דיין היא ממלאת מקומן. רישומם של בלומנטל וסער כיושבי ראש לא ניכר באופן מיוחד. גם דיין כיהנה באופן חלקי כיושבת ראש מטעם האופוזיציה (1996-1998, 2001-2003), אך כבר עמדו לזכותה שנות עשייה רבות בתחום (עוד קודם כהונתה בכנסת עסקה בנושא במסגרת עיריית תל אביב-יפו), שהקנו לה מעמד מיוחד.

דוגמה מעניינת לחשיבות המאפיינים המשולבים של מערך קואליציוני חזק ויציב ניתן למצוא במאמץ הבין-דורי לקידום נושא ההכרה בהוצאות טיפול בילדים לצורכי מס: נושא זה עלה לראשונה לדיון בכנסת כבר ב-1949. חנה למדן ביקשה לקדם זאת במסגרת אישור התקציב, והדבר המשיך לעלות לעתים תכופות והיה מזוהה עם רבות מחברות הכנסת. רק כעבור חמישים שנה נתנה הממשלה מענה לבעיה: תחילה בימי כהונתה של גילה גמליאל בתכנית ניסיונית להכרה בטיפול כהוצאה מוכרת, ולאחר מכן בהנהגתה של ציפי חוטובלי במסגרת הקלות מס הדרגתיות ותכנית רב-שנתית להרחבת מעונות היום.

גמליאל כיהנה בתפקיד שנה בלבד, וחוטובלי הייתה בראשית כהונתה. משכך, אי-אפשר לומר כי התחלופה התכופה של יושבות ראש הוועדה היא זו שפגעה בעבודתה. בהקשר זה חשוב לתת את הדעת למעמדן הפנים-מפלגתי של יושבות ראש הוועדה, ולהלן כמה דוגמאות:

שרה דורון רשמה את ההישגים שפורטו מתוך מעמדה כיושבת ראש הקואליציה. על פי רוב אין מתמנה יושב ראש הקואליציה לתפקידים במסגרת עבודת הכנסת ואין ספק כי מעמדה הפוליטי תרם להצלחת הוועדה בתקופת כהונתה הקצרה.

יעל דיין העבירה חקיקה נרחבת והביאה להקמת ועדה ממשלתית לצמצום נגע האלימות כלפי נשים. בהיותה חברת כנסת ותיקה ומוערכת, במרוצת השנים שובצה בתפקידים בולטים נוספים והייתה חברת ועדת החוץ והביטחון ויושבת ראש משלחת הכנסת לפרלמנט האירופי. כשהיא זוכה לתמיכת מפלגת השלטון ובאמתחתה נדוּנְיות פוליטיות, דיין הצליחה באמצעות תמרון פוליטי להעביר תיקון חקיקה שנוי במחלוקת. ויתורה על מושבה בוועדת החוץ והביטחון הוא זה שאפשר את תמיכת הסיעה השנייה בגודלה בקואליציה בהעברת תיקון לחוק שיווי זכויות האישה, הקובע "עקרונות להבטחת שוויון מלא בין האישה ובין האיש ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל".

גילה גמליאל בלטה בראשית כהונתה בכנסת כנציגת הדור הצעיר במפלגתה, וזמן קצר אחרי שסיימה את כהונתה בראשות הוועדה אף מונתה לרשות המבצעת כסגנית שר. בשנה שבה ניצחה על פעילות הוועדה הצליחה לקבוע תקדים בדין הבין-לאומי, ולפיו חזרתו של עבריין מין לסביבת המגורים של קורבנותיו תחייב דיון מקדים.

ענבל גבריאלי, שלא הייתה מבכירות הנשים ברשימת מפלגתה ולא התברגה במקום ראלי לכהונה שנייה, נהנתה מתמיכה קואליציונית רחבה כשלמפלגתה שליש ממושבי הכנסת. בתקופתה הוקם גוף מייעץ לצד הרבנות הראשית לדיון בנושא מעוכבות ומסורבות גט, נושא טעון ומורכב הנמצא במחלוקת זה עשרות שנים.

מדוע למרות הישגיה נותרה הוועדה בשוליים הפרלמנטריים

אין בשאלה זו כדי לומר שהוועדה איננה פעילה. הדיונים רבים ומספקים מענה למגוון נרחב של בעיות וצרכים העולים מן השטח, אך היקפי החקיקה של הוועדה והובלת נושאים סבוכים ורב-מערכתיים פחתו במידת מה. התבוננות בעבודת הוועדה בעבר ובהווה מלמדת על שני שינויים שייתכן שמסבירים תהליך זה: צמצום במספר ועדות המשנה; ושינוי בהרכב הוועדה המתבטא בירידה בפופולריות של הוועדה בעיני חברות הכנסת.

מלבד השפעתם של שינויים אלה על יעילות עבודתה של הוועדה, הרי שבחינתם מעלה שאלות לגבי תפקידם של נבחרי הציבור, לגבי שיטת הבחירות הנהוגה בישראל ולגבי מידת מחויבותן של נשים נבחרות ציבור לקידום נשים. בעידן שבו מבקש הציבור לשמוע את דעת נבחריו בכל עניין ועניין, תופס העיסוק בקידום מעמד האישה חלק קטן בהגדרת תפקידה של חברת הכנסת.

בוועדה זו אין אפשרות להשפעה מיידית (תקנות או תקציבים הנמצאים בתחום סמכותה) וכן היא סובלת מהיעדר כלים (דוגמת ועדות משנה) המאפשרים למנף נושא לדיון מעמיק או לחקירה של ממש. הגורמים הללו מביאים בתורם לירידה באפשרויות החשיפה לציבור, לירידה בביקוש להשתבץ בוועדה ולהפחתת מידת מחויבותם של חברי הכנסת שאינם חברים בוועדה לעסוק בנושא שאינו בסמכותם הרשמית.

הרכב הוועדה: בשינוי מפתיע מהכנסת השלוש עשרה, שבה היו חברות בוועדה לקידום מעמד האישה כל חברות הכנסת (למעט חברות הממשלה אלוני, נמיר ולובלסקי), מתוך 23 חברות הכנסת המכהנות כיום, רק ארבע יושבות בה. לא רק מספר מזערי מתוך הנשים חברות הכנסת, אלא גם מיעוט בוועדה עצמה - ארבע נשים ושישה גברים. יש לציין כי גם חלק מחברות הכנסת שנבחרו במפלגותיהן כנציגות ציבור הנשים אינן חברות הוועדה.

יש הרואים בדריסת הרגל של חברי הכנסת הגברים בוועדה יתרון גדול. אלה טוענים כי נשים, מעצם היותן נשים, מודעות יותר לבעיות בנושא המגדרי והן ממילא מקבלות פניות ציבור מנשים ללא קשר לשיבוצן בוועדה. לעומת זאת שיבוץ חברי הכנסת הגברים בוועדה מאפשר את חשיפתם לנושאים האלה  ואת הרחבת מעגל ההשפעה.

במושבים השלישי והרביעי של הכנסת החמש עשרה מנתה הוועדה 14 חברים וחברות, ומהם שמונה גברים. לאורך כל תקופת כהונתה של אותה כנסת, הונהגה הוועדה - על ועדות המשנה ועל הוועדות המשותפות שהקימה והובילה - בידי חברותיה. רק לתקופת ביניים קצרה, בין כהונותיהן של שתי חברות, עמד נחום לנגנטל בראש ועדת המשנה לקידום נשים בעבודה ובכלכלה.
במהלך הכנסת השש עשרה הסבירה לי חברת כנסת ששובצה לוועדה והתפטרה ממנה שמלבד השיקול הפוליטי (קבלת מקום בוועדה נחשבת יותר) רצתה לאפשר לגבר ממפלגתה להיחשף לנושא. יש להודות על האמת, מעטים הם חברי הכנסת שישבו בוועדה והותירו בה חותם. כך גם במקרה זה של אותו חבר כנסת שהעביר בה את זמנו והקדיש את פעילותו לתחומים אחרים.

חברותם של חברי הכנסת הגברים בוועדה היא הלכה למעשה משנית ביותר בפעילותם, ונדמה שנעשתה אך ורק לשם מילוי שורותיה. שלושה מבין ששת החברים הגברים בוועדה כיום בעלי מעמד מיוחד המביאם להתמקד בפעילויות אחרות: שר בכיר לשעבר; סגן יושב ראש הכנסת, ויושב ראש ועדה אחרת בין ועדות הכנסת. שלושת הגברים הנותרים חברים בד בבד בכמה ועדות, ומהן בעלות עניין ציבורי רב יותר (כלכלה, חוץ וביטחון ואחרות).

עבודת הוועדה באמצעות ועדות משנה לנושאים מיוחדים: קבלת מינוי לתפקיד רשמי היא בעלת משקל מכריע במידת המחויבות הציבורית לעסוק בתחום. לולא הייתה נעמי בלומנטל מתמנה בכנסת השלוש עשרה ליושבת ראש ועדת המשנה לנושא אלימות נגד נשים, ספק רב אם הייתה קמה ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא זה. בלומנטל הייתה חברה פעילה בין כה וכה, אך קבלת האחריות על תחום האלימות הביאה לעיסוק מתמיד בנושא ולרצון לראות תוצאות בשטח. נושא האלימות נגד נשים קיבל במה רחבה במסגרת ועדת המשנה, דבר שאינו מתאפשר כשמליאת הוועדה דנה במגוון הנושאים שעל סדר יומה. ועדת המשנה הייתה מרכזית וקונצנזואלית דייה כדי להפוך לוועדת חקירה פרלמנטרית. במסגרת זו התאפשרה עבודת תשתית רבה גם מול משרדי הממשלה - דבר שאינו מתאפשר בקלות במסגרת דיון חד-פעמי במליאת ועדה.

בעוד שבעבר פעלה הוועדה לקידום מעמד האישה באמצעות ועדות משנה לנושאים רבים כיום היא פועלת במתכונת מצומצמת: כאמור, בתקופת הכנסת השלוש עשרה פעלו בה כל חברות הכנסת שלא כיהנו בממשלה. כל אחת ואחד מחברי הוועדה בכהונה זו קיבלו לידיהם ועדת משנה - לקידום האישה הערבייה, לנושא אימהות חד-הוריות, לענייני נשים ודת וועדות רבות אחרות. מגמה זו נשמרה במידה מסוימת גם בשנים הבאות. ועדות המשנה היו מעטות יותר, אך כיסו תחומים נרחבים במיוחד כמו קידום האישה הערבייה או בריאות נשים וספורט נשים.

בכנסת הנוכחית פועלת בוועדה לקידום מעמד האישה ועדת משנה יחידה: ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים, שעיקר עבודתה מתבטא במעקב אחר יישום מסקנות ועדת חקירה שפעלה בנושא זה. בעוד שוועדת משנה לנושא כמו בריאות נשים יכולה הייתה לחסוך מהוועדה הראשית שעות ארוכות של דיונים ולקבל אליה מגוון רחב של נושאים הקשורים בבריאות, ועדה למאבק בסחר בנשים היא על פי הגדרה ועדה שתחום העיסוק שלה מצומצם מאוד ואינו פתוח לפרשנות. נטל העבודה בכל התחומים נופל אפוא על הוועדה בהרכבה המלא.

לוח 2: רשימת ועדות המשנה לנושאים מיוחדים, כנסות נבחרות

כנסת	ועדות משנה
הכנסת ה-13	ועדת משנה לדיני אישות ולייצוג אישי ועדת משנה לקידום נשים בעבודה ובכלכלה ועדת משנה לטיפול באלימות נגד נשים ועדת משנה לקידום מעמד האישה הערבייה ועדת משנה לחינוך, לפרסום פוגע ולבריאות ועדת משנה למניעת הפליה על רקע העדפה מינית ועדת משנה לחד-הוריות, לעולות חדשות ולפניות ציבור
הכנסת ה- 15	ועדת משנה לקידום מעמד האישה הערבייה ועדת משנה לקידום נשים בעבודה ובכלכלה ועדת משנה לבריאות האישה, לחינוך ולספורט
הכנסת ה-18	ועדת משנה למאבק בסחר בנשים

 

פני העתיד: מהדרת נשים להאדרת נשים

האם סיימה הוועדה לקידום מעמד האישה את תפקידה? לפני עשור נשמעו קולות רבים בעד ביטול יחידת יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (שדעכו ונעלמו). ואולם, ההתרחשויות בשנה החולפת בצה"ל, שבמהלכה נע מעמדן של הנשים מקצה לקצה -  בראשית השנה מונתה אישה ראשונה לדרגת אלוף, ובסופה התעוררו מחלוקות בנוגע להופעת חיילות ושירתן בפני קהל - מעידות עשרת מונים על חשיבותה של הוועדה. נראה כי בעידן שבו מושג הדרת הנשים מקבל מגוון רחב של משמעויות: ייצוג מזערי בגופי קבלת החלטות, פערי שכר בין נשים לגברים העומדים על עשרות אחוזים, התנגדות קבוצות להצגת דמות האישה בפומבי (בדמותן ובקולן) - אין זה נכון לומר שתמה עבודתה.

הכנסת הנוכחית והוועדה בראשות ציפי חוטובלי מסמנות תקווה חדשה לוועדה. לאחר תחלופת יושבות ראש בשל הסכמי רוטציה (חמש יושבות ראש כיהנו במהלך שתי הכנסות האחרונות) מחזיקה חוטובלי בכהונה הארוכה ביותר מאז ימיה של דיין. בראשית כהונתה רשמה הצלחה רבה בתחום ההכרה בהוצאות ילדים ומעונות היום, פריצת דרך שהובילה למהלכים נוספים רבים בשלוש השנים האחרונות. גם על רקע הדיון הציבורי הממושך בנושא הדרת נשים, על אף שיוכה למחנה הדתי-לאומי ידעה חוטובלי לנווט ולהביע עמדה חד-משמעית בנושא בלי לעורר הדים מיותרים שיערערו את מעמד הוועדה.

העלאת המודעות לתחום מעמד האישה אפשרית רק באמצעות ועדה חזקה ופעילה בבית הנבחרים. אמנם מינה ראש הממשלה את גילה גמליאל לסגנית שר לענייני נשים, אך הדרך עוד ארוכה וחיזוק הוועדה יהווה יתרון גדול לציבור הנשים (והגברים) בישראל. שתי נקודות התורפה העיקריות - הרכב הוועדה ואופן עבודתה - הן במידה רבה ההבדל שבין ימי תהילתה בעשור הראשון לקיומה לבין דעיכתה בעשור האחרון. שתיהן גם בנות תיקון מיידי.

שביט בן-אריה הוא מחבר הספר "חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל" ובוגר האוניברסיטה העברית בירושלים במדע המדינה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה.