הפליה ממוסדת
במהלך הזוי אישרה ועדת השרים לעניני חקיקה את "הצעת חוק התורמים למדינה" של יו"ר הקואליציה יריב לוין. הצעת חוק זו, אם תאושר כחוק חלילה, תציב באופן רשמי סימן שאלה גדול ביחס להיותה של ישראל מדינה דמוקרטית.
"יש אומרים כי אי אפשר לנו לתת שיווי זכויות מלא לאזרחים הערביים של המדינה, משום שאין חל עליהם שיווי חובות מלא. אף זאת טענה מוזרה. נכון, אנו החלטנו לא לחייב את התושבים הערביים ... בשירות בצבא. אבל כך החלטנו מרצוננו החופשי. ואני סובר שהנימוק המוסרי הוא בר-תוקף. והיה כי תקראנה מלחמה, איננו רוצים שאזרח ערבי אחד יעמוד לפני הנסיון האנושי החמור הזה, בו עמדו בני עמנו במשך דורות ... משום מה עלינו במו ידינו ובמו פינו לבטל את אשר אנחנו נותנים לתושביה ולאזרחיה של מדינתנו ללא הבדל דת ולאום?"
(מנחם בגין, 1962).
במהלך הזוי, אישרה ביום א' ועדת השרים לעניני חקיקה את "הצעת חוק התורמים למדינה" של יו"ר הקואליציה יריב לוין. הצעת חוק זו, אם תאושר כחוק חלילה, תציב באופן רשמי סימן שאלה גדול ביחס להיותה של ישראל מדינה דמוקרטית. היא תאפשר הפליה ממוסדת, על ידי המדינה ועל ידי גופים פרטיים נגד אזרחי ישראל הערבים.
הטכניקה המתוחכמת אך לא-בלתי-שקופה של ההצעה היא הענקת סמכות להפלות לטובה את מי שמוגדרים "תורמים במדינה", דהיינו מי ששרת בצבא או שירת שירות אזרחי ארוך – וזאת "על אף האמור בכל דין" – דהיינו, למרות האמור בכל חוק האוסר הפליה, והמקדם שוויון. כאשר מחברים נתון זה לעובדה שישראל, מיוזמתה, החליטה לפטור אוכלוסיות מסויימות משרות צבאי – בחלקן מסיבות מוסריות כפי שמצויין בציטוט מפי מנחם בגין (ואינה מחייבת אותם בשירות אזרחי, ובמקרים רבים גם אינה מקצה תקנים למי שמעוניינים בכך) – ברור כי הכוונה היא לאפשר למדינה להפלות יהודים לטובה – בקבלה לעבודה בשירות המדינה, בהקצאת קרקעות, ועוד. מובן שחיילים יש לתגמל כראוי – בשכר, בהטבות, במענקי שחרור ותמיכה בלימודים וכיו"ב – אך בין כך ובין אישור להפליה בכל תחומי החיים, למשך כל החיים, כלפי מי שלא שרת בצבא אין דבר וחצי דבר. למעשה, ההצעה משקפת תפיסה לפיה הזכות לשוויון, ולכבוד אדם, אינה עומדת למי שלא "תרם למדינה".
למרבה החלחלה, הצעת החוק מבקשת להתגבר גם על חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. אם הזדעזענו מתופעות כמו ההפרדה ב"סופרלנד", הצעת החוק תאשר מעשים גרועים הרבה יותר. לאחר שחוק זה יעבור, יוכל כל מקום ציבורי (למשל פאב או מועדון) או מעניק שירותים להחליט שהוא מאפשר כניסה ל"תורמים למדינה" בלבד, ובכך להותיר את המקום נקי מערבים (וגם מחרדים). מעבר לפגיעה בשוויון, החוק פוגע ישירות בכבוד האדם, שנפגע ומושפל כאשר לא מתאפשרת לו גישה למקום ציבורי או לקבלת שירות – משום שלא "תרם למדינה" – ובניסוח בלתי-מכובס – משום שהוא ערבי או חרדי.
אישור החוק בוועדה הוא גם התרסה חמורה כלפי היועץ המשפטי לממשלה. במהלך הכנסת הקודמת שיגר היועץ ויינשטיין, במהלך חריג ביותר, מכתב לראש הממשלה בו הוא ביקש לעכב את קידומו של חוק ה"הפליה המתקנת" בקבלה לשירות המדינה ליוצאי צבא, בשל קשיים חוקתיים. החוק שנמצא על הפרק היום כולל את הסעיף שנכלל בחוק ה"הפליה המתקנת", ואף מוסיף עליו עוד כהנה וכהנה. מביש כי חברי הממשלה שהצביעו בעד החוק לא התייחסו לעמדת היועץ המשפטי, שנכונה מקל וחומר גם באשר להצעה הנוכחית.
יש לשער שגם אם החוק לא יאושר סופית, הוא יגרום נזק חמור ובלתי הפיך לתדמיתה של ישראל כמדינה דמוקרטית. הממשלה חייבת להסיר הצעה זו מסדר היום ובהקדם.
המאמר פורסם בעיתון "הארץ" בתאריך 18.6.2013